אי התרת ניכוי מס תשומות בגין חשבוניות
ע"ש 1559/04 סוויטי פריד נ. מע"מ באר-שבע המערער, עוסק מורשה בעסקי עבודות בניה וקבלנות, מערער כנגד החלטת המשיב לדחות ההשגה שהגיש על שומת התשומות. בשומת התשומות ביטל המשיב ניכויי מס תשומות שניכה המערער מדוחות העסקאות שלו לשנים 1999-2004, פסל את ספרי המערער לשנים 2003-1999 והטיל עליו עקב כך קנס בשיעור 1% ממחזור עסקאותיו לאותן השנים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק בשומת התשומות לא הכיר המשיב בניכויי מס התשומות שניכה המערער מדוחותיו בחמש שנות המס הרלוונטיות, ביחס ל-213 חשבוניות מס הרשומות על שם 18 עוסקים שונים. בנימוקי השומה וההשגה קובע המשיב כי כל אותן החשבוניות הן בדויות, כאשר העוסקים הנחזים להיות מוציאיהן, מעולם לא סיפקו למערער את התשומות נשוא אותן החשבוניות. המערער אינו טורח כלל לנסות ולטעון כי מי מבין 18 מוציאי החשבוניות אכן הוא שביצע עבורו את עבודות קבלנות המשנה, אינו נותן פרטים כלשהם לזהותו של אף לא אחד מ-18 מוציאי החשבוניות, אינו מייחס - ולו גם אחד ממוציאי החשבוניות - לאיזו מן העבודות שעסק בהן, אינו מייחס אף לא אחת מ-213 החשבוניות לאיזושהי עבודה – מאומה. המערער לא ניסה כלל להעיד מטעמו מי מ-18 מוציאי החשבוניות וגם לא להביא ראיה כלשהי בדבר עצם קיומו של מי מאותם 18 "עוסקים", אם בספרי רשם החברות, אם בכל רישום אחר. לא זו בלבד שהמערער לא עמד בנטל הראיה, המוטל עליו, להוכחת זהותם של מוציאי החשבוניות כמי שביצעו עבורו עבודות, הוא אף לא ניסה לעשות זאת כלל. מתוך ראיות המשיב, עולות מסקנות ברורות המחזקות את מסקנת המשיב בדבר הפיקטיביות של החשבוניות. חלק מהעוסקים, שהחשבוניות נושאות את שמם, מסרו בהודעותיהם כי חשבוניות אלה מעולם לא הוצאו על ידם והן מזוייפות. חלק מ"העוסקים" הודו בהודעותיהם כי עסקו בפועל בהפצת חשבוניות מזוייפות. חלק ניכר מהחשבוניות נושאות סימני זיוף ופיקטיביות על פניהן. עיקר טענת המערער הינה, כי גם אם אובייקטיבית נתברר בדיעבד שהמדובר בחשבוניות שלא הוצאו כדין, הרי שבנסיבות עניינו של המערער יש להחיל את "המבחן הסובייקטיבי", שכן המערער עשה לטענתו ככל אשר לאל ידו לבדוק אמיתות החשבוניות ומוציאיהן עובר לקבלתן. על פני הדברים אין זו סיטואצית המוצא של הנישום התמים הנופל בפח שטמנו לו ספקיו. העובדה שהמדובר ב-18 מוציאי חשבוניות, שהמערער אינו מסוגל כלל ליתן פרטים כלשהם לגביהם, לגבי העבודות שביצע מי מהם, לגבי אתרי העבודות, סוגי העבודות – משמיטה מניה וביה את ההתייחסות המתבקשת אליו כאל "הקורבן התמים" שנפל לנכלי רמאים. אין חולק כי נטל הראיה בערעור זה הינו על המערער. זאת, הן לעניין טענה בדבר "האמיתות האובייקטיבית" של החשבונית, ושבעתיים הוא כך לעניין טענתו בדבר "אמונתו הסובייקטיבית" באמיתותן. המערער לא נשא במאומה בהרמת אותו הנטל, לא לעניין "האמיתות האובייקטיבית" ולא לעניין "אמונתו הסובייקטיבית". בספרי המערער נתגלו ליקויים משמעותיים וביניהם: אי ניהול רישום לגבי תשלומים במזומן; אי ניהול ספר הזמנות; הפקת חשבוניות שאינן נושאות את פרטי העבודות, אתרי העבודות, מספרי עובדים ויחידות מדידה; אי ניהול כרטסת ספקים ולקוחות; העדר אסמכתאות לתשלום באופן המונע אפשרות אימות יתרות ספקים ולקוחות בכרטסות ואי ניהול יומני עבודה. על ליקויים אלה יש להוסיף את מאות החשבוניות הבדויות, אותן קיזז המערער בספריו שלא כדין מעסקאותיו, ואת העדרם המוחלט של הנתונים האלמנטריים הנדרשים לאימות או בחינת התשומות שנדרשו על ידו ב-213 החשבוניות. מסכת כל הליקויים הנ"ל בהצטברותה, עולה כדי ליקוי מהותי ומשמעותי בניהול ספרי המערער. לאור זאת, דין הערעור להידחות הן לעצם פסילת הספרים והן לעניין הקנס שהוטל בעטיה. הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות בסכום של 25,000 ש"ח. ניתן ביום: 14.3.2006 בפני: כב' השופט י. אלון. ב"כ המערער: עו"ד יוסף ברוך; ב"כ המשיב: עו"ד ערן סירוטה – פמ"ד.
