תושב ישראל או לא תושב ישראל – זו השאלה!
המאמר עוסק בעמ"ה 7038/03, 8017/04, בעניין סולר, לגבי שנות המס 1997-2000. השאלה המשפטית אשר עמדה על הפרק הינה: האם חייב הנישום במס הכנסה בארץ בגין תקבולים שהתקבלו אצלו בארה"ב.
ענייננו בערעור (עמ"ה 7038/03, 8017/04) בעניין סולר לגבי שנות המס 1997-2000 והשאלה המשפטית אשר עמדה על הפרק הינה: האם חייב הנישום במס הכנסה בארץ בגין תקבולים שהתקבלו אצלו בארה"ב. יודגש, כי המדובר בערעור זה בחקיקה טרם תיקון 132, אשר קובעת שינוי מהותי לעניין הגדרת תושב ישראל.
הנישום, מר גיורא סולר, נעתר בשנת 1995 להצעת עבודה בחו"ל במוסד תושב חוץ. הנישום קיבל מעמד של תושב ארה"ב ביום 11.1.96, עבר לארה"ב, רכש בית ועבד בעבור המוסד עד שנת 2000. יצוין, כי הנישום, ארכיטקט במקצועו, שימש בטרם החל עבודתו במוסד, כיועץ מקצועי למנהל רשות העתיקות בארץ. כמו כן, עסק כיועץ עצמאי בעניינים הקשורים בשימור ושיחזור אתרים שנחפרו.
הנישום טען כי בשנים בהן עבד במוסד, מרכז חייו היה בארה"ב, הוא עסק שם בתפקיד שונה ממקצועו בארץ, הגיש דו"חות מס שנתיים בארה"ב ולכן אין לחייבו במס בישראל. המבחן, לדידו, כדי לקבוע האם חייב הוא במס אם לאו - הנו מבחן "מרכז החיים", ובהתחשב בנסיבות מקרה זה, מקום מגורי המשפחה, מקום המגורים הפיזי, זמן השהייה בחו"ל והיעדרותו מן הארץ, הפסקת חברותו בארגונים מקצועיים ישראלים, התפטרות מתפקיד בכיר מעבודה בישראל, רכישת בית במשכנתא ל- 30 שנים לצד התפטרות אשתו מעבודתה בישראל - מחייבים החלטה כי אין מדובר בתושב ישראל. זאת ועוד, הנישום טוען כי הנטל להוכחת שאלת התושבות מוטל על פקיד השומה.
לעומתו, טוען פקיד השומה כי הנישום עבד בארה"ב באותו המקצוע בו עבד בישראל עובר לנסיעתו, וכי לא הצהיר על הכנסותיו בחו"ל. לדידו, הנישום היה תושב ישראל, בתקופה הנדונה, ואשר על כן הכנסותיו שנצמחו או הופקו בחו"ל, באותן שנות מס, לרבות רווח שנוצר ממכירת הבית בארה"ב, חייבות במס בישראל. לגבי נטל ההוכחה, טוען פקיד השומה כי בדו"חות אשר הוגשו על-ידי הנישום, הוא עצמו הצהיר שהוא תושב ישראל ולכן נטל זה צריך לעבור אליו ולא להישאר בידי פקיד השומה. עוד נטען, כי יש להחשיב את הנישום כתושב ישראל מפני שהמשיך להחזיק בית בישראל בו אשתו וילדיו הבגירים התגוררו. זאת ועוד, הוא עצמו שהה כחודשיים בשנה בישראל, אשתו אף היא שהתה בישראל פרקי זמן ארוכים, בשנות המס שבמחלוקת, אמו של הנישום המשיכה להתגורר בישראל והוא עצמו המשיך לשלם את תשלומי הביטוח הלאומי ודמי חבר קופת חולים וקיים שותפות בארץ בתקופת שנות המחלוקת.
