עבדה 18 שנה במספרה בלי חוזה - ותקבל כ-340 אלף שקל

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חייב בעל מספרה בתל אביב לשלם לעובדת שהועסקה אצלו ואצל אביו המנוח לאורך 18 שנה, סכום כולל של כ-342 אלף שקל עבור פיצויי פיטורים, שעות נוספות וזכויות סוציאליות שלא שולמו לה - וזאת בנוסף לעוד 20 אלף שקל הוצאות משפט. השופטת הבכירה רווית צדיק ונציגת הציבור דליה קוטאי קיבלו את מרבית תביעתה של ורה בבאדז'נוב נגד מעסיקה, פנחס שמואלי.

בבאדז'נוב, שעבדה כקוסמטיקאית וספרית, טענה כי החלה לעבוד במספרה כבר ב-2005 אצל אביו המנוח של הנתבע, ולאחר פטירתו ב-2015 היא המשיכה לעבוד תחת הנתבע עצמו, עד שהמספרה נסגרה בנובמבר 2022. לטענתה היא עבדה במשרה מלאה, בין 06:00 ל-16:00 לאורך ימות השבוע, ובימי שישי עד 14:00. את שכרה, כך היא טענה, קיבלה במזומן בסכומים גבוהים בהרבה ממה שהיה רשום בתלושים, כשהנתבע דרש ממנה למשוך את הכסף מהבנק ולהחזיר לו אותו במזומן.

הנתבע, מנגד, טען כי מדובר היה בהעסקה בחצי משרה בלבד, ושבבאדז'נוב,שהיא פנסיונרית של עיריית תל אביב, ביקשה במפורש לעבוד בהיקף מצומצם ובשכר מדווח נמוך כדי לא לפגוע בזכאותה הפנסיונית. לדבריו שכרה היה 3,000 שקל בהתאם לתלושים, ומעולם הוא לא שילם לה יותר מכך.

"מה אני בעל הבית שם?"

אחת הנקודות המרכזיות בפסק הדין נגעה לשאלה מי בכלל יזם את סגירת המספרה - שאלה שהשפיעה ישירות על זכאותה של בבאדז'נוב לפיצויי פיטורים. בעדותה היא נשאלה אם היא זו שביקשה להפסיק לעבוד, והיא ענתה בתקיפות כי, "לא היה דברים כאלה, לא יודעת מאיפה לקחתם", ובהמשך הוסיפה כי, "בכלל לא, מה אני בעל הבית שם?"

בית הדין קיבל את גרסתה, וקבע כי מכיוון שהנתבע לא מכחיש שהמספרה נסגרה, מכירתה וסגירתה היו פעולה חד-צדדית שלו, שהביאה לסיום יחסי העבודה. לכן מדובר בהפסקת עבודה המזכה בפיצויי פיטורים, גם אם הנתבע טען שהדבר נעשה בתיאום עמה.

נקודה נוספת שהכריעה את התיק לטובת העובדת נגעה לתלושי השכר עצמם. בית הדין קבע כי לנוכח היקף הליקויים בתלושי השכר לא ניתן להעניק להם משקל ראייתי, משום שמדובר בתלושים שאינם תקינים ונערכו למראית עין, כלומר לא שיקפו את מה שבאמת קרה בשטח. בין היתר צוין כי בחודש מסוים התאפסו ימי החופשה שלה בלי הסבר, ושהתלושים לא כללו כלל רכיב נסיעות.

מכיוון שהנתבע מעולם לא חתם עם בבאדז'נוב על הסכם עבודה, ולא ניהל דו"חות נוכחות, נטל ההוכחה עבר אליו - ולדעת בית הדין הוא לא עמד בו. לתמיכת גרסתה של בבאדז'נוב באו שלושה לקוחות קבועים של המספרה, שהעידו כי ראו אותה שם כמעט בכל ביקור, כבר בשעות הבוקר המוקדמות. אחד הלקוחות, שנשאל אם ידע שהיא עבדה רק בחצי משרה, השיב באופן חד-משמעי כי, "לא, אבל גם חצי משרה קצת מפתיע אותי כי אני יודע שהיא היתה שם באזור מחמש, שש בבוקר עד ארבע... כן, בוודאות זה לא היה חצי משרה". לאור העדויות האלה, קבע בית הדין כי שכרה החודשי הקובע של בבאדז'נוב היה 5,500 שקל - נמוך מהסכום המקסימלי שהיא טענה לו (9,000 שקל), אך גבוה משמעותית מהסכום שהופיע בתלושים.

לא הכל התקבל

לא כל התביעה התקבלה במלואה. בית הדין דחה את תביעתה של בבאדז'נוב להשבת כספים שלטענתה היא נאלצה להעביר לנתבע במזומן, וקבע כי מדובר בעדותה בלבד ללא שום ראיה חיצונית שתומכת בכך. גם תביעתה לפיצוי עבור היעדר שימוע לפני הפיטורים כן התקבלה, אך בסכום מתון יחסית של 12 אלף שקל בלבד, בין היתר משום שנקבע כי מדובר בסגירה מוחלטת של העסק, כך שממילא לא היו לנתבע חלופות תעסוקה להציע לה, גם אם היה מקיים שימוע כדין.

הנתבע חויב לשלם לבאדז'נוב את הסכומים הבאים: 5,000 שקל עבור היעדר הודעה על תנאי עבודה, 15 אלף שקל עבור תלושי שכר פיקטיביים, 170,338 שקל עבור שעות נוספות (הרכיב הגדול ביותר בפסיקה), 83,261 שקל פיצויי פיטורים, 5,500 שקל חלף הודעה מוקדמת, 12 אלף שקל עבור היעדר שימוע, 10,871 שקל פדיון חופשה, 14,260 שקל דמי נסיעה, 16,065 שקל דמי הבראה ו-9,880 שקל עבור הפרשות פנסיוניות - ובסך הכל כ-342 אלף שקל, בתוספת ריבית ממועד סיום העבודה בדצמבר 2022, ועוד 20 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.