מגבלות הכדורסל הישראלי יצרו שוק שחור חוקי לחלוטין - דרכים לשינוי
אפשר לנתח את סוגיית המתאזרחים שמסעירה את הכדורסל הישראלי בימים אלה מהרבה זוויות. אך אפשר גם ללמוד, מעצם היווצרותה של הסוגיה, מהו שוק שחור, כיצד הוא נוצר וכיצד כדור שיורים למטרה מסויימת משיג בכלל את המטרה ההפוכה.
על פי ויקיפדיה, שוק שחור מתפתח כאשר השלטון מטיל מגבלות על ייצור ואספקה של מוצרים ושירותים הסותרים את ביקושי השוק. במקרה שלנו, ה"שלטון הוא מנהלת הליגה", הביקוש הוא הרצון / צורך לשחקני כדורסל איכותיים והחוק הרוסי מייצר מגבלה מלאכותית ביכולת להעסיק אותם. הסבר פשוט יותר מכיוון השני, המנהלת מייצרת ביקוש גבוה לשחקנים ישראלים בעוד שהכדורסל הישראלי ניצב בפני בעיה קשה בצד ההיצע. התוצאה, עליית מחירים וחיפוש פתרונות יצירתיים מצד הקבוצות, שבסיפור הזה מייצגות את הצרכן.
בשנות ה-20 של המאה הקודמת החליט הממשל בארה"ב להטיל איסור על מכירת אלכוהול. אך לצד האיסור המוחלט, עמדה עקומת ביקוש איתנה שהביאה ליצירת שוק שחור בו נמכר האלכוהול באופן בלתי חוקי במחירים אסטרונומיים. מה שכונה אז "תקופת היובש", הסתיים בכניעה של הממשלה. במקרה הזה - לא משנה מי צודק, כשהביקוש גבוה כל כך, קשה מאוד לייצר מגבלה מלאכותית שתנצח אותו.
ובחזרה אל הכדורסל שלנו - חלק מבעלי הקבוצות, אלה שתומכים בחוק הרוסי, מגבלת זרים ושאר מיני "חוקים יצירתיים", טוענים שריבוי המתאזרחים היא דרך לא מוסרית לעקוף את השיטה, אך בניתוח הסוגיה, על פי המודל הכלכלי הבסיסי ביותר, עולה מסקנה הפוכה - עצם השיטה היא זו שמביאה את הקבוצות לחפש פתרונות יצירתיים שיענו על הצרכים שלהן. לא מדובר כאן כמובן בשוק שחור קלאסי מאחר ואין כאן שום דבר לא חוקי, אלא בכשל שוק שמייצר בדיוק את אותם התנאים שמולידים שוק שחור - מגבלה שסותרת את ביקושי השוק.
- מהנדל"ן למגרש: דוניץ-אלעד ועופר השקעות בחסות על קבוצת הנשים של הפועל לב ירושלים
- לאחר העלייה לשמינית הגמר, האם נבחרת ישראל מתומחרת ב-"דיסקאונט"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מכבי תל אביב אינה הקבוצה היחידה בארץ שבשורותיה משחקים מספר מתאזרחים, אך מכיוון שהיא חלון הראווה של הכדורסל הישראלי ננתח את המקרה דרכה: מכבי תל אביב חייבת להצליח באירופה - שם משחקות קבוצות חזקות שבזכותן יימכרו יותר מנויים, משם יגיע הכסף מזכויות השידור, הספונסרים ושם השחקנים ייאלצו לשדרג את עצמם ברמה. הצורך של מכבי תל אביב בסגל רחב ואיכותי הוא לא משהו שהיא יכולה להתפשר עליו. מגבלת החוק הרוסי מאלצת אותה לבחור בין פתרונות שמייצרים בעיה בסגל לבין מיצוי האפשרות לאזרח כל מי שעומד בתנאי החוק. לכן, באופן טבעי, היא בוחרת באפשרות השניה. אגב, לא רק היא נקלעה ל"מעין שוק שחור" (ושוב נדגיש, במקרה הנדון הכל חוקי), והיא פועלת בדיוק כפי שכל שחקן רציונאלי אחר היה פועל, לו היה בנעליה.
הפתרונות שהכדורסל הישראלי צמא אליהם נמצאים בצד ההיצע ולא בצד הביקוש. הגדלת היצע השחקנים היא הדרך הטובה ביותר להגדיל את דקות המשחק של השחקנים הישראלים והיא הדרך הטובה ביותר לסייע לנבחרת ישראל להצליח, להגביר את התחרותיות בליגה, להגדיל את העניין בליגה, למשוך ספונסרים ולמכור מנויים.
לעומת זאת, פתרונות שמשפיעים על צד הביקוש, כמו החוק הרוסי, יכולים אולי לסייע, באופן מלאכותי ובטווח הקצר, להגדיל את מספר דקות המשחק של הישראלים, אך הם לא יקדמו את הכדורסל הישראלי לשום מקום - חוקים לא הגיוניים מביאים להתנהגות לא הגיונית, וזה בדיוק מה שמתרחש כעת.
- קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
- רואה החשבון שניצח את מס הכנסה - ולמה זה חשוב לכם?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס
קידום הכדורסל הישראלי לא יגיע על ידי מכסות ומגבלות אלא על ידי השקעה נכונה, ממוקדת וחשיבה מחוץ לקופסה. למשל, במקום לקבוע רף מינימום לכמות הדקות של שחקנים ישראלים על המגרש, אפשר לקבוע רף מינימום להשקעה במחלקות הנוער מצד כל קבוצה בליגת העל. להקים פנימיות למצטיינים במספר מוקדים בארץ ולחבק בחום כל נסיון של קבוצה ישראלית להצליח באירופה - כי זה מה שירים את הנערים והילדים מהפלייסטיישן והפייסבוק אל מגרש הכדורסל. כל כך קל לראות את זה מהצד, וחבל שאין אף גורם בר סמכות שרואה את כל הפרמטרים מלמעלה.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
