סד"א/ה"הזדמנות הראשונה" להעלאת טענת התיישנות/מחוזי

ביהמ"ש מפרש מהי "ההזדמנות הראשונה" להעלות טענת התיישנות ואת היחס בינה לבין ההוראה בדבר תיקון כתב טענות
משה קציר |

עובדות וטענות:

המערער, יליד 1947, הינו מסגר העוסק במקצועו במפעלים שונים מאז 1971. עיקר שנות העסקתו התבצע במפעלה של המשיבה, בו עבד כמסגר משנת 1975 ועד שנת 2001. ביום 4.8.02 הגיש המערער תביעה כספית כנגד המשיבה לפיצוי בגין נזקים שעניינם פגיעה בשמיעה במהלך תקופת עבודתו אצלה, אשר לטענתו נגרמה לו בשל רשלנות והפרת חובות חקוקות מצידה, שעיקרם בתנאי עבודה לקויים, וצורפה חוות דעת מומחה. המשיבה הגישה ביום 1.12.02, כתב הגנה מבלי שהעלתה טענת התיישנות (להלן: כתב ההגנה המקורי). ביום 2.3.03 עמד המערער לבדיקה בידי המומחה מטעם המשיבה, ד"ר פרט אשר ממצאיו ומסקנותיו הוגשו לביהמ"ש קמא ביום 4.4.03 ובמסגרתם הוערכה נכותו של המערער בשיעור של 10% בלבד. צוין, כי בהשוואה לבדיקת שמיעה משנת 1979, הרי שבמהלך השנים שלאחר מכן לא חלה כל החמרה ביכולת השמיעה של המערער. כך גם כעולה מדו"ח ועדה רפואית מהמוסד לביטוח לאומי שנערך במסגרת תביעה שהגיש המערער (להלן: דו"ח המל"ל) בו המערער עצמו ציין ש"רעשים באוזניים תמיד יש לו", ולפיכך מדובר בבעיה הקיימת מזה שנים רבות. וכך מסכם ד"ר פרט: "כאמור ליקוי שמיעה מושרה רעש מתגבש ומגיע לרמתו המרבית בטווח של 15 השנים הראשונות לחשיפה לרעש, בהתאם והיות וכבר בשנת 79 נמצא נזק שמיעתי דומה לזה הקיים היום ניתן לקבוע כי נכותו של מר בן עמי התגבשה כבר לפני כ-20 שנה". לאור זאת, העלתה המשיבה, לראשונה, את טענת ההתיישנות רק ביום 14.4.03 במהלך דיון קדם-המשפט, תוך שב"כ המערער הודף אותה בהדגישו כי היא הועלתה שלא ב"הזדמנות הראשונה". ביהמ"ש אפשר את תיקון כתב ההגנה ומכאן הערעור.

דיון משפטי:

כב' הנש' הש' א' גורן:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זדורוב
צילום: צילום משידור בית המשפט
הטוקבק של השבוע

"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?

רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה רומן זדורוב

התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב  שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש. 

תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור. 


בשורה התחתונה,  רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים. 

כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות? 

העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.

בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.