בדיקת קורונה
צילום: Mufid Majnun/UNSPLASH

איזו מדינה יכולה להרוויח הכי הרבה מייצור החיסונים לקורונה?

המדינה השנייה המאוכלסת בעולם ייצרה 60% מהחיסונים בעולם עוד לפני המגפה. בדלויט סבורים שהמדינה יכולה להשלים את הפערים שנוצרו בשוק החיסונים ולייצר את מרבית החיסונים למדינות מתפתחות
ארז ליבנה |

עוד לפני שאושר ויוצר החיסון הראשון נגד הקורונה, ראשי ארגוני הבריאות בעולם הזהירו מפני חוסר השוויון שבהן מדינות עשירות יאגרו חיסונים על חשבונן של המדינות הפחות עשירות. זה קורה עכשיו. מדינות אוגרות ואוגרות חיסונים, בבחינת עניי עירך קודמים. או חולי עירך קודמים במקרה הזה. אם יימשך, המצב הזה עלול להשאיר לא מעט מדינות ללא מערך חיסוני ראוי לאורך זמן, מה שיגדיל את הפערים בשל היכולת של המדינות החזקות להתמודד עם המגפה, בעוד המדינות העניות, פשוטו כמשמעו, לא יוכלו להתמודד.

 

מי שיכולה להיות גורם מכריע במרוץ לחיסון הגלובלי, היא לא פחות מהודו. תת היבשת היא מעצמה של חיסונים ומסוגלת לייצר אותם בעלויות נמוכות יחסית למרבית מדינות העולם.

 

בדלויט מציינים שעוד לפני המגפה, המדינה השנייה הכי מאוכלסת בעולם אחרי סין – למעלה מ-1.3 מיליארד תושבים – ייצרה 60% מהחיסונים בעולם. לפי החברה, הודו יכולה כבר השנה להיות היצרנית השנייה בגודלה של חיסונים לקורונה. "עוד לפני המגפה, הודו כבר הייתה האב ייצור עבור חיסונים ובשל כך צפויה להיות שותפה אסטרטגית בהליך החיסון הגלובלי"

  

לפי הערכות האנליסטים בדלויט, הודו יכולה לייצר כבר השנה 3.5 מיליארד חיסונים, לעומת 4 מיליארד חיסונים שיכולה לייצר ארה"ב. החברות שם כבר עושות את הצעדים להגברת הייצור של החיסונים. "אנחנו מרחיבים את היכולות שלנו כדי לספק 700 מיליון מנות של החיסון קובקסין", מסרה החברה ההודית בהאראט ביוטק, שפיתחה חיסון מקומי יחד עם המועצה ההודית למחקר רפואי.

 

קובקסין אושר לשימוש חירום בהודו, אבל נתון לביקורת בשל חוסר השקיפות שבה פותח ואושר, וגם בגלל שלא דווח על % יעילות החיסון.

 

אבל זה לא החיסון היחיד שפותח שם. חיסון נוסף בשם קובישילד, שפותח בשיתוף אסטרה זנקה (AZN) ואוניברסיטת אוקספורד, גם קיבל אישור מזורז ומיוצר על ידי מכון סרום (SII). לפי רויטרס, SII מייצרת בכל חודש 50 מיליון חיסונים של החיסון החדש וצפויה להגביר את הייצור עד לכ-100 מיליון חיסונים כבר במארס הקרוב.

 

חברות נוספות בהודו חתמו על הסכמי ייצור עם ג'ונסון אנד ג'ונסון (JNJ) ואם קרן ההשקעות של רוסיה שפיתחה שם חיסון לקורונה – למרות שאלה עדיין לא קיבלו אישורים רגולטוריים בעולם, ובראשם על ידי ה-FDA, מנהל המזון והתרופות בארה"ב.

 

"גם ללא ייצור של חיסונים מתוצרת עצמית, יכולות הייצור מספקות הזדמנות לשיתוף פעולה עם יצרני חיסונים אחרים, כדי שאלה יוכלו לעמוד בביקושים לחיסון, בעיקר בהודו עצמה ומדינות מתפתחות נוספות", כתבו אנליסטים בבנק ג'יי פי מורגן (JPM).

קיראו עוד ב"גלובל"

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.