לעניין נטל ההוכחה - בית המשפט המשיך את קו החשיבה שהוצג בעניין גונן (עמ"ה 5048/97 ו- 2004/98) ופסק כי נטל ההוכחה הוא על פקיד השומה, שכן הבסיס להטלת המס בישראל הוא בסיס טריטוריאלי, ומי שרוצה להוכיח ההיפך עליו יושת הנטל. בית המשפט מסכים גם בעניין המהותי שנדון בפס"ד גונן וקובע שמרכז חייו של הנישום הם הם הקריטריון לקביעת תושבותו. בעניין זה נקבעו שני מבחנים מכריעים והם: מבחן אובייקטיבי – מבחן "מרבית הזיקות" ומבחן סובייקטיבי - מבחן הכוונה בדבר קביעת מרכז החיים. בשני המבחנים, יש לחפש את מרכז החיים והזיקות ככל שהם נוגעים לנישום באופן אישי, ורק לאחר מכן הנוגעים לקורביו. נפסק, כי העובדה שהנישום שב ארצה עקב פיטוריו מהמוסד המעסיק, היא כשלעצמה מעידה על כוונה סובייקטיבית להישאר בחו"ל כל עוד הנישום לא הפסיק עבודתו במוסד.
ולגבי מבחנים נוספים שהנחו את בית המשפט נאמר, כי:
לעניין תקופות השהייה בישראל – הנישום שהה בארץ בממוצע תקופה של חודשיים בכל שנה, ושהייתו נחלקה, על פני מספר ביקורים קצרים באותה שנת מס. דהיינו, הנישום לא שהה בישראל תקופה מכריעה שיש בה כדי להצביע על תושבותו הישראלית שאינה תושבות ארעית. שהייתו הקצרה כאמור שכנעה את בית המשפט שהגיע למסקנה כי אין בהן כדי להפכו לתושב ישראל. שהייתה הארוכה יותר של אשתו בישראל הוסברה בנסיבות המיוחדות הקשורות בשירות צבאי חובה של בנה ובאשפוזה הסיעודי של האם.
לעניין החזקת דירה בישראל - נפסק כי אין בהמשך ההחזקה בדירה עדות לתושבות ישראלית. הסברי הנישום כי הדירה בארץ לא נמכרה מאחר ובנו היה בשירות סדיר והיה זקוק לבית לחזור אליו, וכן היות הדירה משמשת למגורי אשתו בעת ביקוריה, לצד הסבריו לשמור על השקעה בנכס בישראל, התקבלו על-ידי בית המשפט.
לעניין תשלומים לביטוח לאומי וקופת חולים – בקשת הנישום לשמור על רצף זכויותיו למקרה שיפוטר או לתקופת הפנסיה, מעידה על צפיית העתיד ולאו דווקא על תושבות נמשכת.
לעניין דו"חותיו לרשויות המס בארץ, תוך ציון כי הינו תושב ישראל – הסברו של המערער כי המדובר בטעות אשר מקורה בהיסח הדעת, נתקבלה על-ידי בית המשפט שפסק כי החשיבות העיקרית שנודעת לעובדות תלוי במצב שהיה בפועל ובמעשים שננקטו הלכה למעשה ובאופן אובייקטיבי.
וחשוב לציין, כי בית המשפט מצא כי בנסיבות האמורות בהן נישום עזב את מקום עבודתו בארץ, החל עבודה חדשה בחו"ל, עקר לארה"ב, רכש בית באופן פרטי במחיר גבוה יחסית, שרובו מומן במשכנתא לשלושים שנים, אשתו התפטרה ממקום עבודתה בארץ והוא עצמו לא שהה בארץ, בתקופה שבמחלוקת, תקופה של 10 חודשים במשך כל שנה, זאת לצד הגשת בקשה שהגיש לרשויות ארה"ב לקבל GREEN CARD – יש לקבוע שאותו נישום העתיק את מרכז חייו מישראל, ולא ניתן לראות בו, בתקופה הרלוונטית, תושב ישראל.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת
יום שלישי, 23:00. חדר המגורים בבסיס האימונים בדרום שקט יחסית. אור יחיד בוקע מהפינה שבה יושב סמל איתי כהן. רוב חבריו לפלוגה כבר קרסו מותשים מיום מפרך בשטח, אך הוא לא מצליח לעצום עין. הראש שלו עובד שעות נוספות על הגרף האדום המהבהב באפליקציית המסחר בטלפון הנייד שלו. איתי, לוחם בגדוד חי"ר, לא חולם רק על סוף המסלול או על הדרגות הבאות.
במקום סתם לגלול באינסטגרם, הוא מנצל את השעות השקטות כדי לנהל תיק השקעות קטן. "כשהחבר'ה מדברים על המשחק כדורגל אתמול, אני בודק מה עשה הביטקוין", הוא מספר בחיוך קטן.
בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי.
נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- יפן מתכננת תקציב ביטחון שיא של 60 מיליארד דולר: רחפנים ורובוטים במקום חיילים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם
הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.
