אפשר להסכים עם החלטת מנהלת הליגה בכדורסל על החזרת הפיינל פור ואפשר גם שלא, אבל תוצאות ההצבעה של דירקטוריון מנהלת הליגה גורמות לה לנוע בכיוון הפוך לחלוטין מהכיוון אליו פוסע מי שמכונה "הצרכן החדש".

החלטת דירקטוריון מנהלת הליגה על החזרה לשיטת הפיינל פור היא החלטה שהושגה ברוב לגיטימי על פי הכללים שנקבעו עם הקמת המנהלת - על כך אין חולק. אני גם ממש לא מעוניין להיכנס לתוך המשולש החדש והמרתק של מכבי ת"א - הפועל ירושלים - "קבוצות קטנות". על הנושאים האלה עוד ידובר רבות, אבל חשוב לזכור שגם הכדורסל הישראלי אינו חסין בפני השינויים בהרגלי הצריכה, ולכן חשוב מאוד לנתח את ההחלטה במונחים של יצרן מול לקוח.

חובב הכדורסל הישראלי, זה שמגיע לאולמות ועוקב אחרי הקבוצה מהבית הוא הלקוח של מנהלת הליגה. בנוסף, הוא לקוח של עוד ארגונים ומותגים רבים שיוצאים מגדרם כדי להעניק לו שירות ולהראות לו שמבחינתם "הלקוח במרכז" זו לא סיסמה. חובב הכדורסל הישראלי חשוף, כמו כל אדם אחר שחי בחברה מערבית, לעשרות גירויים ופיתויים אחרים מלבד כדורסל - מגוון רחב של ערוצי טלוויזיה, אין סוף תכנים באינטרנט, משחקי "פלייסטיישן" למיניהם וכל זה בעולם שנע בקצב מטורף, כשהזמן הוא משאב חסר והנאמנות למותגים הולכת ונשחקת.

בתוך העולם המורכב הזה קברניטי ענף הכדורסל צריכים לדאוג לשימור והגדלת מעגל הלקוחות שלהם, שהרי לאף מוצר אין זכות קיום בלי לקוחות, גם לא לכדורסל הישראלי. כעת נביט באופן קצת שונה במאזן ה"דעות" שקדם להחלטה להחזיר את שיטת הפיינל פור ונעשה זאת מזווית הראייה החשובה באמת - הזווית הצרכנית.

• מהנדל"ן למגרש: דוניץ-אלעד ועופר השקעות בחסות על קבוצת הנשים של הפועל לב ירושלים
• לאחר העלייה לשמינית הגמר, האם נבחרת ישראל מתומחרת ב-"דיסקאונט"?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ממוצע הקהל במשחק לעונת 2013-2014 עמד על 1950 אוהדים למשחק, כאשר ממוצע הקהל במשחקי מכבי תל אביב עמד על 6463 - יותר מפי 3 מהממוצע. הפועל ירושלים הביאה בממוצע 2379 אוהדים למשחק (והעונה הנתון כבר עומד על 5145) ומכבי חיפה הביאה בממוצע 3055 אוהדים למשחק בית (אשדוד מורידה מעט את ממוצע ה"מתנגדות" עם 703). אם יוצאים מנקודת הנחה הגיונית שרוב האוהדים תומכים באופן שבו הצביעה הקבוצה שלהם, הרי שמרבית הלקוחות לא בדיוק מתחברים לשינוי שהחליטו לבצע להם במוצר. אז מה קורה כשארגון יוצא נגד הצרכנים שלו? לפעמים נראה שלא קורה כלום, לפעמים צצות מחאות קטנות שנראות כמו רעד קל בכנף, אבל גם מחאה קטנה יכולה לשמש דלק למחאה גדולה יותר שבאה בעקבותיה.

במאי 2011 חווה המשק הישראלי גל של העלאות מחירים. היצרנים לא קראו את המפה ונתנו משקל נמוך מדי למרמור הצרכני וליכולת שלו להביע עמדה. איציק אלרוב, אבי מחאת הקוטג', לא היה הראשון שהקים ארוע מחאה בפייסבוק שעסק ביוקר המחיה, אבל הוא עשה את זה בשלב בו הצרכן הישראלי כבר היה בשל להביע עמדה אמיתית ונחושה. העמוד שאלרוב הקים התפתח למחאה מאורגנת והפך את גל העלאות המחירים לשורת מבצעים, שהפכו את הרצון להרוויח יותר לנסיון נואש למזער נזקים. בהמשך הגיעו שחקנים חדשים ששיחקו בזירת המחיר, קמפיין התנצלות של רשת קמעונאית גדולה וכדור שלג שלאט לאט משנה את המפה, מגובה על ידי התקשורת ושוחק את רווחי היצרנים.

ייתכן שהפיינל פור הוא הדבר הנכון, וייתכן שהוא טעות ענקית. אבל זה לא משנה מה אני חושב ולמעשה גם לא כל כך משנה מה דירקטוריון המנהלת חושב. מה שמשנה הוא מה הלקוח חושב ושאיש לא ישלה את עצמו - שילוב של תסכול וטכנולוגיה (רשתות חברתיות) יכול לחולל שינוי גם בכדורסל ולהביא לכך שפיינל פור 2015-2016 ישוחק מול אולם ריק.

• קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
• רואה החשבון שניצח את מס הכנסה - ולמה זה חשוב לכם?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס