כספומט
צילום: טוויטר

מדוע ביטל בית המשפט חוב של 2 מיליון שקל לבנק הפועלים ולבנק לאומי?

בני זוג נכנסו להליכי חדלות פירעון לאחר שהעסק שלהם קרס. הנאמן ביקש להטיל עליהם תשלום של 120 אלף שקל לשם מתן צו הפטר מהחובות. בני הזוג טענו שאין ביכולתם לעמוד בסכום זה לאור כך שהם מתקיימים רק מקצבאות ביטוח לאומי. מה פסק בית המשפט?
נחמן שפירא | (8)

הליכי חדלות פירעון מטרתם לתת הזדמנות לאנשים שנכנסו לחובות להשתקם ולצאת לדרך חדשה בחיים. המדינה מאפשרת לאנשים בעלי חובות שאין להם אמצעים ואשר הסתבכו בחובות בתום לב, לשלם מדי חודש סכום מסוים על פי הכנסתם בכדי להחזיר חלק מחובותיהם ולאחר כשלוש שנים ולאחר תשלום נוסף שמחולק לעוד מספר שנים לקבל הפטר מהחובות ולצאת לדרך חדשה.

בית משפט השלום בירושלים דן לאחרונה במקרה מורכב של בני הזוג שנכנסו להליכי חדלות פירעון לאחר שהעסק שלהם קרס. בני הזוג צברו חובות של מעל 2 מיליון שקל כתוצאה מקריסת העסק והם מפרנסים את חמשת ילדיהם רק באמצעות קצבאות מהביטוח הלאומי שהם מקבלים.

תחילתו של סיפור הסתבכותם של בני הזוג בקריסת עסקו של בן הזוג. לבן הזוג היה עסק לעבודות עפר שקרס לאחר שעבריינים גנבו את כל הכלים והציוד של העסק מהמחסן בו הם היו מאוחסנים. כתוצאה מכך בני זוג, בני 40, הורים לארבעה קטינים, צברו חובות של מעל 2 מיליון שקל לבנק לאומי ולבנק הפועלים. יחד עם בני הזוג וילדיהם הקטינים, מתגוררת גם בתו הבגירה של בן הזוג מנישואין קודמים, והשניים משלמים שכירות חודשית עבור דירתם של 4.5 אלף שקל. 

בני הזוג ומשפחתם חיים מקצבאות של הבטחת הכנסה, סיוע בשכר דירה, קצבת נכות לאחד הילדים וקצבת ילדים שמסתכמות  ב-10,800 שקל.

לא עובדים

השופטת חוי טוקר מבית משפט השלום בירושלים ציינה בפסק הדין כי גם אם תורה על יציאה לעבודה של בני הזוג שכיום אינם עובדים, מצב זה לא ישפר את מצבם הכלכלי בצורה משמעותית, לא יסייע לשם החזר החובות ורק יגרום להם להפסד של רוב הקצבאות. "גם אם אייחס לכל אחד מן היחידים הכנסה רעיונית בגובה שכר המינימום לא יהיה בכך כדי להשפיע באופן משמעותי על סך הכנסות התא המשפחתי".

השופטת הוסיפה "יהיה בכך כדי להפחית מן הקצבאות המשולמות בגין הבטחת הכנסה וסיוע בשכר דירה. אמנם יהיה בכך כדי להגדיל את הכנסות התא המשפחתי לסך של כ- 14,000 שקל, אך חלק ממנו מורכב מקצבת נכות לילד נכה, מה שמחייב להתחשב בהוצאות הילד הנכה ולייחס ליחידים הוצאות הגבוהות מדמי המחיה המקובלים לזוג עם 4 ילדים, העומדים על 11,373 שקל. לכך יש להוסיף דמי שכירות אשר אינם מגולמים, לפחות לא במלואם, בדמי המחיה בכבוד".

השופטת טוקר קבעה כי גם במקרה שיצאו לעבוד ויעלו את הכנסתם היא תוכל להטיל עליהם תשלום של 150 שקל לחודש לכל היותר לכל אחד מהם, בדיוק אותו סכום שהם משלמים היום כאשר אינם עובדים. השופטת פסקה כי בנסיבות אלה אין תועלת בהמשך ההליך.

 

צברו חובות פיגורים

הנאמן טען בדיון בבית המשפט כי בני הזוג צברו חובות של מעל מיליון שקל לכל אחד מהנושים, לבנק הפועלים ולבנק לאומי, בנוסף בני הזוג צברו חובות פיגורים של 600 שקל כל אחד לאחר שלא שילמו במשך ארבעה חודשים את הסכום החודשי שנקבע על להם בהליך.

קיראו עוד ב"משפט"

 

הנאמן גם טען כי בני הזוג לא הגישו את כל המסמכים שהם נדרשו ולא ממצים את כושר השתכרותם כי אינם עובדים. הנאמן הציע כי לשם סיום ההליך ומתן צו הפטר על חובותיהם בני הזוג ישלמו 120 אלף שקל בתשלומים שייפרסו למשך 6 שנים. 

