חולה
צילום: Pixabay

אישור מחלה? מתי המעסיק רשאי לא להאמין לכם

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי מעסיק רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית מטעמו, גם במקרה שבו העובד מציג אישור מחלה שהונפק על ידי קופת החולים, במקרים שבהם יש חשש ממשי להתנהלות לא תקינה מצד העובד. הסיבה לדיון בבית הדין היתה אי-הסכמת עובדת להתייצב לבדיקה מטעם המעסיק, לאחר שהציגה אישורי מחלה. המעסיקה טענה שהעובדת עבדה במקביל אצל המתחרה בזמן שציינה שהיא חולה

עוזי גרסטמן | (2)

בפסק דין דרמטי שניתן באחרונה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, נדונה סוגיה משמעותית הנוגעת לזכויות עובד ומעסיק במקרה של מחלה. בית הדין קבע כי מעסיק רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית מטעמו, גם במקרה שבו העובד מציג אישור מחלה שהונפק על ידי קופת החולים, ובתנאי שמדובר במקרים שבהם יש חשש ממשי להתנהלות לא תקינה מצדו של העובד. מדובר בהחלטה משמעותית, שמספקת בהירות בנוגע לזכויות המעסיקים והעובדים במקרים כאלה, וכנראה שתשפיע בעתיד על פסקי-דין דומים בתחום.


במרכז הפרשה ניצבת תביעה שהגישה עובדת בחברה שעוסקת בהחזרי מס לשכירים, שהתמודדה עם פיטורים לאחר סכסוך עם המעסיק שלה. התובעת פנתה לבית הדין לעבודה בדרישה לקבל הפרשי שכר, פיצויי פיטורים וזכויות נוספות לאחר סיום תקופת העבודה שלה, שהגיעה בסך הכל ליותר משש שנים. המעסיקה, אורית שירותים פיננסיים, הציגה בפני בית הדין את גרסתה, שלפיה העובדת לא פוטרה אלא למעשה התפטרה, לאחר שהתגלה כי היא עבדה במקביל עבור חברה מתחרה, טקסיט.


בית הדין הרחיב את פרשנות התקנות


הסיבה העיקרית להגעת המקרה לדיון בבית הדין היתה אי-הסכמתה של התובעת להתייצב לבדיקה רפואית מטעם המעסיק, לאחר שהציגה אישורי מחלה שוטפים. הנתבעת טענה כי העובדת המשיכה לעבוד במקביל עבור המתחרה שלה בזמן שציינה שהיא חולה. בית הדין נדרש לקבוע אם יש למעסיק את הזכות להעמיד את העובד לבדיקה רפואית מטעמו, כשהוצג לו אישור מחלה תקני על ידי קופת חולים.


על פי תקנות דמי מחלה, החוק קובע כי במקרה שבו עובד מספק אישור מחלה שניתן על ידי קופת חולים, המעסיק אינו יכול להטיל עליו לעבור בדיקה רפואית מטעמו. עם זאת, בית הדין קבע כי ניתן להרחיב את פרשנות התקנה למקרים כמו זה, שבו היה חשש מפני התנהלות לא תקינה של העובד. בהחלטה הדרמטית הזו, קבע בית הדין כי לאור העובדה שהתובעת סירבה להיבדק, וכן לאור העובדה שהיא עבדה במקביל בחברה מתחרה, המעסיקה היתה רשאית לדרוש ממנה לעבור בדיקה רפואית.


