עוגות, בועות וגירעונות - ישראל וארה"ב: הדומה ובעיקר השונה

לפי התקשורת הצליח הנגיד פישר לכפות דעתו על שר האוצר לפיד והגירעון לא יעלה ל-3.5%. לא שזה משנה כל כך, הרי כפי שכבר קרה לא פעם בעבר, אם ב-2013 תהיה חלילה מלחמה, תפרוץ מחאה נוספת או משבר קואליציוני, ממילא הממשלה לא תתייחס לגג שלה או לפישר, והגירעון יצמח. אבל פישר הוכיח עצמו שוב כ"מבוגר האחראי". האמת היא שההתנגדות של פישר להגדלת הגירעון תמוהה בעינינו. ככלכלן אמריקני מובהק, שינק את תורת הקפיטליזם החופשי מהמוסדות האקדמאים המובילים בארה"ב וחינך דורות של כלכלני כלכלה חופשית, כולל תלמידו הפרופסור בן ברננקי, הוא לא היה צריך להתעקש על כמה אחוזי גירעון נוספים בעתות של חשש מהאטה כלכלית, להיפך. מזה זמן אנחנו מנסים להבין מדוע פישר עומד כחומה בצורה נגד כל חריגה בתקציב, ובמיוחד לאור העובדה שגירעון של 3.5%, בהשוואה לממוצע מדינות ה-OECD וארה"ב בעיקר, כלל אינו חריג. זו אינה דרך המחשבה האמריקנית. ארה"ב, במצבה של ישראל, הייתה מעלה את אותו גירעון בלי לחשוב פעמיים. התשובה לכך אינה קשורה בתיאוריות כלכליות, אלא בהבנתו המופלאה של הנגיד בסבכי הנפש והמנטאליות הישראלים, ובמיוחד בפוליטיקה המקומית. הנגיד יודע היטב שבמקרה הישראלי, במידה ולא ימתח קו ברור בחול מדינת ישראל תאבד במהירות את כל השליטה על התקציב. זו גם הסיבה האמיתית להתנגדותו, לכל ההקלות שמוצעות בנושא מחירי הדירות בישראל או מלחמתו העיקשת באינפלציה שאיננה. פישר מבין שמה שמותר לארה"ב אסור לישראל, את ישראל צריך להחזיק קצר. ישראל, כמו ארה"ב, אוהבת גירעונות. זה מתחיל בצרכנים, הישראלי והאמריקני, שחיים על קצה כרטיס האשראי, ונגמר בממשלות של שתי המדינות שסובלות ממחלה כרונית של הדפסה. עד כאן הדמיון. התוצאות, במקרה של אובדן שליטה, שונות לחלוטין, פישר מודע לכך ולכן אינו מוותר. אנחנו מאמינים שהוא צודק, ורק בשל הבאתו של פישר לישראל מגיע לנתניהו להיות ראש ממשלה. ארה"ב התחילה לפרסם את הסטטיסטיקה על התקציב ב-1930, ובכל אותן 83 שנים, רק 12 פעמים הראו עודף תקציבי. מבחינת סדרי הגודל של הגירעונות - משבר 2008, שהוכתר ע"י המומחים כיוצר הגירעונות הגדולים בהיסטוריה, והבטיחו לנו שה-Great depression יהיה כילד לעומתו, לא היה הבולט בהיקף הגירעונות וגם לא הביא (או יביא) ל-depression. הממשל האמריקני (שעד כמה שידוע לנו הוא היחיד שאינו מוגבל בהדפסה) מדפיס כסף כשיכור בכל פעם שארה"ב נכנסת להאטה או לאחת מלחמותיה הגדולות (מלחמת העולם, קוריאה, וויאטנם). הנשיא רוזוולט החל ב-1933 את ה-New Deal שלו, העלה את הגירעון בשנים 1934-1936 ל-7.8%, 9.6% ו-5.7% מהתקציב בהתאמה, לעומת ממוצע של פחות מ-2% גירעון בשנים 1930-1933 ופחות מ-3% גירעון בשנים שעד מלחמת העולם השנייה. אותו נשיא, רוזוולט, העלה את הגירעון של שנות המלחמה (1942-1945) ל-9.8%, 16.8%, 10.9% ו-9.7% בהתאמה.

