המשבר הכלכלי באיראן הולך ומעמיק, אך בימים האחרונים הוא כבר חצה גבול ברור והפך ממשבר פיננסי וחברתי לאתגר שלטוני של ממש. קריסת המטבע, אינפלציה דוהרת ויוקר מחיה הציתו גל מחאות רחב, שמתפשט מטהראן לערים נוספות ולפריפריה, ומפעיל לחץ כבד על משטר שנמצא ממילא בנקודת חולשה חריגה. הציבור מבין אחרי המלחמה עם ישראל שהשקעות הענק בציוד צבאי, טילים ותוכנית גרעין לצד מימון ענק לחיזבאללה היה בזבוז של כספים על חשבונם. הציבור רוצה לאכול, רוצה חשמל, רוצה מים - בחלקים גדולים באיראן אין את הצרכים הבסיסיים האלו כי איראן רצתה להיות מדינה חזקה צבאית. זה על חשבון הציבור והוא התעורר.  

הריאל האיראני איבד מאז הקיץ כ־60% מערכו, ובמהלך הימים האחרונים נסחר בשפל חסר תקדים מול הדולר. היחלשות המטבע פגעה ישירות בחסכונות הציבור האיראני, ריסקה משכורות והובילה לזינוק חד במחירי מזון, אנרגיה ושירותים בסיסיים. עבור אזרחים רבים, גם מהמעמד הבינוני העירוני, השחיקה היא לא מציאות יומיומית של חישוב מתמיד האם הם יכולים להרשות לעצמם קפה, נסיעה או טיפול רפואי.המעמד הבינוני באיראן הפך בשנה האחרונה לעני. 

על הרקע הזה פרצו מחאות במספר מוקדים במקביל. בטהראן נראו מפגינים חוצים גשרים מרכזיים, מתעמתים עם כוחות ביטחון וקוראים סיסמאות נגד יוקר המחיה והשלטון. אזור הבזאר הגדול, שמשמש כליבה של הכלכלה העירונית בטהרן, הפך לזירה מרכזית, כאשר סוחרים סגרו חנויות במחאה על תנודתיות המטבע והפסדים כבדים. מוקדי מחאה נוספים נרשמו בשכונות מערביות של הבירה, באוניברסיטאות, ואף באי קשם שבמפרץ הפרסי, שם נשמעו קריאות חריפות נגד ההנהגה בשעות הלילה וגם בבוקר. מדובר על הפגנות ומחאות של מספר ימים כשמדי יום המחאות מתגברות. המחאות האלו עם לחץ צבאי-פוליטי עשויות להוביל להפלת השלטון הקיים. אך דווקא עליית המדרגה שלהן, עשויה להוביל את ישראל לחשוב פעמיים לפני שהיא יוצאת לקרב. 

פתיחת חזית מול איראן תוביל לאיחוד העם האיראני נגד - "הישות הציונית". לרוב, העם עומד מאחורי השליט גם אם הוא לא מעוניין בו כשיש אויב מבחוץ. עם זאת, ברור שיש לנצל את המצב הרגיש בתוך המדינה כדי לנסות להפיל את המשטר מפנים. עם זאת, ולמרות תמונות על הפגנות ומחאות גדולות, זה עוד לא מחאות עם דם או מעצרים, האלימות בהם היא ברמה יחסית נמוכה.   

• פגישה משולשת בטהרן: בכירים טורקיים וסעודיים בביקור רשמי באירן
• איך מנצחים את הכטב"מ האיראני - התוכנית של בריטניה ואוקראינה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

היקף המחאות המדויק אינו ברור לחלוטין, אבל ידוע על לפחות מעל 10 מוקדים גדולים, רובם בערים מרכזיות. עצם התפשטותן למוקדים מגוונים ובעלי אופי חברתי שונה, סוחרים, סטודנטים, עובדים שכירים, מדאיגה את השלטון. זאת במיוחד על רקע העובדה שבשנה האחרונה נקט המשטר יד קשה במיוחד נגד מתנגדים, עם גל מעצרים נרחב ושיעור הוצאות להורג מהגבוהים זה עשרות שנים, במטרה למנוע מראש התלקחות עממית רחבת היקף.

הזעם הציבורי אינו נובע רק מהכיס. זה כאמור מתחבר למלחמה בקיץ מול ישראל שחשפה לעיני הציבור האיראני פערים מטרידים ביכולת ההגנה של המדינה, חדירה עמוקה של גורמי מודיעין זרים ופגיעה במתקנים אסטרטגיים, תחומים שנתפסו במשך שנים כקו אדום של המשטר. עבור רבים, תחושת הפגיעוּת הביטחונית הצטרפה לאכזבה מהניהול הכלכלי ומהקודים החברתיים הנוקשים, ויצרה תערובת נפיצה של חוסר אמון שהתחזקה. חוסר אמון במנהיגים ובדרך שלהם. זו קרקע נוחה להפיכה, במיוחד שיש זעם וכעס על כך שהם קורבן של שנים - האוכל, חשמל והמים שלהם בעדיפות שנייה אחרי טילים ותוכנית גרעין. 

