העיסוק במשבר העולמי אינטנסיבי, אך צריך למצוא זמן להיערך לאתגר התעסוקתי של שנות ההתאוששות - צמיחה כלכלית שתספק פחות מקומות עבודה מבעבר.

המשבר העולמי מתארך, לובש ופושט צורה. פתרון טרם נראה באופק והסיכוי להשיב את הגלגל לאחור נמוך. בינתיים, החברות מתייעלות. הן חייבות להקטין בכל מחיר את ההוצאות, כי ההכנסות תהיינה נמוכות בהרבה מהרגיל בשנים הבאות. בד בבד, הטכנולוגיה משתכללת, אנו מייצרים כיום מוצרים ושירותים עם יותר הון (מכונות וציוד) ופחות עובדים.

על התקדמות הטכנולוגיה וצימצום כח אדם

בשנים 2009 - 2011, גדלה בארה"ב תפוקת המגזר העסקי הלא חקלאי ב-1.2% במצטבר, אך מספר שעות העבודה ירד ב- 4.9%. פריון העבודה השתפר בכ-7% - קצב מהיר מאוד. רוב השיפור היה בשנים 2009 ו-2010, כשהחברות שיפרו את דוחותיהן הכספיים באמצעות חיסכון והתייעלות.

בגוש האירו התהליך צפוי להימשך זמן רב, כי המשבר שם יסתיים כנראה מאוחר יותר. בישראל, במחצית הראשונה של השנה, צמחה התפוקה בתעשייה ב-2.1%, אך מספר השכירים הצטמצם ב-0.7% ומספר שעות העבודה הופחת ל-2.7%. תוצאות דומות ראינו בשנים קודמות.

מדובר בתהליך טבעי. כפי שלומדים בשיעורי מבוא לכלכלה, המחסור במשאבים מחייב חתירה מתמדת להגדלת ההון הפיסי, שישפר את התפוקה השולית הפוחתת. אחרת, תוספת עובדים תגרום לתקופה הכוללת להתכווץ דווקא. התארכות המשבר בשנים האחרונות רק זירזה את התהליך. לאחר שהכלכלה העולמית תתאושש, הקשר בין הפעילות הכלכלית לתעסוקה יהיה רופף מבעבר. לכן, מקבלי ההחלטות לא יוכלו להסתפק בעידוד הפעילות הכלכלית, אלא יצטרכו לדאוג לעבודה לציבור.

דרכי הטיפול הנכונות של הממשלות

עקב המשבר המתארך, צעדי ההתייעלות והשיפורים הטכנולוגיים - "הגרעין הקשה" של הבלתי מועסקים, כל האנשים ששוק העבודה המודרני ילך ויתרחק מהם, ילך ויגדל. בארצות הברית, מספר האנשים שכלל לא מחפשים עבודה (אינם חלק מכוח העבודה האזרחי) גדל מ-86.313 מיליונים לפני שנה ל-88.340 מיליונים בחודש יולי השנה - עלייה מדאיגה בת 2.3%. בחודש יולי עצמו הצטרפו אליהם 348,000 אנשים. לא מעטים מהם חשים כי יכולותיהם וכישוריהם כבר לא מתאימים לדרישות. בין אלו שכן מחפשים עבודה, 40.6% אינם עובדים 27 שבועות ויותר - הנתח הגבוה ביותר. אמנם שלפני שנה היה חלקם גדול יותר (44.4%), אך עדיין אלו מספרים שיהיה קשה להתמודד עימם לאורך זמן.

ארגונית והסברתית, על הממשלות להיערך לכך כבר עתה ולתאם ציפיות בינן לבין הציבור. התאוששות כלכלית עתידית שלא תייצר הרבה מקומות עבודה תתסכל מאוד את משקי הבית. יהיו פחות אנשים שירצו ויוכלו למצוא עבודה. את תחושת הביטחון התעסוקתי של פעם תצטרך להשלים מדיניות רווחה חברתית.

על רקע זאת, ראוי לבחון את יחסי הביקוש וההיצע במקצועות השונים. היכן שמסתמן מחסור בכוח אדם - צריך להשיק תכניות הכשרה מקצועית. שוק העבודה העתידי יהיה נייד ודינאמי מבעבר; הנכונות והיכולת להחליף מקצועות תהיינה גבוהות ומושרשות יותר; מגבלות גיאוגרפיות ומחסומי שפה ותרבות יצטרכו להיפתר.

בן ברננקי, יו"ר ה-Fed, הקדים לזהות את האתגר התעסוקתי ואמר כי נצטרך לבנות מדדים חדשים, שיתוו את המדיניות הכלכלית - חברתית בשנים הבאות. לא יהיה די להבטיח גידול מהיר בתוצר, אלא יהיה צורך להבטיח שגם ההכנסה האישית תגדל, שעה שמעגל התעסוקה צר מלהכיל את כל אלו שירצו להיות חלק מהתהליך.

שכר ומשכורת הם הדרך בה מפיקים הפרטים תועלת מעצם היותם מועסקים. בד בבד הם נוטלים חלק בהגדלת התוצר. כללי המשחק הללו ישתנו: התוצר יגדל ללא חלק גדל והולך מהם. כדי שלא יחושו תסכול אז - יש לחשוב כבר היום איך נוכל לצקת תוכן בחוסר הרוויה החברתי העתידי.