בעוד יומיים כולנו נדע האם ברק אובמה יזכה להשלים קדנציה נוספת ולעזוב את הבית הלבן רק בינואר 2017, או שמא יהיה זה דווקא מיט רומני שיחולל מהפך בפוטו פיניש, אחרי שרק לפני כמה שבועות נדמה היה שסיכויו לנצח קלושים. בלב ליבה של אחת ממערכות הבחירות הסוערות ביותר שידעה ארצות הברית מאז ומתמיד, עומדת בראש ובראשונה תפישה כלכלית שונה בתכלית של שני המועמדים, לצד חזון שונה בכל הנוגע לעתידו של המשק האמריקני.

אחת מסיסמאות הבחירות הנפוצות ביותר של המחנה הדמוקרטי גורסת כי "בן לאדן מת וג'נרל מוטורס חיה", הכוונה כמובן לתאגיד הרכב הענק שקיבל סיוע מהממשל במסגרת תכנית השיקום של תעשיית הרכב לאחר המשבר הכלכלי הקשה של 2008. אובמה האמין כבר מהרגע הראשון שהמדינה חייבת להתערב ולהזרים כספים פדרליים על מנת לחלץ את תעשיות הרכב מהמשבר. רומני לעומת זאת, אשר מגיע מהעולם העסקי לא היסס להציג דעה מנוגדת לחלוטין: "תנו ל-GM לפשוט רגל" אמר לא פעם, שכן אל לה למדינה להתערב.

לדידו של המועמד הרפובליקני לניהול הכושל יש מחיר - ניתוח מעמיק של דעת הקהל ביחס לשאלת החילוץ מגלה, כי מרבית האמריקנים דווקא תמכו בצעד בו נקט הנשיא. ג'נרל מוטורס היא הרבה יותר מחברה ומכאן שאם וכאשר הייתה פושטת רגל והולכת לפירוק, מדובר היה מעל הכל במהלך סימבולי - פסיכולוגי שהמשק כולו היה מתקשה להתאושש ממנו.

באופן טבעי, חילוקי הדעות לא מתחילים ונגמרים כאן וההיפך הוא הנכון. שני המועמדים חונכו על יסודות כלכליים שונים לחלוטין - ברק אובמה מאמין שהמדינה, ולא האזרח, יודעים טוב יותר כיצד ובאיזה אופן נכון יהיה לנתב את ההכנסות שמגיעות ממיסים. לכן גם שיעורי המס שמטילים הנשיאים הדמוקרטיים לרוב גבוהים יותר מאלה המוטלים על ידי מקבילהם הרפובליקניים.

על פי רוב, משמשים אותם מיסים ליצירתם של עשרות סוכנויות, פרויקטים ותכניות ממשלתיים במימון פדרלי כבירוקרטיה מיותרת ומסואבת שאין לה מקום בתפישת עיניהם של הרפובליקנים . עדיף, אומרים רומני ותומכיו, להפחית את שיעורי המס ולהוסיף את ההפרש לשורת ה"נטו" במשכורת, כך שרק האזרחים עצמם, ולא המדינה, יחליטו לאן יילך הכסף שלהם.

בכל כנס בחירות בו השתתף, הצהיר מיט רומני בריש גלי שאחד הדברים הראשונים עליהם הוא יורה במידה וייבחר לתפקיד יהיה ביטולה של רפורמת הבריאות של אובמה. האירוניה באותו משפט טמונה כמובן בכך שרומני עצמו, הוא ולא אחר, העביר תכנית המבוססת על אותו המודל בדיוק במסצ'וסטס - המדינה בה משמש כמושל. לכאורה, מדובר בטיעון נגדי חזק דיו על מנת להוציא את העוקץ מדבריו של המועמד הרפובליקני, אך הוא ממשיך להזכיר לציבור בארה"ב שהגירעון הלאומי תפח לממדים חסרי תקדים מאז הגיע אובמה לבית הלבן, ואילו רפורמת הבריאות רק תוסיף להגדילו.

הרפובליקנים משתמשים במספרים היבשים איתם קשה להתווכח. מאז נכנס אובמה לתפקידו גדל החוב הלאומי של ארצות הברית בכ-5 טריליון דולרים - זהו הקלף החזק של רומני.

נקודה מכוננת נוספת המפרידה בין אובמה ורומני מתייחסת במישרין לראיה האסטרטגית בדבר הדרך הנכונה להוביל את המשק לצמיחה. רומני סבור, באופן לא מפתיע בדיוק כמו בנימין נתניהו, שהצמיחה מתחילה מלמעלה. שכן במידה ובעלי ההכנסות הגבוהות ירוויחו יותר, הרי שנחזה בצמיחה שתחלחל כלפי מטה אל עבר המעמד הבינוני והנמוך, כך שגם הם יוכלו ליהנות מפירותיה. זכויות היוצרים על אותה תפישה שייכות בראש ובראשונה לרונלד רייגן.

מנגד, הדמוקרטים טוענים שהראייה הרפובליקנית של רייגן וממשיכי דרכו מוטעית, משום שהיא רק מגדילה את הפערים הכלכליים - חברתיים. בעידן של משבר כלכלי הולך וגואה, הם אומרים, אין כל הצדקה לכך שוורן באפט ישלם מסים בהיקף אבסולוטי מופחת יותר ממזכירתו - טיעון פשוט שמטרתו לשכנע בעיקר את האנשים שנמצאים רק בתחילת דרכם המקצועית, או שמא כאלה שידם אינה משגת כלל. בינתיים - זהו הקלף החזק של אובמה.

מעבר לכך, פליטת הפה של רומני בדבר העובדה ש-47% מאזרחי ארצות הברית הם "אוכלי חינם" - אינה מקרית. רומני מאמין באמת ובתמים שהדרך להצלחה עוברת ראשית ולפני כל בכישורים ומאמץ - החלום האמריקני הקלאסי אם תרצו - אם תעבוד קשה מספיק שום דבר לא ימנע ממך להצליח אומר רומני. מנגד, טוען הנשיא שיש אנשים שיצליחו אך ורק אם המדינה תסייע בקידומם מלכתחילה - פועל יוצא של מין, צבע עור ומוצא אתני שונה.

זה אולי הסיפור האמיתי של הבחירות ההנוכחיות - מבט אל הנוכחים בכנסי התומכים של כל אחד מהמועמדים חושף חלוקה גזעית - אתנית ברורה למדי של החברה והפוליטיקה האמריקנית בימינו. בעצרות הרפובליקניות תוכלו לראות בעיקר נשים וגברים לבנים בטווח גילאים של 40-70 - זוהי אמריקה הישנה והטובה הם אומרים. מנגד, בכנסים שמקיים אובמה התמונה שונה לחלוטין - קהל צעיר, סטודנטים, בעיקר אפרו-אמריקאיים ולטיניים - הם משקפים את פניה של אמריקה החדשה, על אחת כמה וכמה בשנה בה לראשונה היה שיעור הלידות של תינוקות לא-לבנים - גדול ממחצית הלידות באוכלוסיה. זהו השינוי המשמעותי ביותר שעוברת ארצות הברית בשנים האחרונות, ואין כל ספק שבצורה זו או אחרת היה ועוד יהיה לה גם ביטוי אלקטורלי.