בכל פעם שמתקרבת מערכות בחירות, כותרות העיתונים הכלכליים מדווחות על "כלכלת בחירות". כלכלת בחירות הינה מדיניות ציבורית המונהגת על ידי הממשלה שמטרתה להיטיב עם ציבור הבוחרים על מנת לפתות (ל"שחד") אותם להצביע עבור מפלגת השלטון.   מדיניות זו מאופיינת בהחלטות כלכליות שלא היו מתקבלות בתקופה שאינה לקראת בחירות. על כן, הן החלטות שלא בהכרח מיטיבות עם המשק בטווח ארוך. הדוגמאות לכך הן רבות ומגוונות: הורדת מיסים בטווח המיידי, העברת כספים ומשאבים לקבוצות ייעודיות, העלאת דמי אבטלה או קצבאות ילדים, הגדלת שכר בסקטור הציבור, הענקת מענקים ופטורים לקבוצות מסוימות, חלוקת סכומי כסף (מענקים) למשקי בית ועוד.   לכל מדיניות שהממשלה מבצעת יש עלות, ובמקרה של כלכלת בחירות, את העלויות הציבור ישלם בעתיד. פרופ' מילטון פרידמן, זוכה פרס נובל בכלכלה (1976), אמר ש"אין ארוחות חינם". כלומר, אם נותנים לך היום משהו בחינם, החשבון יגיע בסופו של דבר. המחיר יכול להגיע באופנים שונים כדוגמת העלאת מיסים עתידיים, פגיעה בצמיחת המשק, הגדלת החוב הלאומי שאותו הדורות הבאים יצטרכו לשלם, ולכך סיכוי גבוה לפגוע בעתיד ילדינו ועוד.   אנו נמצאים בתקופה לא פשוטה בה הקורונה פוגעת באנשים אך גם בעסקים. ישנה הבנה והסכמה שיש צורך במדיניות פיסקאלית מרחיבה. כלומר, הממשלה צריכה להקצות משאבים על מנת להניע את המשק ולעזור לאלה שנפגעו כלכלית מהמצב. אולם מוסכם שיש לעשות זאת תחת תקציב מדינה מאושר שלוקח בחשבון את כל ההשלכות של המדיניות הכלכלית. כיום, כשאנו בעיצומה של מערכת בחירות נוספות, הממשלה מציגה מדיניות כלכלית שמטרתה לעזור לציבור, אך יש לשים לב שמדיניות כלכלית זו לא מגיעה במסגרת תקציב מדינה מאושר. ולכן עולה הטענה שיתכן והמדיניות הכלכלית שמבוצעת היום היא מדיניות של כלכלת בחירות על כל המשתמע מכך.   כלכלת בחירות, האם זה צו השעה או שהיא תלויה בזהות מפלגת השלטון? תארו לכם ראש ממשלה שכל מה שעומד לנגד עיניו הינו טובת המדינה. אותו ראש ממשלה מאמין בכל נפשו שהוא ומפלגתו הם המוכשרים והמתאימים ביותר להנהיג את המדינה. אילו ראש הממשלה היה מאמין שיש מועמד טוב ממנו להנהיג את המדינה, אז אם כל מטרתו היא על טהרת טובת המדינה, הוא היה זז הצידה ומאפשר לאותו מנהיג מוצלח להחליף אותו בתפקיד. אך אם ראש הממשלה מאמין שהוא המתאים ביותר לתפקיד, ואין מועמד ראוי ממנו, הוא לא יזוז הצידה אלא ישמור על כסאו. יתרה מזו, כל עוד אין לדעתו מועמד ראוי ממנו, הוא יעמיד את עצמו לבחירה מחודשת.   בתקופת בחירות על העם לבחור מחדש מי ינהיג את המדינה בתקופה הקרובה. כיוון שראש הממשלה רוצה רק בטובת המדינה ומאמין שהוא הכי מתאים לעשות כן, הוא יתמודד בבחירות הקרובות.   מול מפלגת השלטון ניצבות מפלגות נוספות שמאמינות שהן ראויות להנהיג את המדינה. ראש הממשלה מאמין שאם מפלגה מתחרה תנצח בבחירות, המדינה תצא מופסדת ומצב האומה יהיה פחות טוב. כלומר, לדעתו, הבוחרים מזיקים לעצמם, למרות שהם לא מודעים לכך.   בנוסף, ראש הממשלה יודע שיתכן והבוחרים יושפעו מסיסמאות ומהצהרות של המפלגות המתחרות ואף יבחרו בהן. כלומר, ראש הממשלה לוקח בחשבון שהעם יטעה ויבחר במפלגה הלא נכונה להנהיג את המדינה ובכך יפגע בעצמו. למעשה, לדעתו של ראש הממשלה, בסופו של דבר, ציבור הבוחרים עשוי לפגוע בעצמו.   מכאן, שלטובת המדינה ולטובת הדורות הבאים, מפלגת השלטון חייבת לפעול על מנת שהציבור לא ייטעה ולא יפגע בעצמו. ראש הממשלה חייב לדאוג שהציבור יעשה את הבחירה הנכונה! לשם כך יבצע מדיניות של כלכלת בחירות במטרה לפתות, ל"שחד", את העם לעשות את הבחירה הנכונה (לדעתו).   חשיבה כזו על טובת הציבור, מנקודת המבט של ראש הממשלה, גורסת כי העלות למשק הנובעת מכלכלת בחירות הינה נמוכה מהנזק שיגרם אילו מפלגה אחרת תבחר.   כלומר, בהנחה שראש הממשלה מעוניין בכנות רק בטובת הציבור, אין כל ספק שהוא יבצע מדיניות של כלכלת בחירות כדי לעזור לעם לא לעשות טעויות.   