חולה
צילום: Pixabay

אישור מחלה? מתי המעסיק רשאי לא להאמין לכם

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי מעסיק רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית מטעמו, גם במקרה שבו העובד מציג אישור מחלה שהונפק על ידי קופת החולים, במקרים שבהם יש חשש ממשי להתנהלות לא תקינה מצד העובד. הסיבה לדיון בבית הדין היתה אי-הסכמת עובדת להתייצב לבדיקה מטעם המעסיק, לאחר שהציגה אישורי מחלה. המעסיקה טענה שהעובדת עבדה במקביל אצל המתחרה בזמן שציינה שהיא חולה

עוזי גרסטמן | (2)

בפסק דין דרמטי שניתן באחרונה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, נדונה סוגיה משמעותית הנוגעת לזכויות עובד ומעסיק במקרה של מחלה. בית הדין קבע כי מעסיק רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית מטעמו, גם במקרה שבו העובד מציג אישור מחלה שהונפק על ידי קופת החולים, ובתנאי שמדובר במקרים שבהם יש חשש ממשי להתנהלות לא תקינה מצדו של העובד. מדובר בהחלטה משמעותית, שמספקת בהירות בנוגע לזכויות המעסיקים והעובדים במקרים כאלה, וכנראה שתשפיע בעתיד על פסקי-דין דומים בתחום.


במרכז הפרשה ניצבת תביעה שהגישה עובדת בחברה שעוסקת בהחזרי מס לשכירים, שהתמודדה עם פיטורים לאחר סכסוך עם המעסיק שלה. התובעת פנתה לבית הדין לעבודה בדרישה לקבל הפרשי שכר, פיצויי פיטורים וזכויות נוספות לאחר סיום תקופת העבודה שלה, שהגיעה בסך הכל ליותר משש שנים. המעסיקה, אורית שירותים פיננסיים, הציגה בפני בית הדין את גרסתה, שלפיה העובדת לא פוטרה אלא למעשה התפטרה, לאחר שהתגלה כי היא עבדה במקביל עבור חברה מתחרה, טקסיט.


בית הדין הרחיב את פרשנות התקנות


הסיבה העיקרית להגעת המקרה לדיון בבית הדין היתה אי-הסכמתה של התובעת להתייצב לבדיקה רפואית מטעם המעסיק, לאחר שהציגה אישורי מחלה שוטפים. הנתבעת טענה כי העובדת המשיכה לעבוד במקביל עבור המתחרה שלה בזמן שציינה שהיא חולה. בית הדין נדרש לקבוע אם יש למעסיק את הזכות להעמיד את העובד לבדיקה רפואית מטעמו, כשהוצג לו אישור מחלה תקני על ידי קופת חולים.


על פי תקנות דמי מחלה, החוק קובע כי במקרה שבו עובד מספק אישור מחלה שניתן על ידי קופת חולים, המעסיק אינו יכול להטיל עליו לעבור בדיקה רפואית מטעמו. עם זאת, בית הדין קבע כי ניתן להרחיב את פרשנות התקנה למקרים כמו זה, שבו היה חשש מפני התנהלות לא תקינה של העובד. בהחלטה הדרמטית הזו, קבע בית הדין כי לאור העובדה שהתובעת סירבה להיבדק, וכן לאור העובדה שהיא עבדה במקביל בחברה מתחרה, המעסיקה היתה רשאית לדרוש ממנה לעבור בדיקה רפואית.


ההכרעה בעניין הזה מבוססת על כמה שיקולים משמעותיים. ראשית, בית הדין מציין כי האבחנה בין תעודת מחלה שמונפקת על ידי קופת חולים לבין תעודת מחלה שהונפקה על ידי רופא שאינו חלק מקופת חולים היא אבחנה מלאכותית. "העובדה שאין כיום קושי להשיג אישור מחלה דרך אפליקציות קופות החולים לא מצדיקת את ההבחנה בין סוגי אישורי המחלה", צוין בפסק הדין שפורסם. שנית, בית הדין לא ראה כל מניעה או סיבה להטיל ספק בתום-הלב של המעסיק, בייחוד לאור ההתנהלות המפוקפקת של התובעת.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

לפי בית הדין, ההתנהלות של העובדת היתה בעייתית לא רק מכיוון שהיא הציגה אישור מחלה, אלא גם משום שהתעקשה להימנע משיתוף פעולה עם המעסיק לאחר שהוזמנה לשימוע. בית הדין מציין כי לא היה כל מניעה מהתובעת להתייצב לשימוע בכתב, אבל ההתחמקות שלה מהליך השימוע העלתה חשד כי היא ניסתה למנוע מהמעסיק לברר את טענותיו כלפיה. בית הדין הדגיש בהכרעתו כי התובעת היתה מסוגלת להיפגש עם עורך דינה, לצאת מהבית ולבצע משימות אחרות במהלך תקופת מחלתה.


