שנת 2012 הייתה ללא ספק השנה בה התגלתה מלוא העוצמה של מאגרי הפצלים (Shale), שגילויים הכפיל את עתודות הנפט הגלובליות. ארצות הברית הפכה השנה למעצמת אנרגיה, ויחסי הכוח בינה לבין מדינות אופ"ק ויצרניות נפט שאינן חברות בארגון, השתנו ללא הכר.

הסיבה טמונה בעובדה, שתעשיית הנפט האמריקנית אימצה בעשור האחרון טכנולוגיות מתקדמות של קידוח רוחבי ושבירה הידראולית להפקת נפט וגז מפצלים. שיטות אלה, אשר עד לא מכבר נחשבו לטאבו אקולוגי, הפכו את ארה"ב למעצמת אנרגיה, כאמור, והן צפויות להגדיר מחדש את מפת האינטרסים הגיאופוליטיים בעשור הקרוב.

הסיפור הגדול של שנת 2012 הינו קצב הגידול של הפקת הנפט בארה"ב, שזינק מאז שנת 2008 בכ-28%. על-פי תחזיות עדכניות של US Energy Information Administration, ארה"ב צפויה לספק את הביקוש המקומי לנפט כבר בשנת 2018. לקראת שנת 2020 - היא אמורה לעבור את ערב הסעודית כמובילה עולמית בייצור נפט וגז. מובן מאליו, כי למגמה זו משמעויות מדיניות ומסחריות דרמטיות בקנה מידה גלובלי.

כך נראה, כי כבר בעוד 5 שנים, הצרכנים המרכזיים של נסיכויות המפרץ - יהיו מדינות דרום מזרח אסיה ובראשן סין. לא ברור אם השינוי יביא גם לירידה משמעותית במחירי הנפט, שכן הגידול בביקוש לאנרגיה בשווקים המתעוררים מטפס עם העלייה ברמת החיים. אולם אין ספק, שמבחינת ערב הסעודית ורוסיה, לא מדובר כאן בבשורות חיוביות. על-פי הערכות, ארה"ב הפיקה בשנה היוצאת יותר גז מאשר רוסיה (כ-23 TCF), אך בהבדל אחד מהותי - הגז האמריקני שימש לצריכה מקומית, ורק כ-4% ממנו יוצא לקנדה, לעומת כשליש מהגז הרוסי שהופק ליצוא.

החלפת בנצ'מארק: ב-2013 צפוי שינוי נומינלי, ואולי גם ריאלי, חשוב במשק האנרגיה האמריקני בעקבות החלטת ה-EIA להחליף את הבנצ'מארק (מדד ייחוס) של תעשיית הנפט המקומית מ-WTI ל-Brent - Noth Sea. היסטורית, בעשורים האחרונים היה נפט ברנט יקר משמעותית מ-WTI האמריקני בגלל מגבלות אספקה.

המהלך מעורר הרבה תגובות מעורבות, ומנומק בטענות כי חלק מהנפט המקומי המופק בצורה לא קונבנציונלית יקר משמעותית מהנפט המקומי המסורתי. מאידך, תחזיות בנקים רבים בארה"ב צופים פתיחה נוספת של פערי ארביטראז' בין WTI לברנט בשנים הקרובות. הצפי לירידה של מחירי הנפט המקומי וחששות מהיצף יגברו, אם יתיר ממשל אובמה את הנחת צינור הנפט Keystone Xl בין חולות הנפט של קלגרי שבקנדה ללקוחות בארה"ב.

מהפכת האנרגיה האמריקנית, בדומה לכל מהפכה אחרת, הפילה לא מעט קורבנות. בשנה החולפת, עמדו מחירי הגז בארה"ב בשפל חסר תקדים כאשר המחיר ל-mbtu גז Hub Henry עמד על 2.35 ד'. הנפגעות העיקריות ממחירי ההיצף בארה"ב היו חברות אנרגיה שהשליכו את יהבן על הגז הטבעי, ובראשן Chesapeake, אשר אימצו בסוף העשור הקודם שיטות קידוח והפקה חדשניות.

