אל נא תתבלבלו: אולי לא כדאי לשנוא את הטייקונים?

כותרות העיתונים בתקופה האחרונה מלאות בהתבטאויות של פוליטיקאים שונים הקוראים "להגן על משאבי הטבע המדינה", ומתנגדים בתוקף למכירת כימיקלים לישראל (כיל) לפוטאש הקנדית, לייצוא הגז מישראל וכו'. קל להזדהות עם אותן קריאות, כשמנגד ניצבים טייקונים וחברות ענק "המאיימים" על משאבי הטבע של המדינה והאזרח הפשוט.

האם אין מקום לעצור לרגע ולחשוב מה ההשלכות של אי ביצוע העסקאות? מה יקרה לדוגמא אם פוטאש תוותר על רכישת כיל ותקנה את המתחרה הירדנית? מה יקרה למאגר לוויתן ולמשק האנרגיה אם לא יאשרו יצוא של גז? התשובות לשאלות אינן פשוטות, לא תמיד פופוליסטיות, וההשלכות שלהן על המשק עלולות להיות משמעותיות.

במקביל, לפני כמה חודשים מונה שר אוצר חדש ומבטיח. התנהלותו של לפיד במהלך מערכת הבחירות והמו"מ הקואליציוני אכן מעוררת ציפיות לעתיד אחר ובעיקר מסקרנת. בחרנו להתמקד בהתבטאויות האחרונות שלו בנושא כימיקלים לישראל, מאחר ולהבנתנו הן מטעות מאוד את הציבור ועלולות לגרום נזק כלכלי אמיתי למדינה בטווח הארוך.

לפיד אמר ולפיד חזר אחת ההתבטאויות הרשמיות הראשונות והנחפזות של לפיד כשר אוצר, הייתה התנגדותו למכירת כיל לחברת פוטאש הקנדית. הוא ציין ואמר כי בכוונתו לנהל מדיניות לוחמנית לשמירה על אוצרות הטבע של מדינת ישראל. לפיד הוסיף כי משאבי הטבע של המדינה הם נכס ציבורי והציבור הישראלי הוא הראשון שצריך ליהנות מהם.

אלא שלפיד שכח לציין (בין אם לא ידע ובין אם בחר להרוויח פוליטית מהצהרות פופוליסטיות ולא נכונות), כי המדינה בחרה להפריט את כימיקלים לישראל כבר לפני כ-20 שנה. כיל, בעלת הזיכיון להפיק מוצרים בעלי ערך מוסף מ"אוצרות הטבע של המדינה"' היא חברה ציבורית הנשלטת על ידי החברה לישראל (בשליטת האחים עופר), ומוחזקת גם ע"י פוטאש (כן, אותה פוטאש) וציבור החוסכים. זכויות המדינה בכיל באות לידי ביטוי בזכות הוטו לעסקאות דוגמת מכירת החברה ולתמלוגים. כך שעל מנת להיות נאמן להכרזתו, על לפיד להכריז הלכה למעשה על הלאמה של כי"ל ולא על שום מהלך אחר.

כתוצאה מאותה הכרזה אומללה, הודיעה פוטאש לאחרונה על הקפאת שיחות המיזוג בינה לבין כיל, וכן על האפשרות למכירת החזקתה בכיל וחיפוש אחר הזדמנויות השקעה אחרות. אחת המועמדות היא החברה הירדנית מעברו השני של ים המלח. מעבר לעובדה כי שוב הוכחנו שכמדינה בעולם תחרותי בו אנו רוצים להיות שחקנים ראויים ורציניים, איננו יודעים להתנהל, נגרם כאן נזק פוטנציאלי נוסף לכלכלה הישראלית.

כיל נותרה בשליטת האחים עופר - משקיעים ראויים אך לא מקצועיים בהשוואה לפוטאש. ערכם המוסף בניהול כיל והתנהלותה במגרש המשחקים הגלובלי, קטן לעומת שחקן חזק בתחום, כדוגמת פוטאש. במקביל נזרעו הזרעים להקמת מתחרה חזקה מאוד מרחק קילומטרים בודדים, שעשויה ליהנות מהמטריה המקצועית הגלובלית של פוטאש. כמו כן, "נתרמה" תרומה נוספת להרחקת משקיעים זרים מהמשק הישראלי. וקצת על הגנת זכויות המדינה האם לא היה נבון יותר להמשיך לנהל מו"מ עם פוטאש מתחת לרדאר התקשורת (נכון, אובדן במה להצהרות פופוליסטיות) ולהציג תנאים ברורים למכירת החברה, מהם יוכל ליהנות גם הציבור והמשק בישראל?

לדוגמא, תיקון והעלאת מרכיב התמלוגים כתנאי לעסקה? הרי אותו נכס "של המדינה" הניב רווחים יפים כל השנים למשקיעים פרטיים בעיקר... העלאת מרכיב התמלוגים הייתה מזרימה למדינה הכנסה נוספת של מאות מיליוני שקלים בשנה.

בטווח הקצר, הציבור הפסיד מן האמרה האומללה את אובדן שווי החזקותיו בכיל ובחברה לישראל שנחתך במיליארדי שקלים. בטווח הארוך הוחמצה הזדמנות פז להגדלת שיעור התמלוגים ותמורה ממס בסך מיליארדי שקלים, זאת כתוצאה ממכירת כיל (אומנם בעסקת החלפת מניות ניתן לדחות את אירוע המס, אך המדינה הייתה יכולה לדרוש תשלום מס כתנאי לאישור העסקה). לגבי ההפסד התדמיתי, קשה לצערנו לכמת, אך להערכתנו הוא גבוה בהרבה.