בקשת המעסיק לבצע את הבדיקה הרפואית היתה סבירה


לגבי הדרישה של המעסיק לבדוק את המהימנות של אישור המחלה, בית הדין קבע כי בקשתו של המעסיק לבצע את הבדיקה הרפואית היתה סבירה, בייחוד לאור העובדה שהתובעת לא הציגה מניעה אובייקטיבית להיבדק. בית הדין הדגיש כי זכותו של המעסיק לברר את טענותיו לא היתה נרמסת על ידי הצגת אישור מחלה. ההחלטה לתת למעסיק את הזכות להעמיד את העובד לבדיקה רפואית, גם אם מדובר באישור מחלה מקופת חולים, מייצגת את הצורך להילחם בהונאות ולשמור על הזכויות של המעסיקים והעובדים כאחד.

קיראו עוד ב"משפט"


בנוסף, בית הדין עמד על משמעות ההתנהלות של התובעת בהקשר זה. כשלא ניתן היה להסתיר את העובדה שהתובעת עבדה במקביל לחברה המתחרה, הנושא נהפך לקריטי בהבנת מטרת המעסיק לדרוש את הבדיקה הרפואית. המעסיק לא דרש את הבדיקה כעניין פורמלי, אלא בשל החשש שהעובדת עשויה לנצל את המחלה כדי להימנע מהשימוע שנקבע לה והשלכותיו, ובכך להפר את אמונם של המעסיקים בה.


בהתאם לכך, בית הדין קבע כי על המעסיק היה להיות זכאי לבקש מהתובעת להיבדק על ידי רופא מטעמו. הוא גם פסק כי תקנות דמי מחלה לא מאפשרות לעובדים להימנע מבדיקות רפואיות כשישנם חשדות לגיטימיים בנוגע למצבם הרפואי. ההכרעה המשמעותית הזו מביאה עמה שינוי ניכר בנוגע לפרשנות התקנות הקיימות, ומציבה את המעסיקים בעמדה חזקה יותר כשהם נתקלים במקרים של מחלה מצד העובדים.


ההחלטה הזו היא בעלת השלכות רחבות גם במקרים עתידיים, ויכול מאוד להיות שהיא תוביל לפסיקות נוספות שיבחנו את היחסים בין מעסיקים ועובדים במקרים של מחלה, ובייחוד במקרים שבהם קיימת תחושת חשש ממשי או התנהלות לא תקינה מצדו של העובד.


האם כל מעסיק יכול לדרוש בדיקה רפואית לעובד שמציב אישור מחלה?

לא, המעסיק לא יכול לדרוש לעובד לעבור בדיקה רפואית באופן אוטומטי כשהוא מציג אישור מחלה. לפי החוק, עובדים שמציגים אישור מחלה מטעם קופת חולים לא חייבים להיבדק על ידי רופא של המעסיק.ואולם, כפי שעולה מפסק הדין הנוכחי, כשיש חשש ממשי להתנהלות לא תקינה מצד העובד, ייתכן שהמעסיק יהיה זכאי לדרוש את הבדיקה הרפואית.


איך משפיעה החלטה זו על עובדים במצבים דומים?

ההחלטה משנה את הגישה כלפי מקרים שבהם יש חשד לניצול של אישור מחלה. עובדים עשויים להיתקל בקשיים אם ינסו להימנע מהתייצבות לבדיקה רפואית, בייחוד אם יש למעסיק סיבה לחשוד בנוגע להתנהלותם. עובדים שיבקשו להימנע ממסירת מידע או להימנע מהשתתפות בהליך שימוע, יוכלו להיתקל בקשיים משפטיים אם יראו שהתנהלותם אינה תקינה.


איך מעסיקים יכולים להתמודד עם חשש להתנהלות לא תקינה של עובד?

מעסיקים צריכים להיות ערניים ולשים לב לאותות שמצביעים על התנהלות לא תקינה מצד עובדיהם, כמו הצגת אישורי מחלה כשיש סיבה לחשוד כי העובד עובד במקביל במקום אחר. במקרה כזה, המעסיק יכול להפעיל את הזכות לבקש בדיקה רפואית, כל עוד מדובר במצב שבו יש חשש אמיתי לכך שהעובד מנצל את מחלתו כדי להימנע מהתחייבויות או להימנע מהליך של שימוע.


