מול הצרכן הישראלי, חברת החשמל היא מונופול ש"אינו לוקח שבויים". מספיקה התראה אחת על אי תשלום חוב, כדי לגרום לכל בעל נכס סביר להתחיל לשקשק. כי בחיינו המודרניים הרי שאי אפשר להתקיים בלי חשמל. חברת החשמל יודעת זאת ומנצלת את כוחה הרב בצורה מוגזמת כדי לסלק חובות קטנים, גם מאנשים שאין להם כלל.

כשזה מגיע למים הטריטוריאליים הבינלאומיים, לחברת החשמל יש שתי בעיות מרכזיות: האחת זה שהיא לא יודעת לחתום על עסקאות כלכליות והשנייה היא שאינה יודעת לגבות חובות כתוצאה מעסקאות כושלות אלו.

בשני המקרים, מי שמשלם בסוף את המחיר הוא הצרכן הישראלי, כלומר אנחנו, שנאלצים "לאכול" עליית מחירים ולשלם על אוזלת היד של חברת החשמל – כשמאיתנו אין לה שום בעיה לגבות. הבעיה היא, שרשות החשמל ממשיכה לאשר ולגבות עסקאות כושלות שכאלה – ואנחנו נותרים עם החשבון.

אם זה היה מקרה אחד - ניחא. אבל פעם אחר פעם חברת החשמל חותמת על עסקאות כושלות בזירה הבינלאומית, רשות החשמל מאשרת אותן, אבל כשמגיע הזמן לגבות, היא אינה מצליחה לעשות זאת. ואז, הפלא ופלא, רשות החשמל עוד מעזה לחזור ולגבות את הכישלון. איך יכולנו לדעת יאמרו. אחר כך הם מצפים מאיתנו, מהציבור, לאשר עבורם את החלמאות הזו.

• סטלה קורין ליבר מסכמת שבוע: ככה לא בונים גדר
• ותודה לאקדמיה: כיצד הצליח פוטין למחוק את הרובל בכמה צעדים קלים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אז להלן כמה עסקאות כושלות שערכה חברת החשמל בזירה הבינלאומית ומה שקיבלנו בתמורה.

הרשות הפלסטינית – יחסים אסטרטגיים, ביצועים כושלים

כדי להתחיל את הסקירה הפלסטינית, אי אפשר שלא להתייחס למצבה הפיננסי הקלוקל, בלשון המעטה, של הרשות. רק בחודש שעבר פרסם הבנק העולמי כי פער המימון של הרשות יעמוד על 1.8 מיליארד דולר, מה שיקשה עליה לשלם לעובדיה וגם כמובן, יקשה על תשלום חובותיה.

אם היינו טיפה נאיביים, היינו מכנים זאת כחדשות העשור. אבל אנחנו לא. מאז הסכמי אוסלו – שעל טיבם לא נדון כעת – למרות עשרות המיליארדים שקיבלה הרשות מגורמים בינלאומיים, איכשהו, הכלכלה הפלסטינית עדיין לא מצליחה להתרומם. המצב החמיר עוד יותר כשהקהילה הבינלאומית התעוררה והפסיקה להזרים כספים, שנעלמו כלעומת שבאו. מה שהוביל למצוקה הולכת וגדלה של הרשות.

בשנה שעברה לאחר אינספור ניסיונות לגבות את החוב של חברת החשמל הפלסטינית לחברת החשמל שלנו, דווח על כך שלאחר שנים של משא ומתן הפלסטינים הצליחו סוף סוף לשלם את החוב שלהם לחברת חשמל. עם זאת, בדרך כלשהי, השנה החוב של חברת החשמל הפלסטינית טפח ל-1.7 מיליארד שקל, שבעקבותיו החלה חברת חשמל להגביל את החשמל לישובים מעבר לקו הירוק, לאחר שבג"ץ אישר את המהלך – אך אסר הפסקה מוחלטת של החשמל לרשות.

• קריית טבעון - למה אנבידיה בחרה בה ו-10 עובדות על האזור
• מדריך מקיף על טופס 17 - כל מה שצריך לדעת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• משרד התקשורת ביטל את עמלות הוראת הקבע בחברות התקשורת

מה נאמר ומה נגיד? נכון, ההסכמים מול הרשות הפלסטינית הם בעלי חשיבות אסטרטגית, שמטרתם לשמור כמה שיותר על השקט בגזרה המזרחית. זהו אינטרס עליון שלנו, כמדינה, לשמור על הגזרה של הרשות שקטה, לעומת גזרת עזה הנפיצה.

