התקשורת מרבה לעסוק, לא בלי צדק, באירועים האחרונים סביב בנק ישראל. לכולם ברור כי משרת נגיד בנק ישראל צריכה להיות מאוישת מהר ככל שניתן - די להעיף מבט חטוף בדרך הביקורתית בה עוסקת בכך התקשורת הכלכלית העולמית כדי להבין זאת. הביקורת עומדת בניגוד גמור לסיקור האוהד לו זכינו בשנים האחרונות, הודות למדיניות פעלתנית, יצירתית ואחראית שנקט בנק ישראל תחת הנהגת הנגיד הקודם, פרופסור סטנלי פישר, והוועדה המוניטארית שקמה במהלך כהונתו.

האתגרים העומדים לפני בנק ישראל הם רבים: פרט לצורך למנות נגיד בעל ניסיון, שם ומוניטין, שייכנס לנעליו הגדולות של קודמו, יהיו בקרוב שינויים נוספים בהרכב הוועדה המוניטארית. הדבר מטריד את מקבלי ההחלטות והציבור הרחב בשורה ארוכה של נושאים. לדוגמא, האם תקופת המעבר תנוצל על ידי תושבי חוץ, להמרה רחבת היקף של דולרים בשקלים, תחת הנחה כי בנק ישראל, הטרוד בענייניו, לא יגיב בנחישות שאפיינה אותו קודם, ולכן ירכוש מט"ח בסכומים גדולים ו/או ישקול הורדת ריבית נוספת.

שאלה נוספת קשורה להתחבטות הקשה בין הרצון לשפר את מצבן ותחרותיותן של חברות הייצוא הישראליות, לבין הצורך לבלום את העליות המתמשכות במחירי הדירות במשק. מחד, עידוד הייצוא תומך בהורדת ריבית, בפרט לנוכח הרפיון בשער הדולר בעולם. מנגד, צינון שוק הדיור מצריך העלאת ריבית, שתרסן את הביקוש הגדול למשכנתאות. הנגיד הקודם הכריע לטובת הייצוא והותיר לממשלה את הגדלת היצע הדיור. עתה, לא ברור אם הנגיד הבא ימשיך בקו זה, שכן על אף הגבלות שונות שהוטלו על שוק המשכנתאות, הוא טרם התקרר.

החששות ברורים, אך להערכה רווחת אחת אני בכל זאת מתנגד - הקשיים באכלוס משרת הנגיד יגרמו נזק של ממש למעמדו, מדיניותו ושיקול דעתו של בנק ישראל, וזאת ממספר סיבות:

בראש המערכת נמצאת כעת ממלאת מקום הנגיד, קרנית פלוג, שהודיעה כי תמלא את התפקיד עד שימונה נגיד קבוע. פלוג ותיקה בבנק ישראל, נטלה חלק בהחלטות ריבית רבות וחשובות בשנים האחרונות. הדעת נותנת כי תוכל להתמודד עם ההחלטות הבאות, לפי הצורך.

כמו כן, לצידה של פלוג פועלת ועדה מוניטארית ובה (מלבד פלוג) עוד 5 אנשים, כולם מומחים בעלי שם בתחומם. הם יוסיפו לדון בכובד ראש בכל הנתונים שתעברנה אליהם מחלקות הבנק השונות. הנגיד הקודם, סטנלי פישר, הביא לאישורו של חוק בנק ישראל, המפחית מהדומיננטיות שהייתה קודם לכן לנגיד עצמו, על ידי עצם כינון הוועדה. לא עוד על פיו יישק דבר, למרות שכשההצבעות שקולות יש לו בכל זאת קול כפול. חוק זה אמור להקל כעת על בנק ישראל להתמודד עם תקופת הביניים אליה נקלע.

מעבר לכך, מבחינת המדיניות המוניטארית, בנק ישראל נמצא כעת במצב נוח: האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים והאינפלציה הצפויה ל-12 החודשים הבאים נמצאות שתיהן בטווח של 1.5-2%, בתוך וסמוך לאמצע היעד - המדד המשולב למצב המשק מצביע על המשך צמיחה (אמנם איטית) במשק. שער החליפין הנוכחי של השקל כנגד הדולר אינו זול, או יקר מדי, במונחים היסטוריים.

בנוסף, אם תהיה קצת סבלנות, נראה כי עמיתו האמריקני יעשה עבורו את העבודה, שכן אם יתאמתו הסימנים (המתרבים) לכך שרכישות האג"ח של ברננקי וחבריו תתחלנה לרדת עוד השנה, עתיד הדולר בעולם לעלות והצורך לפחת אותו כנגד השקל יקטן. לכן, בטווח המיידי, אין צורך לשנות את הריבית, בטח לא בשיעור ניכר, בפרט כשהיא די קרובה לרמה של 0.5% בה שהתה בעיצומו של המשבר העולמי.

לבסוף, בנק ישראל הודיע כי בחודש אוקטובר ממילא לא תוכרז ריבית חדשה, בשל מיעוט נתונים בחודש ספטמבר עתיר החגים. הדבר יקל על כניסתו לתפקיד של הנגיד/ה החדש/ה, שמן הסתם ייבחרו עד אז. אולי, לרגל החגים...

בשורה התחתונה, חוק בנק ישראל החדש הכשיר את המוסד החשוב הזה בדיוק למצבים כגון זה בו הוא שרוי היום. נכון, לא חשבנו כי איוש הנגידות יארך זמן כה רב, אך משכך הדברים, יש לבנק ישראל את הכלים והאנשים להתמודד עימו. עם זאת, כדאי להזדרז עם המינוי, שכן אחד הכלים החשובים ביותר - מוניטין ואמינות - משיגים לאורך שנים ובעמל רב. הוא אינו תולדה של חוק כלשהו.