מנגד עו"ד מטעם הייצוג המשפטי שייצגה את בני הזוג, עו"ד פאני יהלום, טענה כי בני הזוג שיתפו פעולה לכל אורך ההליך וכי הסיבה שהם אינם עובדים היא לא משום שאינם רוצים למצות את כושר השתכרותם אלא משום שאם יעבדו הם יאבדו  את הזכאות לסיוע בשכר דירה. לטענתה אין למנוע מילדיהם את הזכות לקבל דירה בתשלום נמוך.

לטענתה בני הזוג לא יוכלו לעמוד בהחזר של 2,000 שקל לחודש בשביל לקבל את צו ההפטר. בנוסף טענה כי לבני הזוג ילדה בת 6 עם רקע אוטיסטי ובפני האם משימה קשה של גידולה.

 

הבנקים לא התנגדו

 

השופטת טוקר קבעה כי מאחר וחובות היחידים לא נוצרו מהתנהלות כלכלית לא נכונה אלא כתוצאה מהעסק שלהם שקרס שלא באשמתם, ומשום העובדה כי לא תהיה תועלת לנושים בנק לאומי ובנק הפועלים מקביעת צו תשלומים בסכום של 150 שקל לחודש, שיקולי השיקום גוברים.

השופטת פסקה כי בהיעדר התנגדות מטעם הבנקים, אשר לא התייצבו לדיון ובנסיבותיהם האישיות של החייבים, בהיעדר הכנסה פנויה ובהיעדר נכסים למימוש. נתנה השופטת טוקר לבני הזוג הפטר לאלתר מכל חובותיהם וכן ביטלה את כל ההליכים המשפטיים ותיקי ההוצאה לפועל כתוצאה מחובות אלו. בנוסף ביטלה השופטת את כל ההגבלות שחלו עליהם עקב ההליך.

 

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    מוטי 30/07/2023 21:39
    הגב לתגובה זו
    פסיקה שמכבדת את החייב ומאפשרת פתיחת דף חדש
  • 6.
    מוסה 30/07/2023 17:52
    הגב לתגובה זו
    לאדם הנאור איזה תגובה זוועתית! יש לנו סוף סוף שופט עם ראש ועם לב וזה ממש לא מתאים לך!! מאחל לך רק לא ליפול בידי הנאורים שלנו שמטים את הדין כלפי שונאי ישראל כל התיאורים המגעילים שלך נראה שלוקחים ממך את התואר נאור ולגבי אדם נראה שגם הוא לא בדיוק במקום. מעניין איך אפשרו את התגובה שלך עם כל התיאורים ואת התגובות עליהם האתר מוריד.... בשורות טובות בריאות ונחת לכולם
  • 5.
    אדם נאור 30/07/2023 14:31
    הגב לתגובה זו
    אם הועדה לבחירת שופטים תשונה, יהיו יותר מידי שופטות חרדיות לא מקצועיות שמקבלות החלטות הזויות. כמו ההחלטה הזו. חרדית מלוכלכת צריכה לעוף משירות המדינה. שתלך לשפוט בישיבות שלהם. עם כל מפיצי המחלות המטונפים עם השיער על הפנים. חלאות. מסריחים מזיעה. טינופת אנושית. תתי אדם. מי ההזוי שהחליט למנות לבית המשפט שופטות מאוכלוסייה זוועתית שכזו???
  • מוסה 30/07/2023 15:20
    הגב לתגובה זו
    איזה לקסיקון יש לך נאורציק זה לא ראש אלא מערכת ראש מע"ש כמו בצבא! איזה סיגנון מגעיל!! אני מאחל לכבודו עד כמה שאפשר לקרוא לך כבודו שבמשפטים שלך יגיע אחד נאור מכוחותיך ויכניס לך באבי אביך כך שלא תדע היכן הדלת כדי לצאת משם!! תתבייש לך. השופטת הזאת יש לה גם שכל אבל גם הרבה לב ואת התכונה הזאת צריכים לגרום לשופטים לרכוש. חבל מאוד שדווקא נקודה זאת היא הכי מפריעה לך. אדם נאור בדיחה. אדם אתה לא ונראה שגם נאור לו. בריאות ונחת
  • 4.
    רון גל 30/07/2023 13:20
    הגב לתגובה זו
    הגנבים החארות האלו רק הרוויחו מהגניבה שלהם וכל השאר הפסידו.
  • 3.
    משה 30/07/2023 12:46
    הגב לתגובה זו
    שופטת לעניין. שכל ולב עובדים ביחד כל הכבוד.
  • 2.
    מבין2 30/07/2023 12:21
    הגב לתגובה זו
    ככה הבנקים החזיריים מתנהלים
  • 1.
    שופטת עם שכל ישר, ולא "ייקוב הדין את ההר" (ל"ת)
    עמוס 30/07/2023 11:21
    הגב לתגובה זו
צוואה
צילום: canva

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?

האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?

עוזי גרסטמן |

במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.

האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.

בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.

הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה

במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.