איש קריאייטיב שיכור. ולא מתהילה. בוקר, רחוב הירקון, ת"א. אני נוסע לאורך הטיילת, שולח מבט חטוף למראה ומודה לאלוהים אדירים, שפרגן לי בקמצוץ פוני, שהתבדר לו ברוח הקודש.

.

גולשים עם גנים אליפות, פסעו להם בנונשלנטיות אל עבר חוף מבטחים.

נראה היה כי הטילים עברו מעליהם, והם בשלהם. Hang loose וזה.

בעודי שורק לצלילי ניל יאנג, זמזם לו גם טיל טוויל, שהשאיר את ניל בממ"ד של הרדיו. קריין מכווץ קטע את השיר ואמר: אזעקה בת"א. בום!

דיויד אינטר קונטיננטל - כניסה לחניון.

מגוון רכבים עם חיוך מטמבון לטמבון, עמדו בשקט מופתי. כאילו שום - בום.

כנראה הטיל לא היה חזק מספיק, כדי לפוצץ את הבועה שאנחנו חיים בה.

חיכינו, כולנו, בסבלנות מפתיעה לרגע שבו נוכל לשאוב מעט אבק כוכבים.

מחוץ למלון, אנשים צעירים ויפים ממני, פינקו את הריאות בעשן

שופרא דשופרא - הסיגריה שאחרי הפאג'ר פאקר.

הבטתי בהם בבוז מהול בקנאה, ודידיתי לעבר הקבלה.

בחורה חיננית שחיפשה אותי במחשב, שאלה "אתה רשום?",

במבט של רופאה המבשרת לך על שלבקת חוגרת. ואני בכלל לא היה לי אבעבועות!

בום נוסף הרעיד את האולם. הפעם זה היה הלב שלי שדפק בנג'י לתחתון וחזרה לוושט. "רגע... מצאתי", היא אמרה. זו הייתה אזעקת שווא.

מד - הכניסה לאולם.

בחורות נאות על מדרגות נעות. ואני ביניהן. נע ונד. ונאד.

ירדנו באיטיות מטרידה לקומה התחתונה של המלון. מיני קופר פרובוקטיבית, קיבלה את פנינו עם זוג פנסים מעט עצובים - כאילו ידעה כמה מרוויחות עלמות החן שלצדי - שכר המספיק לשמן ברקס ובקבוק מים לווישרים.

אפרופו מים, ברז בירה מוזהב, זיהה אותי מקילומטרים, וצעק לי בשפה שרק שנינו מבינים: "גבר, בוא, תשתה משהו - במקום להסתובב פה כמו בוק". זרמתי איתו.

מרכז הכנס, רבע שעה אחרי שזרמתי. אנשים יפים אמרו לי שלום. שאלו לשלומי. נתנו חיבוק. חלקם אף הזיזו את הראש במבט המאשר את ההיכרות בנינו.

נראה היה, כי השאירו את האגו מניאק במשרד, ובאו בטוב. או אולי זה אני שהשארתי את רגשי הנחיתות בחניון, יחד עם הכליה, ובאתי גם אני בטוב. או אולי גם וגם. ט.ל.ח

האולם הפנימי, אני וברז הבירה בסלפי, פלוס חופן בוטנים. אני משוחרר מאי פעם. מרגיש טוב עם עצמי. וחבל.

לפניכם מספר אפיזודות שלא הייתי מכניס לקו"ח:

שם: צח פלדמן

ניסיון עם לקוחות

מנהלת שיווק באה ללחוץ את ידי - דפקתי לה חיבוק דב פנדה דה - מרקר.

יחסי אנוש

מנהל לקוחות החליף מילה עם סופרווייזר שלא ראיתי שנים,

נכנסתי להם באמצע הקליימקס וצווחתי: "מ ה ה ה אחי?"

ממליצים

אלה שלא נתקלתי בהם בטקס.

האולם המרכזי, אני וג'יימסון במינגלינג עם הכבד. הקריאייטיב התערבב עם התקציבאות, מנהלות מרקום התערבבו עם מנהלי מותג. הפלנינג התערבב עם הפלנינג, נוצר סוג של סלט אנשי ברנז'ה ברוטב אינטרס.

• העיתונאי מתי גולן הלך לעולמו בגיל 85
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אנשים עם שקיות קרטון זעירות שבתוכן סובסידיה, הסתובבו להם עם חיוך.

מודעים לעובדה שעושים קד"מ על חשבונם, אך כנראה חשבו לעצמם: "לא התעלפנו מהפסטה, אז בואו נאכל את הלוקש".

או שמא רצו להשתמש במוצר כשקית הקאה. השד יודע. ברז הבירה זיהה את מצוקתי וקרא לי לשיחת נזיפה: "אולי במקום לזיין במוח, תקדם קצת את עצמך?!" זרמתי. שוב.

ומאותו הרגע, הפכתי מאיש קריאייטיב, לאיש יח"צ עם לשון חדה כבריף מכרז על תקציב עוגן. לא כל כך זכור לי מה קרה מאז, כי החברות החד צדדית שפיתחתי עם הברז, שיבשה מעט את שיקול הדעת שלי...

אולי זו הסיבה שנתתי כרטיס ביקור גם לנהג המלגזה,

גם לחדרנית וגם לפיקולו, אשר השליכו אותו לאלפי קיבינימט,

כאילו לא היו אלה 13 שנים של שנינות.

שעת הצהריים הגיעה ובלי ששמתי לב, התקיפו אותי אינספור אקספרימנטים קולינריים מכל כיוון אפשרי. עוף, סלט, פסטה, בירה, פירה, גלידה. (סאונד של בלנדר) שמישהו יביא לי שקית קד"מ!

• מהדורת החדשות המרכזית של רשת 13 במקום האחרון
• HBO Max מגיע לישראל: מה צריך לדעת על השירות החדש
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• נטפליקס רכשה את הדוקו ריאליטי "ווארט", של רשת 13

והרי הודעה למספר משתתפים, אשר ראו אותי בולס וחשבו שמדובר היה בפרסום גרילה לטוחן אשפה של דלונגי. הייתי רעב. תזדיינו.

כניסה לחניון, אני מסנג'ר פלנר שפוי שינהג במקומי, וחושב לעצמי...

"אם היו גם קצת הרצאות בכול הטקס הזה, הוא היה נגמר פצצה"

קריין ברדיו: אזעקה בת"א.

בום.

נו, אולי בכול זאת.

הכותב הוא פרסומאי ובעל אתר אקטואליה מאוירת