כעת חשבו על מצב בו ראש הממשלה דואג לציבור, אבל גם מעוניין שמפלגתו תישאר בשלטון, גם אם זו לא הבחירה הטובה ביותר למדינה. אם קודם לכן, כשראש הממשלה דאג רק לטובת הציבור, הוא בצע כלכלת בחירות, הרי שאם יש לו אינטרסים נוספים, סביר להניח שרמת כלכלת הבחירות בה ינקוט תהיה גבוהה יותר.   נוכל להסיק מכך שלא משנה מי היא מפלגת השלטון, תמיד נראה כלכלת בחירות. כך היה בעבר וכך כנראה יהיה גם בעתיד.   ניצול המצב לטובת המשקיעים משקיעים בתקופת כלכלת בחירות צריכים להשכיל לנצל את המומנטום שנוצר בעקבות הבחירות והכנת הקרקע ליום שאחרי. לרוב, למועמדים ישנה אידאולוגיה ותפיסת עולם שמתורגמת למהלכים פוליטיים וכלכליים. כאשר מפלגת השלטון רוצה לחזק את מעמד הצווארון הכחול היא עשויה לתת הקלות במיסים או להזרים כספים לסקטורים ספציפיים שלרוב יהיו סקטורים בתחום התעשייה, התשתיות, החומרים ועוד. להמחשה, ההשקעה בתהליך פריסת תשתיות ה–5G בשילוב עם כלכלת בחירות ישפיע על מעמד הפועלים ויתבטא במדד ה-data centers (סימול VPN) העוסק בתשתיות תקשורת. באופן דומה נראה את ההשפעה בתחום ההשקעות בתעשייה במדד ה-XLI.   כלכלת בחירות יכולה להשפיע על המיסוי בטווח הקצר והארוך. חשוב שמשקיעי הטווח הארוך ימצאו קונסטלציה שתמתן משמעותית את התנודתיות בתחום המיסוי. מסחר דרך פלטפורמת IRA הופך את אירועי המס בתיק לפחות רלוונטיים ומאפשר לקחת פוזיציות המתאימות לתקופת הבחירות (ואחרות). פלטפורמה זו מאפשרת מסחר עם דחיית מס ולכן ישנה אפשרות לשינוי פוזיציות בהתאם למצב השוק ללא אירועי מס בתיק. טענו שכלכלת הבחירות של הנשיא טראמפ התבטאה בהזרמת כספים מאסיבית לשוק, מדיניות זו גרמה לעלייה משמעותית במדדים המובילים (בעיקר הנאסדק ומניות ה-FAANG). תחת ממשל ביידן צפוי סדר יום של העברת תקציבים למלחמה בהתחממות הגלובלית, תמיכה בהשקעות בתחום הקנאביס והקשחת רגולציה בתחום הפרטיות. נוכל לשלב מדדים בתחום האנרגיה המתחדשת (דוגמת TAN המשקיע באנרגיה סולארית, ו-ICLN) או מדדים בתחום ההשקעות בתעשיית הקנאביס (לדוגמא MJ) כדי להגדיל את הפוטנציאל הטמון בהשקעות שיבצע הממשל החדש. השימוש בפלטפורמה דוחה מס היא בעלת ערך כספי רב ויכולה להיות משמעותית בשל השפעת הריבית דריבית.   עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ לקראת כל מערכת בחירות אמצעי התקשורת מדברים על כלכלת הבחירות שהממשלה מבצעת, ועל השלכותיה לטווח הארוך. ציבור הבוחרים מבין ויודע שיש כלכלת בחירות, ולוקח זאת בחשבון בהליכתו לקלפי.   האם אכן "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם" כדברי מילות השיר של שלום חנוך? לא בדיוק. לכלכלת בחירות יש השפעה מיידית, או לפחות כך ציבור הבוחרים חושב. הבוחרים מרגישים את ההשפעה המיידית של מדיניות הממשלה בעוד שאת המחיר המשק כלל יצטרך לשלם רק בעתיד, ויש סיכוי שהפרט לא ירגיש זאת באופן אישי. מנקודת המבט של הבוחר, המחיר אותו יצטרך לשלם בעתיד הוא עמום. דברים רבים עשויים להשתנות בהמשך, והבוחר לא יודע לכמת את העלויות או להעריך מתי ואם בכלל יצטרך לשלם עבור ההטבות אותן הוא מקבל בהווה. לכן, הפרט הבוחר אינו בהכרח טיפש, אלא יתכן והוא פועל באופן רציונלי, ומעדיף ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ! הפרט מעדיף לקבל את מה שמציעים לו היום על אף שאולי יצטרך לשלם על כך בעתיד ועל כך לתגמל את המפלגה בבחירות. הציבור פועל כקצר רואי שנותן העדפה להווה ולטווח הקצר על פני הטווח הארוך.   לסיכום - בכל מערכות הבחירות נמשיך לראות ממשלות מקיימות כלכלת בחירות. ככל שמערכות הבחירות צמודות יותר וההכרעה קשה יותר, כמות המשאבים שיושקעו במטרה להשפיע על הבוחרים תגדל. ככל שההכרעה בין המתמודדים במערכת הבחירות צמודה יותר, כך כלכלת הבחירות תהיה משמעותית יותר, והמחיר שהציבור יצטרך לשלם בעתיד יהיה רב יותר.   הכותב הוא פרופסור לכלכלה ודיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת בר אילן וחוקר במרכז טאוב.