הנשיא הבא של ארה"ב לא יוכל לנוח על זרי הדפנה אף לא יום אחד. הוא יצטרך להתמודד עם בעיות בכלכלה ובשוק העבודה. נושא האבטלה ושוק העבודה ימשיכו להיות הנושאים החשובים על הפרק. אומנם רוב האמריקנים סבורים שלאיש אחד, גם אם הוא נשיא, לא תהיה השפעה מכריעה על הנושאים הללו, אך בסופו של דבר כהונתו של כל נשיא נבחנת על פי קריטריונים החשובים ביותר באותה התקופה - כיום מה שחשוב לאמריקנים זהו המצב הכלכלי.

יותר פסימיות, פחות תקוות

אחד הנושאים החשובים ביותר על פרק היום הינו נושא האבטלה. אומנם שוק העבודה נמצא במקום הרבה יותר טוב ממרבית מדינות אירופה, אך הוא רחוק מאוד ממה שהיה לפני המיתון הגדול של 2007-2008. הגרוע מכל הוא שהמצב אינו צפוי להשתפר במהרה.

מרבית הכלכלנים צופים כי שיעור האבטלה בארה"ב ימשיך לעמוד מעל 6% (הרף העליון של מה שמוגדר כשיעור אבטלה "בריא" בארה"ב - 5%-6%) במשך ארבע שנים נוספות לפחות. כלומר, הכלכלה ושוק העבודה ימשיכו להוות אתגר משמעותי עבור הנשיא הבא, באם זה יהיה ברק אובמה או מיט רומני. על פי חישובים שונים, בכדי להחזיר את שיעור האבטלה לרמה של 6%, כלכלת ארה"ב תצטרך לצמוח בשיעור של 4%-5% בשנה במהלך שלוש השנים הבאות, מה שבהחלט לא צפוי.

לא רק הכלכלנים פסימיים, אלא גם הציבור הרחב. שני שליש מהציבור עדיין סבורים כי הכלכלה נמצאת במצב גרוע ושיעור האבטלה לא יירד בתקופה הקרובה. יותר ממחצית הבוחרים סבורים כי לאף אחד מהמועמדים לא תהיה השפעה מכרעת על הכלכלה. כלומר, למרות שהמצב הכלכלי הוא הנושא העיקרי של מערכת הבחירות הנוכחית, העם האמריקני סבור שלא משנה מי ייבחר - הכלכלה לא תשתפר במהרה. זהו שינוי קיצוני ממצב הרוח ששרר בבחירות הקודמות, כאשר תקוות רבות ניתלו באובמה וברוח השינוי שכביכול הביא עמו לבית הלבן.

המנגנונים השתבשו

למרות שהמיתון הסתיים מזה שלוש שנים, הכלכלה עדיין נאלצת להתמודד עם השלכותיו. במהלך המיתון 8.8 מיליון משרות נעלמו, ומעבר לכך, מאז סוף המיתון, הצליחה כלכלת ארה"ב לייצר רק 3.8 מיליון משרות חדשות. המצב אינו דומה לשום דבר שהכרנו בתקופות המיתון הקודמות, וזאת כי המנגנונים הרגילים שהחזירו את התעסוקה לרמה סבירה בעבר, אינם עובדים הפעם.

בעבר, הממשלה איזנה את הצמצומים במגזר הפרטי על ידי הגברת הגיוסים במגזר הציבורי, הפעם היא עושה בדיוק ההפך. בעוד שהמגזר הפרטי מוסיף משרות חדשות באופן עקבי מאז תחילת 2010, במהלך כהונתו של אובמה נחתכו כחצי מיליון משרות מהמגזר הציבורי. אך הבעיה המרכזית היא הצמצומים בממשלות המקומיות והאזוריות, שמעסיקות כ-14% מסך העובדים במשק. הכנסות הממשלות נפלו במיתון ולא התאוששו עד היום, בעוד שהעברות מהממשל הפדרלי נפלו ואינן צפויות לעלות בתקופת דיון ציבורי לוהט על גובה החוב הלאומי. כתוצאה, הממשלות המקומיות מצמצות את ההוצאות ואת מספר המועסקים.

מה שעוד מעיב על שוק העבודה זו חולשתה של הצריכה הפרטית. האמריקנים אמנם ממשיכים לצרוך, אך המכירות הקמעונאיות לא גדלות בשיעורים שהיינו רגילים לראות בעבר לאחר יציאה מהמיתון. זאת, לא רק בגלל כמות האדירה של בלתי מועסקים וחוסר הוודאות הכלכלית, אלא גם משום שהשכר הריאלי של העובדים בארה"ב כמעט ולא עלה בשנים האחרונות, לעומת רווחי החברות שנמצאות כעת בשיא של כל הזמנים. משקי הבית בארה"ב איבדו נתח גדול מאוד מהונם, וכעת הם מנסים בכל כוחם לשפר את מאזניהם - כלומר לשלם חובות, לעלות את החסכונות ולהוציא פחות לצריכה.