35 שנים מאוחר יותר מצא עצמו הנשיא רייגן במיתון נוראי שהוריש לו קרטר (משבר חמור בהרבה מזה של 2008-9). על מנת לממן את תכניותיו ליציאה מהמיתון (תכניות שכללו גם את חיסול האימפריה הסובייטית ומהפכות הטכנולוגית והגלובליזציה) הוא העלה את הגירעון משמעותית. ההשקעות שביצע רייגן שהובילו לגירעון עתק הן שהביאו את ארה"ב והעולם ליותר שנות שגשוג כלכלי מאי פעם בעבר. ב-2000-2002 נכנסה ארה"ב למשבר הבועה (2000-2002) לאחר 4 שנות עודף תקציבי. החשש מהעמקת המיתון, הביא בשנים 2002-4 להגדלה מסיבית בגירעונות - מה שהוביל לחידוש הצמיחה עד ל-2007-8 - אז הגיעו "מהנדסי החלל" של וול סטריט וכמעט ניפצו את הכלכלה האמריקנית והגלובלית. להבדיל מאדריכלי הכלכלה באירופה, שנכנסו להלם והפסיקו מיד את כל ההשקעות מוטות הצמיחה ביבשת, האמריקנים כמנהגם, החלו בהדפסת כסף מסיבית ונכנסו לגירעונות ענק, מתוך הביטחון (והניסיון בעבר) שרק כך יעוררו מחדש את כלכלתם (ואין לנו ספק שגם הפעם הצליחו). מבחינת האחוזים הגירעון עמד ב-2008 על 3.2% - 459 מיליארד דולרים, ב-2009 על 10.1% - 1.41 טריליון דולרים, וב-2010-11-12 על 9%, 8.7% ו-7% בהתאמה (1.29, 1.30 ו-1.09 טריליוני דולרים בהתאמה) - זה מה שהפחיד כל כך. על פי תחזיות המשרד לתקציבים שנערכו בסוף 2012, השנה ירד הגירעון ל-972 מיליארד על תקציב של 16.2 טריליון דולרים – 6%. ().

אלא שמתחיל להתברר שקצב ירידת הגירעון גדול בהרבה משהעריך משרד האוצר האמריקני, ותואם למדי "סיבובים" דומים בעבר. גולדמן סאקס משמש מזה שנים בין השאר, יועץ לכל שרי האוצר והנגידים בארה"ב. לאחרונה הוא יצא ב תחזיות לפיו ב-2013 הגירעון ירד ל-785 מיליארד או 4.85% מהתקציב. אותה ירידה נובעת מהצמיחה המתחדשת, חוסר אינפלציה, החזרי השקעות הTARP- הענקיות וכמובן מ"ההתייעלות" שנכפתה על הממשל ע"י הרפובליקנים שסירבו לאשר עליית מסגרת החוב. לפי תחזיות משרד התקציבים, יתייצב הגירעון על 2.67% לשנה בטווח של 2015-2018, בגולדמן מאמינים שזה יקרה קודם. הסיפור הזה כשלעצמו הוא הסיבה העיקרית בגללה, לדעתנו, סיבוב הצמיחה הנוכחי רק בתחילתו. "עוגה, עוגה, עוגה, במעגל נחוגה" וכעת זו נטפליקס (סימול: NFLX) שוב

בדיוק לפני 9 חודשים, 30.7.2012, נחתה מנייתNFLX על 52.81 דולרים, לשם הגיעה מרמה של 305 דולרים שנה קודם ביולי 2011. המניה הגיעה לשיא של 305 מרמה של 18 ד' (קיץ 2008). זה לא יוצא דופן בוול סטריט כשמניה טכנולוגית / IT עם הנהלה שיודעת לדבר ללב המשקיעים והאנליסטים עולה ב-1600% בשלוש שנים. אבל כאשר אותה המניה, בשנה שלאחר מכן מפסידה 83% מערכה, ואח"כ מחזירה לעצמה בתוך 9 חודשים 310% - זה בהחלט יוצא דופן, במיוחד אם משווים את העלייה במניה לעליות של מניות אחרות, שגם הן "ריסקו את התחזיות" כמו האליברטון (סימול: HAL), אילומינה (סימול: ILMN) או ARM Holdings (סימול: ARMH).

מי שעוקב אחרי NFLX יוכל לספר לכם שהכתבות הנלהבות שהופיעו בעקבות פרסום התוצאות העסקיות במהלך השבוע, דומות להפליא לכתבות שפורסמו בקיץ 2011, עת המניה עשתה דרכה לכיוון ה-300 דולרים. גם התנהגות האנליסטים במקרה הזה דומה להפליא - כבר אתמול העלו מספר אנליסטים את המלצותיהם ומחירי היעד בעוצמה, חזרה מדויקת על מה שקרה באביב 2011 ו לאחר שהמניה ירדה יותר מ-60%, הזהירו שלא לגעת בה.