הממשלה מנסה לרכך את המהלומה

הנשיא פזשקיאן הכריז כי דרישות המפגינים לגיטימיות והדגיש כי שמירת כוח הקנייה של הציבור היא עדיפות עליונה. הוא הציע שינויים בתקציב הממשלה, הכוללים העלאת שכר משמעותית יותר לעובדי המדינה ולפנסיונרים, שינוי מערך התמיכות לטובת השכבות החלשות, והחייאת הטבות מס לעסקים קטנים ובינוניים. זה מסר חשוב, מסר שמעיד על החרדה הגדולה של המשטר. הוא רוצה להיענות לציבור, אחרת הוא חושש ליציבותו. 

• 59% נגד: ניסיון ביטול הגבלת הכהונה בלשכת רואי החשבון נכשל
• לאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

דוברת הממשלה, פטמה מוח'ג'ראני, הוסיפה כי הממשלה מכירה במשבר ובלחצים החברתיים ומוכנה לדיאלוג עם המוחים. "כאשר אנשים מגלים זעם, מדובר בלחץ משמעותי שהם חשים", אמרה. המחאות ברובע השוק המרכזי בטהראן ובאוניברסיטת טהראן הביאו לסגירת חנויות וקריאות מחאה, והכוחות הביטחוניים ביצעו מעצרים ראשוניים, כאשר החשש מהסלמה אלימה נשאר ברקע.

בתוך כך, התקציב החדש שהציגה הממשלה רק החריף את המתיחות. העלאת מיסים חדה, לצד העלאות שכר מצומצמות שאינן מדביקות את קצב האינפלציה, נתפסו בציבור כניתוק מוחלט מהמציאות. גם העלאת מחירי הדלק שנעשתה לאחרונה עוררה זיכרונות כואבים מהפגנות 2019, שהסתיימו בעימותים אלימים ובמאות הרוגים, תרחיש שמטריד גם חברי פרלמנט איראניים, שהזהירו מפני חזרה על אותו מסלול.

הלחץ הכלכלי הוביל גם לטלטלה בצמרת: נגיד הבנק המרכזי התפטר, ובמקומו מונה גורם כלכלי בכיר אחר, בניסיון לשדר תגובה מהירה ונכונות לשינוי. הנשיא מסעוד פזשקיאן נקט קו מפייס יותר מקודמיו, הכיר בפומבי בלגיטימיות דרישות המפגינים והנחה את משרד הפנים לנהל דיאלוג עם נציגיהם. הוא אף הצהיר כי שמירת כוח הקנייה של הציבור נמצאת בראש סדר העדיפויות, וכי הממשלה בוחנת רפורמות במערכת המוניטרית והבנקאית ושינויים במנגנוני הסובסידיה.

אלא שמרחב התמרון של הממשלה מוגבל מאוד. הסנקציות הבינלאומיות ממשיכות לחנוק את הכלכלה, לבלום ייצוא נפט ולהקשות על הכנסת מטבע זר. ניסיונות קודמים לפתוח ערוץ להסדר מדיני שיקל את הלחץ הכלכלי נתקעו, והמלחמה בקיץ חיסלה כל סיכוי מיידי לחידוש מגעים. במקביל, הוצאות ביטחוניות כבדות כרסמו במשאבי המדינה והעמיקו את הלחץ האינפלציוני.

המלחמה היא מפלטו של הנבל 

המתח הגיאופוליטי מוסיף שכבת סיכון נוספת. ההנהגה בטהראן מזהירה מפני תקיפות נוספות מצד ישראל וארצות הברית, בעוד בוושינגטון ובירושלים משדרים נכונות להגביר את הלחץ אם איראן תמשיך לפתח יכולות טילים ולשקם את מערך ההרתעה שלה. עבור הציבור האיראני, האיומים ההדדיים מתורגמים לחשש פשוט: כל הסלמה נוספת תעמיק עוד יותר את המשבר הכלכלי ותסגור את הדלת בפני הקלה בסנקציות.

כלכלנים ואנליסטים מזהירים כי ללא שינוי כיוון מהותי, בין אם ביחסי החוץ ובין אם בקיצוץ דרמטי בהוצאות ובמבנה הכלכלה, איראן עלולה להיקלע לסחרור ממושך של אינפלציה גבוהה, פיחות מתמשך והידרדרות חברתית, בדומה לתרחישים שנראו במדינות אחרות שסבלו משילוב של סנקציות וניהול כושל.

בסיכומו של דבר, גל המחאות הנוכחי אינו עוד התפרצות נקודתית, אלא סימפטום למשבר עמוק ורב־שכבתי. הכלכלה הלחוצה, הפגיעה בתחושת הביטחון והיעדר אופק מדיני משתלבים לכדי אתגר חסר תקדים למשטר. השאלה הגדולה אינה אם הזעם הציבורי ידעך, אלא האם המערכת השלטונית תצליח להכיל אותו מבלי להיגרר להסלמה שתערער עוד יותר את יציבות המדינה.