נכון גם שחוב של 1.7 מיליארד אינו חוב משמעותי במושגים של חברה כחברת חשמל. אבל, מראש היה צריך לצפות שרשות ענייה כל כך תייצר בעיות. מראש היו צריכים לייצר מנגנון שמתחשב בשוק הפלסטיני הלא יציב ומייצר מערך תקבולים אפקטיבי – ככה שלא נצטרך להיאבק על כל שקל שמגיע לנו.

מצרים: תספורת של 1.2 מיליארד דולר באישור הרשות

נכון, גם כלכלת מצרים אינה מן היציבות והצומחות. בשום קנה מידה. מדינה שהאינפלציה בה עומדת על למעלה מ-10% בשנה היא מדינה כושלת. ואם היחסים עם הרשות הם אסטרטגיים, אזי שהיחסים עם המצרים, המדינה הראשונה איתה חתמנו על הסכם שלום, הם "מגה אסטרטגיים" במונחים ישראליים.

אממה, בשבוע שעבר דווח על כך שרשות החשמל אישרה את הסדר הפשרה של חברת החשמל מול חברת הגז הלאומית המצרית על תשלום של חצי מיליארד דולר. נשמע לא רע סך הכול, לא? רק אם מתעלמים מהעובדה שהחוב הראשוני עמד על למעלה מ-4 מיליארד דולר, אך בגישור הוסכם על תשלום של 1.7 מיליארד דולר, לאחר שלא עמדה ביעדיה לאספקת גז טבעי.

זה לא נתפס - חוב של 4 מיליארד דולר, שהגיע לבוררות וירד ל-.7 מיליארד (במונחים של היום 2.3 מיליארד דולר) ובסופו של דבר הופחת לחצי מיליארד. אבל לכל הרוחות, בשביל מה יש בוררות, אם לסכם על החוב הסופי בהחלט?  מה זאת ההנחה על הסכם הבוררות, למה לאשר אותה.

זאת ועוד - המצרים, אותם מצרים שויתרנו להם על חוב של מיליארדים קונים מתמר ולוויתן גז בסכום של 15 מיליארד דולר - איך זה יכול להיות? מישהו כאן מתבלבל - הרי זה אלו שלא שילמו את ה-4, את ה-2.3 את ה-1.7 מיליארד דולר. איך הם יקנו ב-15 מיליארד דולר, והאם זה לא "תחליפי" - כלומר למה לא לסגור את החוב בצורה סבירה ורק אז למכור להם את הגז - זה הרי אינטרס גם שלהם, לא רק שלנו.

רשות החשמל אישרה את המהלך לאחר שלטענתה נמצא כי אין דרך למכור את החוב או לתבוע בצורה אפקטיבית את החברה המצרית. עכשיו בסדר, נניח והגעתם לכל המסקנות הללו ואישרתם אותה, האם לדעתכם נובל אנרג'י או דלק של יצחק תשובה היו מסכימות להגיע למצב כזה שבו אין ערובות וביטחונות מספקים לביצוע עסקה ואז מוותרים על חוב? אני מסופק.

הסכם הגז: איך זה שירדן מקבלת מחיר נמוך יותר מחברת החשמל?

לפני כחודשיים נחשף החוזה שחתמה ירדן מול ישראל להולכת גז במחיר של 5.65 דולר ליחידת חום, פחות מהמחיר שעליו חתמה חברת החשמל מול שותפות הגז שעומד על כ-6.3 דולר ליחידת חום ההסכם נחתם בערבות אמריקאית ומוערך בכ-10 מיליארד דולר.

למזלנו, גילינו על טיב ההסכם רק לאחר שהפרלמנטרים הירדניים, שמרוב חוסר האהדה שלהם לישראל, דרשו לפתוח את ההסכם המצוין עבורם. אנחנו גילינו את גודל המחדל.

אז נכון, ועדת ששינסקי לתמלוגי הגז קבעה שישראל תשלם את המחיר הנמוך ביותר עבור הגז; כלומר ניתן להשוות את המחיר שתשלם ישראל לעומת המחיר שתשלם ירדן. אבל זה שששינסקי מציל את חברת חשמל, לא מאפיל על יכולת המיקוח העלובה של החברה לנהל עסקים בינלאומיים. להפך, הוא רק מדגיש במרקר גדול ואדום את אוזלת היד.