עובדת טלמרקטינג לשעבר שקיבלה מהמעסיק שלה מכתב פיטורים לא תקבל פיצויי פיטורים – כך נקבע באחרונה בבית הדין לעבודה בחיפה. השופט נוהאד חסן הסביר כי בהתאם לפסיקה, קבלת מכתב פיטורים יוצרת חזקה בלבד הניתנת לסתירה, שלפיה העובד אכן פוטר. אלא שבמקרה זה המכתב ניתן לבקשת העובדת, כדי שזו תוכל לחתום ולקבל דמי אבטלה, כך שלמעשה מדובר בהתפטרות.ביוני 2004 החלה התובעת את עבודתה כנציגת טלמרקטינג בשיווק ומכירת ביטוחים. כעבור 14 שנה וחצי הסתיימה עבודתה בחברה, ולאחר מכן התגלעה בינה לבין המעסיק שלה לשעבר מחלוקת סביב השאלה אם היא אכן התפטרה או שמא פוטרה. עם זאת, לא היתה בין הצדדים מחלוקת סביב העבודה שעם סיום העסקתה קיבלה העובדת לשעבר מכתב פיטורים.בתביעה שהיא הגישה לבית הדין לעבודה במרץ 2019, טענה העובדת כי למעשה היא פוטרה בזמן ששהתה בחופשת מחלה ומבלי שנערך לה שימוע לפני פיטורים כדין. לכן, לדבריה, היא זכאית לפיצויי פיטורים בסכום כולל של כ-330 אלף שקל ולזכויות נוספות שנובעות לטענתה מסיום העסקתה, כמו פדיון חופשה ודמי הבראה.מנגד, טען המעסיק כי העובדת התפטרה מהעבודה מיוזמתה, לאור מצבה הנפשי ובעיות אישיות שמהן סבלה. לדבריו, העובדת התחננה בפניו שיסכים לתת לה מכתב פיטורים כדי שהיא תוכל למצות את הזכויות שלה במוסד לביטוח הלאומי, והוא נעתר לבקשתה לפנים משורת הדין. מכאן, לטענתו, אין לראות בסיום העסקתה דבר שהתרחש כתוצאה מפיטורים - המחייבים גם תשלום של פיצויי פיטורים.השופט חסן הסביר כי לפי הפסיקה, קיומו של מכתב פיטורים יוצר חזקה עובדתית שהעובד אכן פוטר, ועל המעסיק להוכיח ההפך. לדבריו, אף שפסיקה הזו מטילה על המעסיק נטל גדול מאוד, שכן בעצם הוא ייחס לעובד שלו לשעבר התנהגות פלילית מסוג מרמה, הנתבע צלח במקרה הזה את המשוכה הגבוהה והצליח להוכיח זאת.לבית המשפט הוצגו תכתובות באפליקציחית Whatsapp בין הצדדים מזמן אמת, שסתרו לחלוטין את גרסתה של העובדת. כך לדוגמה, בתחילת אוקטובר 2018, שהוא החודש שבו היא סיימה את עבודתה אצלו, שלחה העובדת למעסיק הודעה שמאמתת את הקשיים הנפשיים שהיא חוותה ("אני הלכתי להתאבד, תעזור רק החודש"). בהמשך היא אף כתבה לו: "תודה על כל השנים שתמכת ונתת – אני עוזבת".כוונת ההתפטרות נהפכה למפורשת יותר בהודעה שהיא שלחה למעסיק כעבור ארבעה ימים, שבה היא כתבה: "אני מאוד אוהבת אותך אבל כרגע המצב הבריאותי שלי לא במצב טוב אם תוכל לתת לי מכתב פיטורים בבקשה לפחות שאחתום אבטלה". לאחר שבוע וחצי שלחה העובדת למעסיק הודעה נוספת, שבה היא מפרטת את מצבה הבריאותי הלא טוב, ובסופה היא ציינה כי "מתחננת שתבין את המצב שלי ותיתן לי מכתב כדי שאני אחתום אבטלה". השופט חסן קבע כי התכתובות האלה מוכיחות כי העובדת למעשה התפטרה ולא פוטרה. בנוסף, הוא דחה את ניסיונה להתנער מההודעות שכתבה בטענה כי המעסיק זייף אותן.