האם יש מניעה משפטית למעסיקים להפעיל אמצעים נוספים כדי לבדוק את מצב בריאות העובד?

המערכת המשפטית בארץ לא אוסרת על מעסיקים להפעיל אמצעים לגיטימיים כדי לבדוק את מצבו הבריאותי של עובד, כל עוד מדובר במקרים שבהם יש חשש ממשי מהתנהלות לא תקינה מצדו. פסק הדין הנוכחי מדגיש את זכות המעסיק לברר את טענותיו, מבלי להיתקל במכשולים משפטיים שמבוססים על פרשנות מוגבלת של תקנות המחלה.


חולה רשאי לפנות לכל רופא כדי לקבל תעודת מחלה לתקופה של עד 30 יום בשל מחלה אחת. תעודות מחלה לתקופות ארוכות יותר יינתנו רק בהמלצת רופא מומחה או בחתימת מנהלו הרפואי של הרופא שנותן את התעודה. אסור לרופא לרשום על תעודת המחלה את האבחנה הרפואית שבעקבותיה ניתנה התעודה. כמו כן, לא חייבים להגיע למרפאה כדי לקבל תעודת מחלה - הרופא יכול להנפיק תעודת מחלה גם אם הקשר עם החולה היה רק בשיחת וידאו, שיחה טלפונית או בכתב (במייל, אתר או אפליקציה של קופת החולים ועוד). עבור מחלה של עד ארבעה ימים ניתן להוציא תעודת מחלה קצרה באמצעות סניף קופת החולים וללא צורך בחתימת רופא.

בהתאם לתקנות, כשמתעורר ספק אצל מעסיק לגבי אמיתות תעודת המחלה שאינה של קופת-חולים, הוא רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית מטעמו, ועל העובד להיענות להזמנת המעסיק להיבדק. אם מדובר בתעודת מחלה שהופקה על ידי קופת חולים - נראה שהמעביד לא אמור לבחון אותה, אך יש לשים לב שלבית הדין יש תמיד סמכות לבחון את תום הלב של עובד ביחסי עבודה - וזה יחול גם על תעודות מחלה, ובדיקת הזכאות לדמי מחלה על בסיסן.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    אנונימי 19/03/2025 18:17
    הגב לתגובה זו
    נשמע מאוד בעייתי.לפעמים עובדים סובלים מתשישות.לא תמיד מדובר במחלה שכרוכה בחום.ברור שעובד שהוא חולה צריך להישאר בבית ולא לעבוד במקום אחר.מקווה שמעסיקים לא ינצלו את זה בשביל להיתעלל בעובדים.
  • 1.
    תמיד (ל"ת)
    אנונימי 18/03/2025 16:07
    הגב לתגובה זו
BMW M135
צילום: יצרן

רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?

רשם ההוצאה לפועל בחיפה, ניר שפר, קבע בהחלטה תקדימית כי רכב יוקרה מסוג ב.מ.וו שנמצא בחזקתו של חייב מזונות יעוקל, אף שהוא רשום על שם של אדם אחר. הרשם קבע כי החייב עשה שימוש ברכב “כמנהג בעלים”, וכי הבעלים הרשום לא הצליח להוכיח שהרכב אינו של החייב. הבעלים חויב גם בהוצאות משפט, והרכב יימסר למימוש חוב המזונות

עוזי גרסטמן |

הפרשה הבאה החלה כשהזוכה בתיק מזונות, אשה שבעלה לשעבר צבר חוב של כ-83 אלף שקל, ביקשה לעקל רכב מסוג ב.מ.וו שנמצא ברשותו של החייב. אף שהרכב היה רשום על שם אדם אחר, היא טענה כי החייב הוא המשתמש היחיד ברכב, וכי למעשה הוא עושה בו שימוש "כמנהג בעלים". הרשם ניר שפר מלשכת ההוצאה לפועל בחיפה נדרש להכריע אם הרכב שייך באמת לבעלים הרשום, או שמדובר בניסיון להסתיר רכוש מפני הנושים.