ההכרעה בעניין הזה מבוססת על כמה שיקולים משמעותיים. ראשית, בית הדין מציין כי האבחנה בין תעודת מחלה שמונפקת על ידי קופת חולים לבין תעודת מחלה שהונפקה על ידי רופא שאינו חלק מקופת חולים היא אבחנה מלאכותית. "העובדה שאין כיום קושי להשיג אישור מחלה דרך אפליקציות קופות החולים לא מצדיקת את ההבחנה בין סוגי אישורי המחלה", צוין בפסק הדין שפורסם. שנית, בית הדין לא ראה כל מניעה או סיבה להטיל ספק בתום-הלב של המעסיק, בייחוד לאור ההתנהלות המפוקפקת של התובעת.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

לפי בית הדין, ההתנהלות של העובדת היתה בעייתית לא רק מכיוון שהיא הציגה אישור מחלה, אלא גם משום שהתעקשה להימנע משיתוף פעולה עם המעסיק לאחר שהוזמנה לשימוע. בית הדין מציין כי לא היה כל מניעה מהתובעת להתייצב לשימוע בכתב, אבל ההתחמקות שלה מהליך השימוע העלתה חשד כי היא ניסתה למנוע מהמעסיק לברר את טענותיו כלפיה. בית הדין הדגיש בהכרעתו כי התובעת היתה מסוגלת להיפגש עם עורך דינה, לצאת מהבית ולבצע משימות אחרות במהלך תקופת מחלתה.


בקשת המעסיק לבצע את הבדיקה הרפואית היתה סבירה


לגבי הדרישה של המעסיק לבדוק את המהימנות של אישור המחלה, בית הדין קבע כי בקשתו של המעסיק לבצע את הבדיקה הרפואית היתה סבירה, בייחוד לאור העובדה שהתובעת לא הציגה מניעה אובייקטיבית להיבדק. בית הדין הדגיש כי זכותו של המעסיק לברר את טענותיו לא היתה נרמסת על ידי הצגת אישור מחלה. ההחלטה לתת למעסיק את הזכות להעמיד את העובד לבדיקה רפואית, גם אם מדובר באישור מחלה מקופת חולים, מייצגת את הצורך להילחם בהונאות ולשמור על הזכויות של המעסיקים והעובדים כאחד.

קיראו עוד ב"משפט"


בנוסף, בית הדין עמד על משמעות ההתנהלות של התובעת בהקשר זה. כשלא ניתן היה להסתיר את העובדה שהתובעת עבדה במקביל לחברה המתחרה, הנושא נהפך לקריטי בהבנת מטרת המעסיק לדרוש את הבדיקה הרפואית. המעסיק לא דרש את הבדיקה כעניין פורמלי, אלא בשל החשש שהעובדת עשויה לנצל את המחלה כדי להימנע מהשימוע שנקבע לה והשלכותיו, ובכך להפר את אמונם של המעסיקים בה.


בהתאם לכך, בית הדין קבע כי על המעסיק היה להיות זכאי לבקש מהתובעת להיבדק על ידי רופא מטעמו. הוא גם פסק כי תקנות דמי מחלה לא מאפשרות לעובדים להימנע מבדיקות רפואיות כשישנם חשדות לגיטימיים בנוגע למצבם הרפואי. ההכרעה המשמעותית הזו מביאה עמה שינוי ניכר בנוגע לפרשנות התקנות הקיימות, ומציבה את המעסיקים בעמדה חזקה יותר כשהם נתקלים במקרים של מחלה מצד העובדים.


ההחלטה הזו היא בעלת השלכות רחבות גם במקרים עתידיים, ויכול מאוד להיות שהיא תוביל לפסיקות נוספות שיבחנו את היחסים בין מעסיקים ועובדים במקרים של מחלה, ובייחוד במקרים שבהם קיימת תחושת חשש ממשי או התנהלות לא תקינה מצדו של העובד.


האם כל מעסיק יכול לדרוש בדיקה רפואית לעובד שמציב אישור מחלה?

לא, המעסיק לא יכול לדרוש לעובד לעבור בדיקה רפואית באופן אוטומטי כשהוא מציג אישור מחלה. לפי החוק, עובדים שמציגים אישור מחלה מטעם קופת חולים לא חייבים להיבדק על ידי רופא של המעסיק.ואולם, כפי שעולה מפסק הדין הנוכחי, כשיש חשש ממשי להתנהלות לא תקינה מצד העובד, ייתכן שהמעסיק יהיה זכאי לדרוש את הבדיקה הרפואית.