לסיכום, כתב השופט בפסק דינו כי, "נוכח המפורט לעיל, אין במכתב המעסיק שבו צוין כי התובעת פוטרה כדי להוות ראיה לכך שהיא אכן פוטרה". הוא קבע שהנתבע עמד בנטל המוטל עליו לסתור את עניין הפיטורים, ומשכך יש לקבוע שהתובעת יזמה את סיום העסקתה וכפועל יוצא אינה זכאית לפיצויי פיטורים, כמו גם לפיצויים בגין היעדר שימוע ואי מתן הודעה מוקדמת. בנוסף, הוא קבע כי על התובעת להשיב לנתבע סכום של 78,355 שקל בגין החזר הלוואות שקיבלה ממנו לאורך כל שנות עבודתה אצלו.עובד שעבד שנה ויותר אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה (אפילו אם המעסיקים התחלפו) ופוטר, מכל סיבה שהיא, זכאי לפיצויי פיטורים. אם העובד פוטר בסמוך לסוף שנת העבודה הראשונה, החוק מתייחס לפיטורים כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים. במקרה כזה המעסיק חייב בפיצויי פיטורים אף שהעובד לא השלים שנת עבודה אחת, אלא אם כן המעסיק יצליח להוכיח כי סיבת הפיטורים לא היתה התחמקות מתשלום פיצויים. המועד לתשלום פיצויי הפיטורים משתנה ממקרה למקרה. במרבית המקרים היום הקובע הוא מועד הפסקת יחסי העבודה בין המעסיק לעובד (למשל, תום תקופת ההודעה המוקדמת או מותו של העובד). במקרים מסוימים תשלום פיצויי הפיטורים מוגדר בהסכמים קיבוציים, ובמקרים כאלה המועד הזה יהיה הרלוונטי. עיכוב של 15 יום ויותר מהיום הקובע בהעברת כספי הפיצויים עלול לגרור גם תשלום של פיצוי עבור הלנה של פיצויי פיטורים על ידי המעסיק. עובדים שפוטרו לפני שהשלימו שנת עבודה אמנם לא זכאים לפיצויי פיטורים, אך עשויים להיות זכאים למשיכת כספי הפיצויים שהמעסיק הפריש עבורם לקופת גמל או ביטוח הפנסיוני, ככל שהמעסיק אכן דאג לבצע את ההפרשות האלה.במקרה אחר, שהגיע להכרעה במאי 2023 בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, עובד שפוטר תבע לאחר מכן סכום שלפי הסכם העבודה שלו הוא לא היה זכאי לו. תחילתו של הסיפור ב-2016, אז התחיל לעבוד התובע בחברת הארגז טכנופח תעשיות מתכת, שהיתה באותה התקופה בהליכי פירוק, ובחברת הארגז תעשיות. החברה עסקה בייצור ושיווק מוצרי מתכת בענף הזיווד האלקטרוני. התובע עבד בשני אתרים – אזור התעשייה תימורים וברקן - בשני תפקידים שונים: אחראי על תחום הבטחת האיכות, ומנהל מחלקת הפיברגלס. בנוסף, מאוקטובר 2019 התובע גם ניהל את אתר ברקן. התובע לא קיבל העלאת שכר בגין התפקידים האלה, אך הוא כן קיבל תוספת דמי הבראה וימי חופשה. הוא פוטר ב-2020. התובע טען כי היה זכאי לגמול שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. בנוסף, הוא עתר לקבלת פיצוי לפי חוק הודעה לעובד על תנאי עבודה. מנגד, הנתבעות טענו כי דין התביעה להידחות בכללותה, וכי התובע היה מנהל בכיר בנתבעות, שהחוק אינו חל עליו, ושאינו זכאי לכל תשלום נוסף.