צמיחה ממקום לא צפוי

אם מכל הנתונים הכלכליים נסתכל אך ורק על נתוני הייצור, אנו עלולים להגיע למסקנה שארה"ב קרובה למיתון, שכן הייצור נחלש באופן משמעותי בתקופה האחרונה בעקבות ההאטה בכלכלה הגלובלית. כל נתון לגבי מגזר הייצור יוצר תגובה משמעותית בחברה האמריקנית בשל תפישתה של עצמה כמדינה יצרנית, אך מגזר הייצור מהווה בעצם רק כ-13% מהכלכלה בלבד ומעסיק באופן ישיר רק כ-9% מסך כוח העבודה.

באותה העת, דווקא מגזר הנדל"ן, שמזה שנים מעיב על הצמיחה הכלכלית, החל להראות סימני חיים. המלאי של הבתים למכירה בירידה והביקושים החלו להתרומם - דבר שהותיר מקום לעלייה מתונה במחירים. מכירות הבתים נתמכות בשיעורי הריבית הנמוכים על משכנתאות. אומנם המחירים אינם צפויים "לטוס" בשל החולשה הכלכלית, אך במצב הנוכחי, כל תרומה חיובית היא מבורכת.

אם הקונגרס ייכשל, הנשיא יהיה אשם

לנשיא הבא מצפה מלאכה קשה, ולא בטוח שתוביל לשיפור משמעותי, בייחוד לאור הסיכונים לצמיחה כגון "צוק פיסקאלי" (fiscal cliff). הכוונה לקיצוצים אוטומטיים רוחביים בכל הוצאות הממשלה ופקיעה אוטומטית של הקלות במיסים שהושמו על ידי ממשל בוש והוארכו על ידי ממשל אובמה. הקיצוצים וביטול ההקלות במסים ביחד יהוו משיכה פתאומית של כ-4% מהתמ"ג, דבר שיפגע קשה בצמיחה הכלכלית.

הקיצוצים ייכנסו לתוקף החל מה-1 בינואר 2013, אלא אם הקונגרס יצליח להגיע להסכמה לגבי תקרת החוב - נושא מאוד טעון פוליטית. כזכור, בפעם האחרונה שהקונגרס נאלץ להתייחס לנושא, חוסר היכולת להגיע להסכמה הביא להורדת דירוגה של ארה"ב. מחד, הערכה פשוטה להקלות והוצאות הקיימות תגרומנה לעלייה בגירעון ובחוב הלאומי לרמה שאינה בת קיימא בטווח ארוך. מאידך, הכישלון במציאת פיתרון, אף אם הוא זמני, עלול להכניס את ארה"ב למיתון ב-2013. הקונגרס אינו צפוי להתייחס לנושא זה עד "הדקה ה-90" בשל פילוגים פוליטיים וחוסר הרצון לנקוט בצמצומים ערב הבחירות.

אמנם מי שמחליט בנושא "הצוק הפיסקאלי" הם חברי הקונגרס, אך התכווצות הכלכלית העלולה להיגרם מכשלונו תהיה בעייתו של הנשיא. התקווה שהבנת הסכנות הכרוכות בנפילה מה"צוק הפיסקאלי" תגרום לקובעי המדיניות לגשר על הפערים ולהגיע להסכמה.

השווקים יכריעו את הבחירות?

אולי לנשיא לא תהיה השפעה משמעותית על מצב התעסוקה ושיעור הצמיחה, אבל לאותם שני גורמים השפעה רבה ומוכחת על אופן הבחירה של המצביעים. ההיסטוריונים של שוקי ההון הצביעו על מגמות מסוימות הקשורות במחזור הנשיאותי (ארבע שנים שבין בחירות לבחירות). אם נמשיך לקרוא דיווחים כלכליים שליליים עד סוף אוקטובר, הדבר עלול להביא לשתי "מפולות". הראשונה, בשוק המניות ובפופולריות של הנשיא המכהן. במצב זה, כל מה שעל המתמודד יהיה לעשות בכדי לזכות הוא לא להיות אובמה. מאידך, ידיעות כלכליות ופיננסיות חיוביות, שיובילו לעליות בשוקי המניות, בוודאי יוסיפו אחוזים לנשיא המכהן בבחירות הקרובות. על פי האנליסטים של סוכנות סטנדרד אנד פור, עליות ממשיות במדד S&P 500 בחודשים יולי - אוקטובר מנבאות זכייתו של הנשיא המכהן בדיוק של 88% על פי נתונים מאז 1948.