קריאייטיב, תקציבאות, פלנינג עם פלנינג: סלט של אנשי ברנז'ה ברוטב אינטרס
איש קריאייטיב שיכור. ולא מתהילה. בוקר, רחוב הירקון, ת"א. אני נוסע לאורך הטיילת, שולח מבט חטוף למראה ומודה לאלוהים אדירים, שפרגן לי בקמצוץ פוני, שהתבדר לו ברוח הקודש.
.
גולשים עם גנים אליפות, פסעו להם בנונשלנטיות אל עבר חוף מבטחים.
נראה היה כי הטילים עברו מעליהם, והם בשלהם. Hang loose וזה.
בעודי שורק לצלילי ניל יאנג, זמזם לו גם טיל טוויל, שהשאיר את ניל בממ"ד של הרדיו. קריין מכווץ קטע את השיר ואמר: אזעקה בת"א. בום!
דיויד אינטר קונטיננטל - כניסה לחניון.
מגוון רכבים עם חיוך מטמבון לטמבון, עמדו בשקט מופתי. כאילו שום - בום.
כנראה הטיל לא היה חזק מספיק, כדי לפוצץ את הבועה שאנחנו חיים בה.
חיכינו, כולנו, בסבלנות מפתיעה לרגע שבו נוכל לשאוב מעט אבק כוכבים.
מחוץ למלון, אנשים צעירים ויפים ממני, פינקו את הריאות בעשן
שופרא דשופרא - הסיגריה שאחרי הפאג'ר פאקר.
הבטתי בהם בבוז מהול בקנאה, ודידיתי לעבר הקבלה.
בחורה חיננית שחיפשה אותי במחשב, שאלה "אתה רשום?",
במבט של רופאה המבשרת לך על שלבקת חוגרת. ואני בכלל לא היה לי אבעבועות!
בום נוסף הרעיד את האולם. הפעם זה היה הלב שלי שדפק בנג'י לתחתון וחזרה לוושט. "רגע... מצאתי", היא אמרה. זו הייתה אזעקת שווא.
מד - הכניסה לאולם.
בחורות נאות על מדרגות נעות. ואני ביניהן. נע ונד. ונאד.
ירדנו באיטיות מטרידה לקומה התחתונה של המלון. מיני קופר פרובוקטיבית, קיבלה את פנינו עם זוג פנסים מעט עצובים - כאילו ידעה כמה מרוויחות עלמות החן שלצדי - שכר המספיק לשמן ברקס ובקבוק מים לווישרים.
אפרופו מים, ברז בירה מוזהב, זיהה אותי מקילומטרים, וצעק לי בשפה שרק שנינו מבינים: "גבר, בוא, תשתה משהו - במקום להסתובב פה כמו בוק". זרמתי איתו.
מרכז הכנס, רבע שעה אחרי שזרמתי. אנשים יפים אמרו לי שלום. שאלו לשלומי. נתנו חיבוק. חלקם אף הזיזו את הראש במבט המאשר את ההיכרות בנינו.
נראה היה, כי השאירו את האגו מניאק במשרד, ובאו בטוב. או אולי זה אני שהשארתי את רגשי הנחיתות בחניון, יחד עם הכליה, ובאתי גם אני בטוב. או אולי גם וגם. ט.ל.ח
האולם הפנימי, אני וברז הבירה בסלפי, פלוס חופן בוטנים. אני משוחרר מאי פעם. מרגיש טוב עם עצמי. וחבל.
לפניכם מספר אפיזודות שלא הייתי מכניס לקו"ח:
שם: צח פלדמן
ניסיון עם לקוחות
מנהלת שיווק באה ללחוץ את ידי - דפקתי לה חיבוק דב פנדה דה - מרקר.
יחסי אנוש
מנהל לקוחות החליף מילה עם סופרווייזר שלא ראיתי שנים,
נכנסתי להם באמצע הקליימקס וצווחתי: "מ ה ה ה אחי?"
ממליצים
אלה שלא נתקלתי בהם בטקס.
האולם המרכזי, אני וג'יימסון במינגלינג עם הכבד. הקריאייטיב התערבב עם התקציבאות, מנהלות מרקום התערבבו עם מנהלי מותג. הפלנינג התערבב עם הפלנינג, נוצר סוג של סלט אנשי ברנז'ה ברוטב אינטרס.
אנשים עם שקיות קרטון זעירות שבתוכן סובסידיה, הסתובבו להם עם חיוך.
מודעים לעובדה שעושים קד"מ על חשבונם, אך כנראה חשבו לעצמם: "לא התעלפנו מהפסטה, אז בואו נאכל את הלוקש".
