חתימתה זויפה כדי לגזול ממנה ירושה - בית המשפט הכריע
תצהיר הסתלקות, מומחית לכתב יד וחתימה שלא דמתה לעצמה: כך חשף בית המשפט לענייני משפחה בחיפה זיוף שהפך צוואה שלמה על פיה - והחזיר לאשה את מה שהגיע לה על פי רצון אמה
אשה שירשה לפי צוואת אמה המנוחה את מלוא העיזבון שלה, גילתה יום אחד שאחיה חילקו ביניהם את הרכוש - על סמך מסמך שהיא, לטענתה, מעולם לא חתמה עליו. בפסק דין שניתן באחרונה, ביטל בית המשפט לענייני משפחה בחיפה צו קיום צוואה מתוקן, לאחר שקבע כי הוא ניתן על בסיס תצהיר הסתלקות מזויף.
הסיפור התחיל בצוואה תמימה למראה. האם, שהתאלמנה \ב-1982, כתבה בצוואתה מ-2016 כי בתה תהיה היורשת היחידה שלה. לאחר פטירתה ב-2019, ניתן צו קיום צוואה בהתאם. אבל כחודשיים לאחר מכן, הגיש אחד האחים בקשה לתיקון הצו, ואליה הוא צירף שני תצהירים: תצהיר תמיכה ותצהיר הסתלקות, לגבי שניהם נטען כי הם חתומים על ידי האחות. לפי התצהיר, היא ויתרה על כל חלקה בעיזבון לטובת שלושת אחיה.
על סמך אותם התצהירים, ניתן ב-19 לדצמבר 2019 צו קיום צוואה מתוקן, שחילק את כל רכוש האם בין שלושת האחים. חלק מהמקרקעין הועבר על שמם, ובהמשך הם מכרו שטח ממנו לרוכש נוסף - נתבע רביעי בתיק, שאינו קרוב משפחה.
"מעולם לא חתמתי"
האחות, כך טענה, גילתה את הסיפור רק בדיעבד. כבר בתחילת 2020 היא פנתה לבית המשפט וביקשה צווי מניעה ועיקול על הנכסים, ובהמשך היא הגישה תביעה לביטול הצו המתוקן ולביטול עסקת המכר. לדבריה, "מעולם לא חתמה על התצהירים שהוגשו לרשם לענייני ירושה", וחתימתה זויפה.
התמיכה הראשונה שלה הגיעה דווקא מעורך הדין שאישר כביכול את חתימתה. בתצהיר מוקדם הוא סיפר שהוא אישר את החתימה לאחר שעורך דין אחר ואח אחד "הפצירו בו" לעשות זאת, בעוד שהאשה כלל לא נכחה מולו. רק מאוחר יותר, הגיש אותו עורך דין תצהיר נגדי, ובו הוא טען שהיא כן חתמה לפניו, בביתה, בנוכחות עדים. השופט טל פפרני, שדן בתיק, בחר להאמין דווקא לגרסה הראשונה, וקבע כי היא "מתיישבת עם כל יתר הראיות בתיק".
לב ההכרעה היה חוות דעת גרפולוגית. שני מומחים סירבו בתחילה לבדוק את התצהירים כי לא נמצא המסמך המקורי - רק עותק מצולם. הנתבעים מצדם, לא הצליחו להסביר לאן נעלם התצהיר המקורי; גרסתם שלפיה הוא נמצא אצל הרשם לענייני ירושה התבררה כלא נכונה. בסופו של דבר הסכימה מומחית אחרת לבדוק את הצילום, וקבעה כי החתימות שבמחלוקת "לא נחתמו על ידי התובעת", בהסתברות של 70% עד 90%. בית המשפט לא הסתפק בכך. הוא ציין שורת אינדיקציות נוספות שהצטברו לחובת האחים: היעדר התייצבות שלהם לדיונים, אי הבאת עדה מרכזית - אחות נוספת של המשפחה שנטען כי היתה עדה לחתימה - ואי הזמנת אח נוסף שהיה "דמות מרכזית ביותר" בכל ההליך. בהיעדרם, קבע בית המשפט כי המשמעות היא שעדותם היתה פועלת נגד הנתבעים.
תפנית נוספת הגיעה מהקלטה של שיחת טלפון בין האחות לאחד מאחיה, שבה נשמע האח מנסה להתחמק, ולא מכחיש את טענות הזיוף שהיא מעלה מולו. ולבסוף, כשהתבקשה האשה בבית המשפט עצמו לחתום שוב, השופט העיר כי אפשר לראות "גם לא בעין של מומחה" שהחתימה שלה שונה מזו שמופיעה על גבי התצהיר המקורי.
התוצאה: הצוואה המקורית חוזרת לתוקף
לאור כל אלה, קבע בית המשפט כי האחות הוכיחה שחתימתה זויפה, וביטל את הצו המתוקן. הצו המקורי, שהפך אותה ליורשת היחידה, חזר לתוקפו. גם עסקת המכר עם הרוכש הרביעי בוטלה - בית המשפט ציין כי חלק מההסכם נחתם עוד לפני שהאחים בכלל קיבלו את הזכויות בנכס, מה שהותיר תמיהה על נסיבות העסקה. הרוכש נותר עם האפשרות לתבוע פיצויים מהאחים בהליך נפרד.
שלושת האחים חויבו לשלם לאחות הוצאות משפט בסכום של 65 אלף שקל, ואילו הרוכש הרביעי חויב ב-7,500 שקל נוספים.
צו קיום צוואה נחשב מעין פסק דין שתקף כלפי כולם, ולכן ככלל לא ניתן לבטלו בקלות. סעיף 72 לחוק הירושה קובע שני תנאים מצטברים לביטול: קיומה של עובדה חדשה שלא היתה ידועה בעת מתן הצו, ושהמבקש פנה לבית המשפט בהזדמנות הסבירה הראשונה. בתי המשפט גם בוחנים כמה זמן חלף מאז שהתגלתה העובדה החדשה, ומה הנזק שייגרם לצדדים אחרים אם הצו יבוטל - למשל צד ג' שהסתמך על הצו ורכש נכס. ככל שהשיהוי ארוך יותר, כך גובר הנטל להצדיק אותו; מקרים שבהם חלפו יותר משער שנים נחשבים בפסיקה, ברוב המקרים, שיהוי בלתי סביר.
