ספק של הרכבת תבע 3.3 מיליון שקל - וישלם 630,000 שקל

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, טל לוי-מיכאלי, דחתה תביעה בסך 3.3 מיליון שקל שהגיש מהנדס החשמל אלכס דימנטוב בעקבות הפסקת ההתקשרות עימו בפרויקט חשמול הרכבת. לוי-מיכאלי קבעה, כי לא היה כל מקום להגיש את התביעה וחייבה את דימנטוב בתשלום הוצאות בסך 600,000 שקל.

התביעה הוגשה נגד רכבת ישראל והמנכ"ל לשעבר, מיכה מייקסנר, ונגד SEMI הספרדית שניהלה את פרויקט החשמול. דימנטוב מתמחה בתחנות השנאה (מתקנים להמרת מתח ברשת החשמל) ופועל באמצעות חברת די.איי.אי לוגיק. הוא העניק את שירותיו בשנים 2021-2017, תחילה כקבלן משנה ולאחר מכן במשך מספר חודשים בהתקשרות ישירה ללא מכרז כמנהל הקמת תחנות ההשנאה. 

באוקטובר 2021 שכרה SEMI את דימנטוב כסגן מנהל הפרויקט, תמורת 80,000 שקל בחודש. אולם, ההתקשרות הופסקה לאחר ימים אחדים בהתערבות הרכבת, בנימוק שהוא עסק בתחומים נוספים בפרויקט בלא אישורה והדבר יאפשר לו להשתמש מולה בידע שצבר, תוך ניגוד עניינים מובהקים. SEMI נענתה לדרישה, שכן ההסכם עם דימנטוב אפשר להפסיקו בכל עת, ושילמה לו תמורת חודש מלא ועוד חודש של הודעה מוקדמת.

התביעה סותרת עקרונות יסוד

דימנטוב טען, כי הרכבת גרמה לפיטוריו מ-SEMI ללא הצדקה ותוך ניצול כוחה, תוך פגיעה חמורה במוניטין שלו שמנעה ממנו לקבל עבודות אחרות. עוד טען, כי SEMI הפרה את ההסכם עימו. אולם, לוי-מיכאלי קובעת: "המדובר בתביעה הסותרת עקרונות יסוד של דיני החוזים, חותרת תחת חופש הצדדים להתקשר בהסכמים כראות עיניהם, ודינה דחייה...  טענות התובעים עומדות בניגוד מוחלט להוראותיו המפורשות של הסכם ההתקשרות, ומנסות להביא לכך שבית המשפט ישנה מהוראות ההסכם, מהלך שאין לו היתכנות משפטית".

גם הבסיס העובדתי של התביעה הוא בעייתי, ממשיכה לוי-מיכאלי, שכן דימנטוב לא הציג תזה עקבית. בשלב מסוים הוא אף טען לראשונה, כי חשף אי-סדרים כספיים משמעותיים ברכבת ולפיכך מייקסנר נקם בו - טענה ספקולטיבית שאינה מתיישבת עם העובדות. "אין אלא לקבוע כי הפסקת ההתקשרות של SEMI עם חברת דימנטוב נעשתה כדין ובהתאם להוראות ההסכם ודין תביעת התובעים דחייה", היא שבה ואומרת.

החוזה ברור: אין בו תקופת התקשרות קצובה, וכל צד יכול היה לסיים אותה בהודעה מוקדמת של 30 יום - מזכירה לוי-מיכאלי. דימנטוב ידע זאת היטב ודרישתו לפיצויי קיום ל-25 חודשים נוספים מהווה ניסיון להוסיף לחוזה תניה שאין בו ולשכתב אותו. דימנטוב הכיר בחולשת טיעונו והרחיב חזית כאשר טען בסיכומיו, כי החוזה מנוגד לתקנת הציבור, ודינה של הטענה להידחות.

"טענות התובעים כנגד הרכבת ומייקסנר מוקשות באופן מובנה, עוד טרם בחינה עובדתית, שעה שדימנטוב התקשה למצוא להן אכסניה משפטית הולמת", שכן לא היה שום חוזה בין הצדדים - ממשיכה לוי-מיכאלי. "הדברים נכונים ביתר שאת בכל הנוגע להפניית התביעה נגד מנכ"ל הרכבת בזמנים הרלוונטיים, מייקסנר. התביעה האישית נגדו נדמתה לאורך ההליך ובוודאי לעת סיום כאמצעי לחץ פסול על הנתבעים, דבר אותו אין לאפשר". גם הטענות העובדתיות של דימנטוב בהקשר זה התבררו כחסרות יסוד והיגיון.

השתמש במידע שצבר ברכבת

עוד קובעת לוי-מיכאלי, כי לא הוכח שהרכבת הפעילה לחץ פסול כלשהו על SEMI. פוטנציאל ניגוד העניינים של דימנטוב התממש כאשר השתתף בפגישות מסחריות עם הרכבת. "דימנטוב בחר, מתוך נאמנות ככל הנראה ל'אדונו' החדש - SEMI - לעשות שימוש במידע שהיה ידוע לו, אך מתוקף עבודתו ברכבת", היא אומרת. לכן, בקשתה של הרכבת מ-SEMI להפסיק את ההתקשרות עימו נעשתה בתום לב. לבסוף אומרת לוי-מיכאלי, כי דימנטוב לא הוכיח את נזקיו הנטענים.

בנוגע להוצאות מציינת לוי-מיכאלי: "לפנינו תביעה שלא הייתה כל הצדקה להגשתה, הנתבעים נדרשו להתגונן מפניה, בהליכים שנמשכו זמן רב". SEMI הוכיחה את הוצאותיה ולוי-מיכאלי חייבה אותו לשלם לה 350,000 שקל. הוא גם חויב לשלם לרכבת ומייקסנר 280,000 שקל. היא מסיימת באומרה:

• רגע היסטורי על הפסים: הרכבת מגיעה לטייבה ולטירה ועל הבעיות שבמסילה המזרחית
• פרויקט החשמול: הרכבת סילקה את SEMI - המכינה תביעה ב-870 מיליון שקל

"ברור שתוצאת ההליך, כך גם ההוצאות, מהוות תוצאה קשה מבחינת מר דימנטוב. תקוותו הייתה כי ההתקשרות עימו תארך ימים, זאת חרף ההוראות החוזיות הברורות המאפשרות לצד שכנגד את סיום ההתקשרות באופן מיידי. התקווה נכזבה. על ההוראות החוזיות קשה (וכפי שהוברר בפסק הדין - לא ניתן) להתגבר. שיקפתי קושי זה למר דימנטוב לא אחת בדיונים, תוך המלצה כי ישקול את המשך צעדיו. ברם הוא ביכר כפי זכותו המלאה להמשיך בניהול ההליך העיקרי עד תום. מובן שדבר זה אינו עומד לו לרועץ. אולם תוצאת האמור היא שלצד דחיית התביעה חויב בהוצאות הנתבעים כמתחייב". את דימנטוב ייצג עו"ד רם גמליאל, את הרכבת ומייקסנר ייצגו עוה"ד יאיר עשהאל וטל רטנר, ואת SEMI - עוה"ד דרור הרפז ושי שריג.