הקשר בין ועדת צמח לכיל סיפור אישור יצוא הגז (ועדת צמח הידועה) אינו שונה בהרבה, ומציג התנהלות דומה ובעייתית באותה מידה. בעקבות גילוי מאגרי הגז מול חופי ישראל, הוקמה ועדה באוקטובר 2011 בראשות שאול צמח, לבחינת מדיניות הממשלה בנוגע לפיתוח עתידי של משק הגז בישראל. אחד היעדים המרכזיים היה להגדיר את המדיניות לשמירת העתודות לאספקת התצרוכת המקומית. המלצותיה הוגשו באוגוסט 2012, ועיקרן היה שמירה על עתודות לתצרוכת מקומית בגובה 25 שנה. המשמעות היא מתן היתר ליצוא של כ-500 BCM, או כ-50% מעתודות הגז.

עד כאן הכל טוב ויפה. חוקי המשחק הובהרו ליזמים המפתחים את השדות (חלקן חברות זרות, שללא תרומת הידע והמשאבים שלהן לא היו מפותחים אותם שדות, ומהפכת האנרגיה הייתה קורמת עור וגידים). נכון למאי 2013 ממשלת ישראל (לא הקודמת ולא הנוכחית) לא התפנתה לאשר את מסקנות ועדת צמח, כך שאי הוודאות עדיין מרחפת סביב אחת מהמהפכות המשמעותיות ביותר לכלכלה המקומית, ומתחילה להרחיק משקיעים פוטנציאליים מהשקעה במאגרים.

האם מישהו בקרב מקבלי ההחלטות טרח לכמת את הנזק במידה והחלטות אלו ואחרות של הממשלה ירחיקו מפה משקיעים בשדות? אותה תוספת שנתית לתוצר שנובעת מהשימוש בגז ומהאפשרות לייצא אותו? מה עם אובדן ההכנסות ממס? והנזק התדמיתי שיבריח מפה השקעות זרות?

מאגר תמר צפוי לשרת את צריכת האנרגיה של ישראל ב-20 השנים הקרובות. עלות פיתוחו הסתכמה בכ-3.1 מיליארד דולר. מאגר לוויתן גדול פי 1.7 לערך ועלות פיתוחו מוערכת במיליארדי דולרים (כ-5 מיליארד דולר עלות הפיתוח, ועוד כ-10 מיליארד דולר עלות מתקן הנזלת גז). האם זה הגיוני שהחברות המחזיקות במאגר ישקיעו את אותם סכומים אדירים ללא האפשרות למכור כמויות משמעותיות מהגז? כמו כן, אילו גופים יעניקו מימון לפיתוח פרויקט באותם סכומים, ללא האפשרות למכור סכומים משמעותיים מהגז? התשובה ברורה.

ללא האפשרות לייצא את הגז, המאגר לא יפותח. ובכך יפסיד המשק את פוטנציאל הגידול בתוצר, בתעסוקה, בהכנסות המדינה ממס, הגברת כושר התחרות של המשק, חיסכון באנרגיה,השקעות זרות ועוד. בנוסף, פיתוח מאגר נוסף לצד תמר יקטין את התלות הגדולה במאגר אחד ויחיד, שאמור לבדו לספק את כל צרכי הגז של המשק (מבחינה תפעולית, ביטחונית ועוד).

אכן, קל מאוד לשנוא את הטייקונים ותאגידי הענק וללכת שבי אחרי התבטאויות "פטריוטיות" של נציגי העם. אך אל לנו להתבלבל. לעיתים צריך לעצור, לחשוב ולנתח את המצב לעומק. להבין את ההשלכות השונות ולא להסתנוור מהתבטאויות שלעיתים הינן פופוליסטיות וחסרות ידע והבנה מעמיקה בנושאים שעלולים להיות משמעותיים מאוד לעתידנו.

הרי בסוף, הכל מסתכם בדירוג לסיום, כמה מילים על דירוג האשראי של ישראל. בחודשים אפריל - מאי אישרו סוכנויות הדירוג פיצ' ו-S&P את דירוג האשראי של ישראל במט"ח ברמה של A+ (נציין כי S&P הורידה את דירוג האשראי של ישראל במטבע מקומי). אחת הסיבות העיקריות לדירוג הגבוה, היא תחילת הפקת הגז ממאגר תמר. אותו מאגר שללא הטייקונים ותאגידי הענק לא היה מפותח, ואולי אף לא היה נמצא. לדירוג האשראי חשיבות רבה, בעיקר במגזר העסקי הבינלאומי.

הודות לדירוג האיכותי ולמרות הגירעון בתוצר, שבינתיים רק הולך ותופח (ואולי ירד בעתיד, נוכח תקבולי המס בגין הגז. כן, אותו הגז שרוצים לשמור בלב הים, בבטן האדמה), ישראל נתפשת כמקום אטרקטיבי להשקעות זרות, והמדינה (וגם חברות ציבוריות) יכולה לגייס חוב במחיר נמוך יחסית, ולחסוך בהוצאות מימון. ללא הגז הטבעי, אותו קוראים חלק מהפוליטיקאים לשמור בבטן האדמה, דירוג האשראי של ישראל ככל הנראה, לא היה עומד כיום על A+.

*רו"ח ערן קלינסקי הינו אנליסט, תרצה פלורנטין, מנהל השקעות בבית ההשקעות אפסילון. לבית ההשקעות אפסילון ולחברות הקשורות אליו יש או עשוי להיות עניין אישי בני"ע. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות והמידע הינו לידיעה בלבד. שיווק השקעות אינו מהווה תחליף לשיווק המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.