איך משפיעה החלטה זו על עובדים במצבים דומים?

ההחלטה משנה את הגישה כלפי מקרים שבהם יש חשד לניצול של אישור מחלה. עובדים עשויים להיתקל בקשיים אם ינסו להימנע מהתייצבות לבדיקה רפואית, בייחוד אם יש למעסיק סיבה לחשוד בנוגע להתנהלותם. עובדים שיבקשו להימנע ממסירת מידע או להימנע מהשתתפות בהליך שימוע, יוכלו להיתקל בקשיים משפטיים אם יראו שהתנהלותם אינה תקינה.


איך מעסיקים יכולים להתמודד עם חשש להתנהלות לא תקינה של עובד?

מעסיקים צריכים להיות ערניים ולשים לב לאותות שמצביעים על התנהלות לא תקינה מצד עובדיהם, כמו הצגת אישורי מחלה כשיש סיבה לחשוד כי העובד עובד במקביל במקום אחר. במקרה כזה, המעסיק יכול להפעיל את הזכות לבקש בדיקה רפואית, כל עוד מדובר במצב שבו יש חשש אמיתי לכך שהעובד מנצל את מחלתו כדי להימנע מהתחייבויות או להימנע מהליך של שימוע.


האם יש מניעה משפטית למעסיקים להפעיל אמצעים נוספים כדי לבדוק את מצב בריאות העובד?

המערכת המשפטית בארץ לא אוסרת על מעסיקים להפעיל אמצעים לגיטימיים כדי לבדוק את מצבו הבריאותי של עובד, כל עוד מדובר במקרים שבהם יש חשש ממשי מהתנהלות לא תקינה מצדו. פסק הדין הנוכחי מדגיש את זכות המעסיק לברר את טענותיו, מבלי להיתקל במכשולים משפטיים שמבוססים על פרשנות מוגבלת של תקנות המחלה.


חולה רשאי לפנות לכל רופא כדי לקבל תעודת מחלה לתקופה של עד 30 יום בשל מחלה אחת. תעודות מחלה לתקופות ארוכות יותר יינתנו רק בהמלצת רופא מומחה או בחתימת מנהלו הרפואי של הרופא שנותן את התעודה. אסור לרופא לרשום על תעודת המחלה את האבחנה הרפואית שבעקבותיה ניתנה התעודה. כמו כן, לא חייבים להגיע למרפאה כדי לקבל תעודת מחלה - הרופא יכול להנפיק תעודת מחלה גם אם הקשר עם החולה היה רק בשיחת וידאו, שיחה טלפונית או בכתב (במייל, אתר או אפליקציה של קופת החולים ועוד). עבור מחלה של עד ארבעה ימים ניתן להוציא תעודת מחלה קצרה באמצעות סניף קופת החולים וללא צורך בחתימת רופא.

בהתאם לתקנות, כשמתעורר ספק אצל מעסיק לגבי אמיתות תעודת המחלה שאינה של קופת-חולים, הוא רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית מטעמו, ועל העובד להיענות להזמנת המעסיק להיבדק. אם מדובר בתעודת מחלה שהופקה על ידי קופת חולים - נראה שהמעביד לא אמור לבחון אותה, אך יש לשים לב שלבית הדין יש תמיד סמכות לבחון את תום הלב של עובד ביחסי עבודה - וזה יחול גם על תעודות מחלה, ובדיקת הזכאות לדמי מחלה על בסיסן.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    אנונימי 19/03/2025 18:17
    הגב לתגובה זו
    נשמע מאוד בעייתי.לפעמים עובדים סובלים מתשישות.לא תמיד מדובר במחלה שכרוכה בחום.ברור שעובד שהוא חולה צריך להישאר בבית ולא לעבוד במקום אחר.מקווה שמעסיקים לא ינצלו את זה בשביל להיתעלל בעובדים.
  • 1.
    תמיד (ל"ת)
    אנונימי 18/03/2025 16:07
    הגב לתגובה זו
תאונת דרכים
צילום: depositphotos