בתחילת ההליך טען הבעלים הרשום, אדם המנהל עסק משפחתי בתחום הביטחוני, כי הרכב הועבר לחייב רק לצורך מכירה. לדבריו, הוא ביקש מהחייב - חבר קרוב שלו ושל לאביו - "למצוא לי קונה, ותו לא". הוא סיפר כי החייב עוסק בתיווך כלי רכב, כי הרכב חונה ליד ביתו של החייב רק כדי שיוכל להציגו לקונים פוטנציאליים, וכי אין לו כל שימוש אחר בו. אלא שבמהלך הדיון התברר כי הגרסה הזו רחוקה מלהיות משכנעת. הרשם ציין בהחלטתו כי החייב עצמו הודה שהוא מקבל תשלום עבור "חלטורות" שונות, ובין היתר בעבור מציאת קונים לכלי רכב. החייב הוסיף כי הוא גם זה שמבצע עבור הבעלים מבחני רישוי (טסטים) לכל כלי הרכב שברשותו, ובמקרה הזה אף ערך את הטסט לרכב הב.מ.וו. “אני האיש של הטסטים”, אמר בחקירתו, “אני לוקח 100 שקלים עלות טסט, משלם והם מחזירים לי במזומן”.

בהחלטתו ציין הרשם כי לפי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, מיטלטלין שעוקלו כשהם בחזקתו של החייב נחשבים רכושו, כל עוד לא הוכח אחרת. כלומר כשנכס נמצא בידי חייב, הנטל להוכיח שהוא לא שייך לו מוטל על מי שטוען לבעלות. “מקום בו הרכב עוקל נוכח הטענה כי החייב עושה בו שימוש כמנהג בעלים, אין ברישום כשלעצמו בכדי לקבוע כי מדובר ברכבו של צד ג'”, כתב הרשם בהחלטתו, “וככל וייקבע כי הרכב נמצא בחזקתו או בחצריו של החייב, יהיה על צד ג' ו/או החייב להוכיח מהות הזכות ברכב להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל”.

סתירות בגרסאות של הבעלים הרשום

דו"ח חקירה כלכלית שהוגש לתיק אישש את טענות הזוכה: החוקר הפרטי גילה כי הרכב חונה בקביעות ליד ביתו של החייב וכי הוא זה שנוהג בו. גם בחקירות שנערכו לשני הצדדים, עלו סתירות בגרסאותיהם. הבעלים הרשום, שטען בתחילה כי לרכב אין טסט בתוקף, ונאלץ להודות בהמשך כי דווקא יש לו טסט תקף עד סוף נובמבר 2025. הרשם העיר על כך כי, “מצופה היה שאדם במעמדו, המעסיק 220 עובדים ומחזיק בצי רכבים, יבדוק היטב את העובדות טרם מתן תצהיר”.

עוד קבע הרשם כי טענותיו של הבעלים הרשום, שלפיהן הרכב נמסר רק לצורך מכירה, אינן מתיישבות עם התנהלותו. לדבריו, אדם כזה היה אמור לשמור תיעוד או אסמכתאות על העסקות שבוצעו ועל הכספים ששולמו, אך היא לא הוצגה ולו ראיה אחת לכך. “מעבר לכך שכאיש עסקים במעמדו ניתן היה לצפות כי צד ג' יהיה מסודר יותר ויידע לתמוך טענותיו באסמכתאות, טענת צד ג' לפיה לפעמים הוא משלם לחייב עבור הדלק מלמדת, לכל הפחות, כי צד ג' מודע לשימוש בו עושה החייב ברכב וסבור כי אינו נדרש לשאת בהוצאות”, נכתב בהחלטה.

משאית
צילום: Istock

כלל סירבה - נהג משאית יקבל בכל זאת 190 אלף שקל

הנהג, שנפצע בעת ירידה מהרכב, ניהל מאבק משפטי ממושך מול חברת הביטוח, שטענה כי אינו זכאי לפיצוי וכי המקרה כלל אינו תאונת דרכים. בית משפט השלום ברמלה חשב אחרת, קבע כי גרסת הנהג אמינה ומגובה בראיות, והעניק לו נכות רפואית תפקודית של 10%. פסק הדין מותח ביקורת חריפה על התנהלות כלל ומדגיש שלא ניתן להתעלם מהעובדה שהפציעה נגרמה לאיש עקב שימוש רגיל במשאית

עוזי גרסטמן |

בשעות אחר הצהריים של אחד הימים בתחילת ספטמבר 2020, לאחר יום עבודה ארוך, עצר נהג משאית את הרכב סמוך לביתו. הוא כבר הכיר היטב את שגרת סיום הנהיגה, את כיבוי המנוע, את פתיחת הדלת ואת הירידה במדרגות הגבוהות של תא הנהג. ואולם הפעם, בתוך שבריר שנייה, מעידה פשוטה נהפכה לפציעה לא קלה ולמאבק משפטי של שנים. כפי שתיאר זאת האיש בעדותו, "תוך כדי ירידתי מהמדרגות של המשאית מעדתי על המדרגות ונפלתי על הרצפה" - גרסה שחזרה שוב ושוב בכל אחד מהמסמכים, עוד לפני שהוא חשב לפנות לערכאות.