או שמא רצו להשתמש במוצר כשקית הקאה. השד יודע. ברז הבירה זיהה את מצוקתי וקרא לי לשיחת נזיפה: "אולי במקום לזיין במוח, תקדם קצת את עצמך?!" זרמתי. שוב.
ומאותו הרגע, הפכתי מאיש קריאייטיב, לאיש יח"צ עם לשון חדה כבריף מכרז על תקציב עוגן. לא כל כך זכור לי מה קרה מאז, כי החברות החד צדדית שפיתחתי עם הברז, שיבשה מעט את שיקול הדעת שלי...
אולי זו הסיבה שנתתי כרטיס ביקור גם לנהג המלגזה,
גם לחדרנית וגם לפיקולו, אשר השליכו אותו לאלפי קיבינימט,
כאילו לא היו אלה 13 שנים של שנינות.
שעת הצהריים הגיעה ובלי ששמתי לב, התקיפו אותי אינספור אקספרימנטים קולינריים מכל כיוון אפשרי. עוף, סלט, פסטה, בירה, פירה, גלידה. (סאונד של בלנדר) שמישהו יביא לי שקית קד"מ!
- הזמרים שהפכו למכונות כסף אחרי מותם
- המהדורה המרכזית של 14 הגיעה ל-60% מצופי חדשות 12
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- המהדורה המרכזית של 14 הגיעה ל-60% מצופי חדשות 12
והרי הודעה למספר משתתפים, אשר ראו אותי בולס וחשבו שמדובר היה בפרסום גרילה לטוחן אשפה של דלונגי. הייתי רעב. תזדיינו.
כניסה לחניון, אני מסנג'ר פלנר שפוי שינהג במקומי, וחושב לעצמי...
"אם היו גם קצת הרצאות בכול הטקס הזה, הוא היה נגמר פצצה"
קריין ברדיו: אזעקה בת"א.
בום.
נו, אולי בכול זאת.
הכותב הוא פרסומאי ובעל אתר
- 2.נו באמת צחוס 21/07/2014 20:49הגב לתגובה זו????
- אין (ל"ת)צח 22/07/2014 11:12הגב לתגובה זו
- 1.MAD MAX 20/07/2014 15:35הגב לתגובה זוחוצמזה, כולם יודעים שאתה מקיא מהעבודה ב'מומה', הרבה לפני שאתה פוגש את האסלה אחרי הצ'ייסר הראשון. ועכשיו ברצינות, זוחיק... מתי אתה בא לשבת איתי לדבר על עבודה אמיתית?
- תהיה זמין (ל"ת)זוחיק 20/07/2014 17:03הגב לתגובה זו
- זמין רק למין (ל"ת)אידי א-מין 20/07/2014 17:51

הזמרים שהפכו למכונות כסף אחרי מותם
עבור אמנים מסוימים, הפטירה מעוררת עניין מחודש ביצירותיהם, אז הם מתחילים להכניס הכי הרבה כסף, זה מעלה את ערכם המסחרי ומניבה הכנסות שמגיעות לסכומים אסטרונומיים. האלבומים נמכרים שוב, השירים מושמעים יותר, וחברות קונות את הזכויות בסכומים גדולים. יש אמנים
שהעיזבונות שלהם מרוויחים מיליונים כל שנה
לפעמים המוות זה לא סוף הקריירה אלא ההתחלה של העסק הכי גדול. כשזמר מת, השירים שלו חוזרים לכל מקום - סטרימינג, פרסומות, סרטים. המשפחה או החברות שמנהלות את הזכויות מגלות שיש להם נכס זהב שממשיך להכניס כסף בלי שהאמן צריך לעשות כלום. השירים עושים את העבודה
בשבילם, ולפעמים הם מרוויחים יותר כמתים מאשר כשהיו חיים. אז מי הם האמנים שהפכו את מותם לעסק הכי משתלם?
אריתה פרנקלין - השירים שלה עדיין עובדים
אריתה פרנקלין מתה ב-2018 בגיל 76 אחרי שהייתה הזמרת הכי חשובה בסול במשך חמישים שנה. אבל המוות שלה לא הפסיק את השירים. דווקא אז הם התחילו לעבוד עוד יותר קשה בשבילה.
כשמתה, העיזבון שלה נאמד על 80 מיליון דולר. זה הרבה כסף, אבל הכסף האמיתי הוא בזה שקורה אחר כך. כל פעם שמישהו רוצה להשתמש באחד מהשירים שלה - בסרט, בפרסומת, במחזה זמר - המשפחה מקבלת כסף. וזה קורה הרבה. השירים שלה הפכו להיות סמלים. "Respect" זה לא רק על יחסים בין גבר לאישה, זה על זכויות אזרח, על כוח נשי, על כבוד בכלל.