יקבל פיצוי של 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה

בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי חריג בהיקפו לצעיר שנפגע בתאונת דרכים, אף שחזר מיד לעבודה והצטיין בלימודי התואר השני שלו. השופטת קבעה כי למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית, מצבור הנכויות והפגיעה הרפואית עלולים להשפיע בעתיד על כושר ההשתכרות שלו, ויש לפצות כבר היום

עוזי גרסטמן |

בערב קיץ של אוגוסט 2022, תאונת דרכים אחת קטעה באחת מסלול חיים שנראה אז ברור למדי. צעיר בן 24, סטודנט למשפטים שעבד במקביל במשרד עורכי דין, מצא את עצמו מתמודד עם כאבים, סחרחורות, צפצופים באוזניים וקשיים נפשיים שילוו אותו גם שנים אחרי. כלפי חוץ, דבר כמעט לא השתנה. הוא חזר מיד לעבודה, המשיך בלימודים, סיים תואר ראשון, החל תואר שני ואף הצטיין בו. אבל מתחת לפני השטח, כך קבע בית המשפט, נוצרה פגיעה מורכבת, מצטברת, כזו שעלולה לכרסם בכושר עבודתו בעתיד, גם אם בהווה היא כמעט ואינה ניכרת.

בפסק דין מפורט שניתן בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בהרצליה, פסקה השופטת הבכירה לימור רייך פיצוי כולל של כ-1.43 מיליון שקל לטובת התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד כלל חברה לביטוח. הסכום הגבוה נפסק אף שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא הפסיד שכר בעבר, ואף המשיך להתקדם במסלולו המקצועי והאקדמי. לב המחלוקת, כפי שהגדירה השופטת, היה סביב שאלת הנזק, ובעיקר שאלת הפער בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית.

על פי פסק הדין, האחריות לתאונה לא היתה שנויה במחלוקת. המחלוקת נסובה כולה סביב היקף הפיצוי. לצורך כך מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה, הראומטולוגיה, הפסיכיאטריה ואף בתחום אף אוזן גרון. חוות הדעת לא נסתרו, והמומחים אף לא נחקרו עליהן. בסופו של דבר נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45%.

הנכות הזו לא היתה נקודתית או ממוקדת בפגיעה אחת בלבד. בתחום האורתופדי נקבעה לתובע נכות קלה בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני. בתחום הראומטולוגי אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה, עם נכות לצמיתות בשיעור של 5%, תוך ציון כי קיים סיכוי לשיפור מסוים בעתיד אך לא להחלמה מלאה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובע פיתח הפרעת הסתגלות עם תסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט־טראומטיים, אם כי הנכות הזו הופחתה בשל חפיפה עם מצבו הקודם והפיברומיאלגיה. בתחום אף־אוזן־גרון נקבעה נכות משמעותית יחסית בגלל טנטון קבוע וסחרחורות.

הנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית

אלא שהנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית של כל אלה. לטענתה, גם אם קיימת נכות רפואית לא מבוטלת, בפועל אין לה כמעט השפעה תפקודית. התובע, כך נטען, עובד במשרה מלאה, השלים התמחות, לומד לתואר שני ואף עושה זאת בהצטיינות. מכאן, לטענת חברת הביטוח, הנכות התפקודית נמוכה בהרבה, ולכל היותר עומדת על 10%. השופטת רייך דחתה את הטענה הזו, אך גם לא אימצה באופן מלא את עמדת התובע. בפסק הדין הודגש כי אין עדות לכך שהנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. “הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו”, נכתב בפסק הדין שפורסם, תוך הפניה לפסיקה הקיימת. עם זאת, נקבע כי אין להתעלם מהשפעתן המצטברת של הנכויות, גם אם בשלב זה אין להן ביטוי ישיר בשכר או בהיקף העבודה.