התוצאה היתה שבר בקרסול שמאל, אשפוז וניתוח שכללו קיבוע באמצעות פלטות וברגים, חודשים ארוכים של שיקום, כאבים, צליעה ומגבלות שהפכו את עבודתו הפיזית מאתגרת בהרבה. אלא שבעוד שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לו גמלאות ונכות זמנית וקבועה, חברת הביטוח כלל, שביטחה את המשאית בביטוח חובה, סירבה לראות במקרה תאונת דרכים, וטענה כי הנהג הוא לא זכאי לפיצוי כלל. המאבק הגיע לפתחו של בית משפט השלום ברמלה בפני השופטת קרן אביסרור, שפסק דינה הקיף ועבר ביסודיות על כל שלב ושלב בתיק. כבר בתחילת פסק הדין היא הבהירה כי המחלוקת בין הצדדים מקיפה הן את שאלת האחריות והן את שיעור הנזק, אך בסופו של דבר היא דחתה לחלוטין את עמדת חברת הביטוח.

הנתבעת טענה כי מדובר ב"עדות יחידה של בעל דין" וכי התובע לא זימן עדים נוספים, אף שהיו אנשים שהגיעו למקום לאחר הנפילה. אלא שבית המשפט קבע כי התובע כלל לא טען שהיו עדים לנפילה עצמה, וכי העובדה שאנשים הוזעקו בדיעבד אינה רלוונטית לשאלת עצם התרחשות התאונה. יתרה מכך, השופטת מדגישה כי גרסתו של התובע נמסרה באופן עקבי - במסמכי בית החולים ביום התאונה ("אובחן שבר... בקרסול שמאל שנגרם כשנפל ממשאית"), במסמכי הביטוח הלאומי ("תוך כדי ירידה ממדרגות המשאית עמדתי על המדרגות ונפלתי") ובעדותו בבית המשפט. חוות דעת המומחה האורתופדי מטעם בית המשפט, ד"ר אופנהיים, אף היא סייעה בהכרעה, שכן טיב הפגיעה - שבר בימלאולרי בקרסול, תואם לחלוטין נפילה ממשאית. השופטת כתבה בפסק הדין שפורסם כי, "גרסה זו של התובע ביחס לנסיבות קרות התאונה הוכחה ולא נסתרה", ומוסיפה כי גם סרטוני המעקב שהציגה חברת הביטוח כשנתיים לאחר האירוע אינם סותרים את גרסתו.

בית המשפט לא הותיר מקום לספק

במוקד המחלוקת עמדה השאלה המשפטית: האם נפילה בעת ירידה ממשאית נעוצה "בשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", כנדרש בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פלת"ד). כאן בית המשפט לא השאיר מקום לספק. בהתאם להגדרה הרחבה של החוק, הכוללת במפורש "כניסה לרכב או ירידה ממנו", קבעה השופטת בהכרעתה כי תנאי החוק מתקיימים, וכי "הוכח שהשימוש במשאית הוא 'שימוש ברכב מנועי', שהמאורע שבו נגרם לתובע נזק גוף הוא עקב השימוש ברכב המנועי, ושהשימוש ברכב מנועי היה למטרות תחבורה". מדובר בקביעה מהותית, מכיוון שאם התאונה מוכרת כתאונת דרכים, חובת הפיצוי חלה על מבטחת החובה, ללא צורך בהוכחת רשלנות.

המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר אופנהיים, קבע לתובע 10% נכות צמיתה בקרסול שמאל, לצד נכויות זמניות משמעותיות: 100% בשלושת החודשים הראשונים ו-50% בשלושת החודשים הבאים. חוות דעתו כללה ממצאים ברורים בצילום הרנטגן, ובהם "אי סדירות של הסחוס המפרקי בקרסול... ופתיחה קלה של המורטיס", תוצאה של הניתוח וקיבוע השבר. המומחה הסביר כי גם אם בבדיקה הפיזיקלית הגבלת התנועה נראתה "קלה", הרי שממצאי הדימות מעידים על פגיעה עמוקה יותר. הוא ציין כי, "חוסר סדירות של המפרק מתבטא גם בכאב ולא רק בתנועה... בכאב, בהתעייפות של המפרק ושינויים שיכולים לחול עם השנים".