זוגתו לשעבר של בעל קזינו תשלם 3.2 מיליון שקל על יהלומים שנעלמו

זוג שניהל מערכת יחסים במשך כ-18 שנה ונפרד ב-2020, מצא את עצמו במאבק משפטי סוער על יהלומים שנעלמו מהדירה המשותפת. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נדרש להכריע בשאלה שנשמעת כמו תסריט לסרט: מי אמר אמת בבדיקת הפוליגרף, ומה קורה כשהתובע עצמו הוא עבריין מורשע.

הרכב שופטים, בראשות השופטת עינת רביד, ולצדה השופטים נפתלי שילה ויחזקאל אליהו, דחה את ערעורה של האשה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת סגלית אופק), שחייב אותה לשלם לבן זוגה לשעבר 3.2 מיליון שקל עבור יהלומים שלטענתו היא לקחה מדירת המגורים המשותפת שלהם.

הרקע לפרשה מתחיל בהסכם ממון שעליו חתמו הצדדים ב-2019, ולפיו במקרה של פרידה יעביר הגבר לאשה 500 אלף יורו ודירה באירופה. אלא שבמקביל להליכי הפרידה, כולל צווי הגנה הדדיים, עלה חשד: במהלך התקופה שבה הורחק הגבר מהדירה בעקבות צו הגנה, נעלמה ממנה שקית יהלומים יקרי ערך שלטענתו הוא החזיק בה במשך שנים, כולל היהלום הכחול - אבן נדירה שלדבריו הוא רכש בחו"ל עוד בשנות התשעים.

הצדדים אף הגיעו להסכמה דיונית, שקיבלה תוקף של פסק דין, שלפיה ייערך להם מבחן פוליגרף בשאלה מי נטל את היהלומים. האשה, כך נקבע, התמהמהה במשך כשנתיים לפני שביצעה את הבדיקה בפועל. תוצאות הבדיקה, שנערכה על ידי מכון גזית, קבעו כי הגבר "דובר אמת, קרוב לוודאי בגרסתו", ואילו האשה נמצאה "דוברת שקר בגרסתה".

"שתי מערכות חוק"

בערעור טענה האשה כי מדובר בעיוות דין חמור. לטענתה, בן זוגה לשעבר הוא "עבריין מוכר, מלך ההימורים", שהחזיק בעבר בתי קזינו והבריח יהלומים לישראל, ואף הודה בביצוע עבירות מס, אי-דיווח למכס והלבנת הון. לדבריה, מתן פסק דין לטובתו יוצר מצב אבסורדי שבו "בישראל יש שתי מערכות חוק - האחת לעבריינים והשנייה לשומרי חוק", והוא למעשה מכשיר לו דרך "חוקית" להכניס למערכת הפיננסית כספים שמקורם בפעילות אסורה.

בית המשפט המחוזי לא קיבל את הטענה. השופט שילה, שכתב את פסק הדין, הזכיר את הכלל הוותיק שלפיו גם מי שרכש רכוש בדרכים פסולות, לא מאבד את זכותו להגנה מפני גניבה של אותו הרכוש. בפסק הדין צוין כי "מקום שאדם תובע סעד מחמת פגיעה ברכושו, לא יסרב בית-המשפט להיות לו לעזר, אפילו בא הרכוש לידי התובע בדרכים בלתי-כשרות" - ציטוט מפסיקה ישנה של בית המשפט העליון, שעליה הסתמך בית המשפט. לדברי השופט, עבירות המס וההברחה שביצע הגבר "אינן קשורות לגניבת היהלומים ואינן מצדיקות את שלילת זכות הפיצוי".

בית המשפט גם הדגיש שהמחלוקת המרכזית לא היתה בכלל אם היו יהלומים בדירה - עובדה שהוסכמה במפורש בין הצדדים עוד ב-2020, כשנקבע כי "לטענת האשה היא לא לקחה דבר, והבעל הוא זה שלקח את כל היהלומים". רק כשהוגשה התביעה הכספית, שנתיים לאחר מכן, שינתה האשה גרסה, וטענה בכתב ההגנה כי "כלל לא היו יהלומים" - שינוי חזית שלדברי בית המשפט פגע קשות באמינותה.

העדים של הגבר - מהימנים

גם עדותה של אחותו של המשיב, שתיארה כיצד היהלומים הוצאו מכספת בבנק והוחבאו בדירה, ועדותו של מכר שהוזמן להעריך את שוויים ב-2019 ואף הציע לרכוש אותם תמורת 3 מיליון שקל, נמצאו מהימנות בעיני הערכאה הראשונה - על אף טענות האשה כי מדובר ב"עד מתחזה" שאינו יהלומן במקצועו.

בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית, שנהנתה מיתרון ההתרשמות הבלתי אמצעית מהעדים, וכי הוכחה "מסקנה עובדתית יחידה" שלפיה האשה נטלה את היהלומים.

• ויתר על מחצית מהמשכנתא, דרש 500 אלף מהאם - מה יקבל?
• 20 שנה אחרי שהתגרשו, הוא עדיין ניסה להימנע מלשלם

בסופו של דבר נדחה הערעור במלואו, והאשה חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 20 אלף שקל נוספים, מעבר לחוב של 3.2 מיליון שקל שנפסק כבר בערכאה הראשונה.