צוואה ירושה
צילום: Istock

אלמנה, צוואה ומצבה: כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע כי הסכם ממון וצוואה ברורים גוברים על טענות לשיתוף רכושי. אלמנה שנישאה בשנית ניסתה לקבל זכויות בדירה שירש בעלה השני ויתרות כספיות, ואף דרשה מילדיו מנישואיו הקודמים הוצאות קבורה, אך תביעתה נדחתה כמעט במלואה, תוך ביקורת חריפה על התנהלותה והאופן שבו הונצח המנוח על מצבתו

עוזי גרסטמן |

בערוב ימיו של המנוח, שנים לאחר שנישא בשנית וערך הסכם ממון מסודר ואף צוואה מפורטת, נדמה היה כי קווי הירושה והרכוש ברורים. אלא שלאחר פטירתו התברר כי הדברים רחוקים מלהיות פשוטים. אלמנתו פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה וביקשה להצהיר על זכויות נרחבות בנדל"ן ובכספים, בטענה לשיתוף רכושי מכוח הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג. מנגד, עמדו שלושת ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים, שטענו כי רצון אביהם היה ברור וחד־משמעי, וכי הצוואה וההסכם אינם מותירים מקום לפרשנות שהאלמנה מבקשת לאמץ.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט אורן אליעז, מציג תמונה מורכבת של יחסי משפחה טעונים, פרשנות חוזית קפדנית, ועימות חריף סביב שאלות של ירושה, כבוד וזיכרון. בסופו של יום קבע בית המשפט כי מרבית טענות האלמנה דינן להידחות, וכי אין לה זכויות בדירה שאותה ירש בעלה מהוריו, אין לה חלק בכספים שהיו בחשבונו הפרטי, ואף אין מקום לחייב את ילדיו בהוצאות הקבורה, בין היתר נוכח האופן שבו בחרה להקים את מצבתו.

הזוג נישא ב-1997, כשלכל אחד מהם היו ילדים מנישואים קודמים. כשנתיים לאחר מכן הם חתמו על הסכם ממון שאושר כדין בבית המשפט. בהסכם הוסדרו במפורש נכסים שהיו לכל אחד מהם ערב הנישואים, וכן נקבעו כללים לגבי הרכוש שייצבר במהלך החיים המשותפים. ב-2004 ערך המנוח צוואה, שבה ציווה את מרבית רכושו - ובכלל זה נכסי מקרקעין - לשלושת ילדיו, תוך שהוא מותיר לאשתו השנייה סכום של 100 אלף שקל ומכונית אחת.

לאחר פטירתו ב-2020 ניתן צו לקיום הצוואה, ללא כל התנגדות מצד האלמנה. ואולם כמה חודשים לאחר מכן הוגשה התביעה, שבה ביקשה האלמנה להצהיר כי רבע מהזכויות בדירה מסוימת - שהם מחצית מזכויותיו של המנוח - שייכות לה. הדירה, שהתברר, נתקבלה בירושה על ידי המנוח מהוריו, ונרשמה על שמו בלבד. עוד דרשה האלמנה מחצית מיתרות חשבונות הבנק, רישום המכונית על שמה, תשלום של 100 אלף שקל בהתאם לצוואה, וכן החזר של כ-10,400 שקל בגין מחצית מהוצאות הקבורה והאבל.

האלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות

בית המשפט בחן בראש ובראשונה את שאלת הזכויות בדירה. נקודת המוצא היתה רישום המקרקעין, המהווה ראיה חותכת לבעלות. אלא שהאלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות, וכי לפי הסכם הממון כל רכוש שנצבר במהלך הנישואים, כולל ירושות, הוא רכוש משותף. השופט אליעז דחה את הטענה הזו מכל וכל. הוא קבע בפסק הדין שפורסם שההסכם כולל הוראות ברורות, שלפיהן שיתוף רכושי חל רק על נכסים שיירשמו על שם שני בני הזוג. סעיף 5 להסכם, כך נקבע, מבהיר כי שותפות נוצרת כשהרכוש "יירשם על שם הצדדים", בין אם בלשכת רישום המקרקעין ובין אם במקום רישום אחר.