אין שום ספק שנטפליקס אכן הצליחה לבצע turn around רציני ביותר, אבל המחיר בו נסחרת המניה מטורף לחלוטין, וחוסר הוודאות בהמשך להצלחת המניה רק הולך וגדל. הפערים שבתוך הקונצנזוס (31 אנליסטים שחוזים רווח למניה שנע בטווח 42 סנט-2.14 דולר ב-2013 ו-94 סנט-4.72 דולרים ב-2014) מדברים בעד עצמם. מה שבטוח, שלנטפליקס לא צפויים להיות חיים קלים בין המתחרה הרצינית ביותר, אמאזון (סימול: AMZN) שרק כעת ניגשת לנושא ברצינות לחברה הצעירה, AEREO, שהתחילה לשווק השנה בדיוק את אותם מוצרים.

את זו האחרונה מוביל ענק שיווק בשם ברי דילר, מנכ"ל IAC/InterActiveCorp (סימול: IACI). בעבר, הוא הוביל לגדולה חברות כמו Paramount Pictures, Fox(שנמכרה ל-News Corp.) ו-USA Broadcasting (שנמכרה לויונדי (סימול: VIV.PA)). כאן, להבדיל משלוש החברות שהבאנו כדוגמא, התחרות היא שיווק נטו. אך למרות זאת, לא היינו ממהרים למכור בשורט, כי על מנת ששורט יצליח צריך היגיון כלכלי.

מניית הטכנולוגיה הישראלית היחידה ששברה את מחיר הבועה - סיליקום (סימול: SILC)

סיליקום מוכרת היטב למי שעוקב אחרי הטור הזה מתחילת המאה. בפעם האחרונה שסקרנו אותה () ציינו כי "סיליקום מנווטת היטב בזרמים המשתנים של מהפכות הטכנולוגיה / אינפורמציה. התוצאות של שני הרבעונים מאז בהחלט תומכות בכותרת, אבל מתברר שהחל מהרבעון הראשון החברה מצליחה לפרוץ, על בסיס הידע שברשותה, לתחומי צמיחה חדשים. היא השיקה לאחרונה משפחת מוצרים שנקראת Intelligent Nano-Second Time-Stamping NICS, מערכות ניטור ומתאמים (adapters) חדשניים, שמתבססים על שבבים של אינטל ועל פיתוח תוכנה בנושא מתגים עבור מעבר אינפורמציה.

לדעת החברה, הארכיטקטורה מהווה פריצה במחיר תחרותי. המנכ"ל שייקה אורבך מאוד מתלהב מקבלת הפנים למוצר, ולא רק הוא - ההזמנות מתחילות להגיע. אורבך הוא אחד המנכלי"ם הבודדים שמביע אופטימיות מלאה לגבי העתיד. האיש כבר רכש את אמון המשקיעים בהצהרותיו, ובהחלט במעשיו. שייקה אורבך, בוגר אדיוסופט, רפא"ל ואופגל, מוביל את החברה מאז 2001. מאז שפל 2008-9 העלתה החברה את המכירות ב-137.5%, הרווח התפעולי ב-352.8%, רווח נקי ב-250.2%. לטעמנו, העלייה לאחר הדוחות העשירה מדי את המחיר, אז אסור לרדוף. מה שקרה לחברות כמו CEVA, ALLT או EZCH מפחיד משקיעים שאינם מבינים את הטכנולוגיות והנישות בהן החברה פועלת. התחרות (שאצל סיליקום נמוכה יחסית ועם שער כניסה גבוה), הישראליות והכיסוי המועט יכולים לגרום להתדרדרות זמנית גם כאן (במהלך אפריל התדרדרה המניה בכ-16%), כיוון שזעזועים עוד צפויים והרבה. אבל אנחנו מאמינים שזו מניה שבהחלט צריכה להיות בתיק.

לסיליקום את כל הדרוש להמשך ההצלחה, הנהלה מצוינת, מוצרים ייחודיים, היא פועלת בנישות עם צמיחה מהירה, יש לה למעלה מ-90 לקוחות OEMמתוך חברות ה-S&P, דרכן תוכל להזרים מוצרים חדשים ומצב המזומן מצוין. היא בעלת 7.166 מיליון מניות בדילול מלא, זוהר זיסאפל מחזיק ב-21.1% מהן. בית ההשקעות Wellington מבוסטון וילין-לפידות הגדילו החזקותיהם בשנים האחרונות וכעת מחזיקים ב-7.66% ו-6.76% בהתאמה. לפיכך, הציבור מחזיק רק ב-4.63 מיליון מניות בשווי של פחות מ-134 מיליון דולרים. הפוטנציאל לעלייה גדול, אך רק כשהחברה תתפוס עניין (שמגיע לה). יו"ר החברה והמייסד הוא אבי אייזנמן.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.