ב-2012 נאלצה Chesapeake להיפרד מנכסים בשווי 14 מיליארד דולר על מנת לצמצם את היקף החוב הפיננסי הכבד שלה. גם כעת, לאחר עלייה של 11% במחירי הגז הטבעי ב-2012 עדיין נסחרת Chesapeake כ-75% מתחת לשווייה ב-08'. נציין כי נפגעים נוספים ממחירי הגז בשנה החולפת היו מדדי האנרגיה האלטרנטיבית, שאבדו כ-20% ב-2012.

על פי הערכות סין מחזיקה מאגרי גז פצלים מהגדולים בעולם בהיקף של למעלה מ-1300 TCF. עם זאת, חלק ניכר מרזרבות גז אלה נמצאות באזורים צחיחים, וטכנולוגיית השבירה ההידראולית דורשת כמויות מים גדולות. סין מתכננת להגיע לאספקה של כ-60 BCM בשנה עד-2020 - כמות המהווה כ-6% מצרכי משק החשמל שלה.

התחזיות של מריל לינץ' ובנקים זרים אחרים צופות כי מחיר מכירה של גז פצלים סיני יעמוד על כ-10 ד' ל-MBTU ומעלה בשל המורכבות הגיאולוגית של המאגרים. בינתיים, סין צמאה לכל טיפת אנרגיה - היא תרה בעולם אחר הזדמנויות רכישה בתחומי האנרגיה והסחורות. ניסיונה של סין לרכוש בפרמיה נדיבה את NEXEN הקנדית, המפיקה גז ונפט בים הצפוני, בקנדה ובארה"ב, אושר בשלב זה ע"י שלטונות קנדה, אך מעורר התנגדות בארה"ב. השווקים עוקבים בעניין אחר עסקה זו, הנתפשת כתקדימית.

אירופה חשה מאוימת על רקע עצמאותה האנרגטית של ארצות הברית בשל אובדן בן ברית מרכזי שייצג את האינטרסים המערביים במפרץ הפרסי. גילויים של גז פצלים מעורר ביבשת מחלוקות רבות בשל צפיפות האוכלוסין ואג'נדה ירוקה של מדינות ה-EU. לכן, אין זה מפליא, כי דווקא אוקראינה ופולין התלויות לחלוטין באספקה הרוסית, נמנות עם חלוצות גז הפצלים באירופה.

לעומתן, גרמניה משלמת את מחיר נטישת האטום - אחד הסיפורים האירופיים המרכזיים בענף האנרגיה, הינו סגירת 8 כורים גרעיניים בגרמניה. בניגוד ליפן, שהחזירה את רוב הכורים שלה לפעילות מלאה במהלך 2012, החליטה גרמניה בעקבות התאונה בפוקושימה להקדים את תוכנית נטישת האטום ב-14 שנה. הממשלה הגרמנית סגרה לאלתר שמונה כורים שהיו בהדממה לצורך תיקונים, והודיעה כי סגירת תשעת הכורים הנותרים תושלם עד לשנת 2022.

כתוצאה מהחלטה זו, איבד המשק הגרמני כ-8% מסך כמות החשמל, ואף חזר לשרוף פחם, זאת בניגוד לאג'נדה הירוקה של EU. בינתיים, התוכניות הלאומית לייעול רשתות החשמל ולפיתוח מאסיבי של אתרים סולריים וטורבינות רוח בים, אינן מסוגלות לפצות על האובדן. מחיר החשמל למשקי הבית בגרמניה זינק בשנים האחרונות כפי 4 ועלות ההתנתקות מהאטום למשק הגרמני נאמדת ב-50 עד 250 מיליארד אירו.

בשורה תחתונה, 2012 הייתה שנה שסימלה את המעבר של ארצות הברית למחנה מדינות עצמאיות בתחום האנרגיה. אף כי מעבר זה טרם הושלם, אנו נראה את אותותיו כבר בשנה הבאה הן בזירה המדינית והן בזירה הכלכלית. ייתכן כי מדיניות המחירים של אופ"ק תהפוך לזהירה יותר, שכן כל עליית מחירים חדה תהווה תמריץ לפיתוח מאגרי פצלים חדשים.