השירים שלה הם חלק מהתרבות האמריקנית.המורשת שלה היא לא רק מוזיקלית - היא כלכלית, וזה עובד לטווח ארוך.
ויטני יוסטון - הקול שהפך למכונת כסף
ויטני יוסטון מתה ב-2012 ומיד אחר כך התחיל התקופה הכי רווחית בקריירה שלה. תוך תשעה חודשים העיזבון כבר הכניס 40 מיליון דולר, וב-2024 הוא עדיין מכניס 13 מיליון דולר בשנה. זה יותר ממה שרוב הזמרים החיים מרוויחים.
"I Will Always Love You" הוא המנוע הגדול של הכסף הזה. השיר מושמע בכל חתונה, בכל סרט רומנטי.
- ביורק תחלק מטבע חדש לרוכשים של אלבומה החדש
- אמנים במוזיקה כבולים לחוזים דרקוניים, חד צדדים וארוכים בצורה בלתי סבירה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כל השמעה בספוטיפיי, כל שימוש בסרט - הכסף זורם ישר לעיזבון. אבל גם השירים האחרים כמו "I Wanna Dance with Somebody" ממשיכים לעבוד במיוחד בפרסומות ברחבי
העולם.

הזמרים שהפכו למכונות כסף אחרי מותם
עבור אמנים מסוימים, הפטירה מעוררת עניין מחודש ביצירותיהם, אז הם מתחילים להכניס הכי הרבה כסף, זה מעלה את ערכם המסחרי ומניבה הכנסות שמגיעות לסכומים אסטרונומיים. האלבומים נמכרים שוב, השירים מושמעים יותר, וחברות קונות את הזכויות בסכומים גדולים. יש אמנים
שהעיזבונות שלהם מרוויחים מיליונים כל שנה
לפעמים המוות זה לא סוף הקריירה אלא ההתחלה של העסק הכי גדול. כשזמר מת, השירים שלו חוזרים לכל מקום - סטרימינג, פרסומות, סרטים. המשפחה או החברות שמנהלות את הזכויות מגלות שיש להם נכס זהב שממשיך להכניס כסף בלי שהאמן צריך לעשות כלום. השירים עושים את העבודה
בשבילם, ולפעמים הם מרוויחים יותר כמתים מאשר כשהיו חיים. אז מי הם האמנים שהפכו את מותם לעסק הכי משתלם?
אריתה פרנקלין - השירים שלה עדיין עובדים
אריתה פרנקלין מתה ב-2018 בגיל 76 אחרי שהייתה הזמרת הכי חשובה בסול במשך חמישים שנה. אבל המוות שלה לא הפסיק את השירים. דווקא אז הם התחילו לעבוד עוד יותר קשה בשבילה.
כשמתה, העיזבון שלה נאמד על 80 מיליון דולר. זה הרבה כסף, אבל הכסף האמיתי הוא בזה שקורה אחר כך. כל פעם שמישהו רוצה להשתמש באחד מהשירים שלה - בסרט, בפרסומת, במחזה זמר - המשפחה מקבלת כסף. וזה קורה הרבה. השירים שלה הפכו להיות סמלים. "Respect" זה לא רק על יחסים בין גבר לאישה, זה על זכויות אזרח, על כוח נשי, על כבוד בכלל.
השירים שלה הם חלק מהתרבות האמריקנית.המורשת שלה היא לא רק מוזיקלית - היא כלכלית, וזה עובד לטווח ארוך.
ויטני יוסטון - הקול שהפך למכונת כסף
ויטני יוסטון מתה ב-2012 ומיד אחר כך התחיל התקופה הכי רווחית בקריירה שלה. תוך תשעה חודשים העיזבון כבר הכניס 40 מיליון דולר, וב-2024 הוא עדיין מכניס 13 מיליון דולר בשנה. זה יותר ממה שרוב הזמרים החיים מרוויחים.
"I Will Always Love You" הוא המנוע הגדול של הכסף הזה. השיר מושמע בכל חתונה, בכל סרט רומנטי.
- ביורק תחלק מטבע חדש לרוכשים של אלבומה החדש
- אמנים במוזיקה כבולים לחוזים דרקוניים, חד צדדים וארוכים בצורה בלתי סבירה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כל השמעה בספוטיפיי, כל שימוש בסרט - הכסף זורם ישר לעיזבון. אבל גם השירים האחרים כמו "I Wanna Dance with Somebody" ממשיכים לעבוד במיוחד בפרסומות ברחבי
העולם.