פסטיבל קאן, פעם שלישית, נחמד פה סה"כ, הרצאות מעניינות, מסעדות בינוניות, נעליים מדהימות של יפנים מוזרים, אסיתיות נדירות, עאלק גלאם של השמנא והסלתא של תעשיית הפרסום העולמית, וכמו בכל זוגיות האישה היפהיפיה הזו כבר קצת פחות מרגשת ונוצצת מהדייט הראשון. אבל לא על הפסטיבל בא לי לכתוב, אלא על הרוח המנשבת מתל-אביב הבאה לידי ביטוי בטוקבקים מקוממים הצצים כפטריות רקובות אחרי הגשם.

3 פיינליסטים. 0 אריות. זהו בציר הפסטיבל עבור תעשיית הפרסום הישראלית השנה. כישלון? מבוכה? אולי. ואולי עצם ההתעסקות בפרסים, כאילו הם חזות הכל, כאילו הם חזות תעשיית הפרסום מיותרת. מלבה אש מיותרת.

בין הסמינרים וההרצאות אני מציץ במתרחש בארצנו, בין טרגדיות אמיתיות לטרגדיות בשקל באייס, קורא את הכותרות והטוקבקים, ונדהם. נדהם מההלקאה העצמית. מחוסר הפירגון. משטויות שמקלדות של אנשים יורות בלי מחשבה. ומעדיף לחשוב שמדובר פשוט בחוסר ידע, באנשים צעירים חסרי ניסיון ושטחיים או מבוגרים מדיי שמאסו במקצוע.

"לעבוד מול מנהלי שיווק הפך להיות בדיחה...." // ".... העיקר שכל המנהלים והלקקנים הרוויחו חופשה בקאן" // "...אנשים אבודים ללא דרך, ללא חזון וללא אמירה קריאיטיבית...." // "...כמה אתם רחוקים מלשכנע את הלקוח שלכם ללכת על משהו מופרע ופורץ דרך שמגשים את האינטרס הכלכלי שלו והסיפוק האומנותי שלכם....

• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אילו רק חלק מהפנינים שדף ה-HTML סופג. מה נסגר אתכם לעזאזל? אני תוהה לעצמי כיצד בורות מפיקה כל כך הרבה רוע? האם גם בנו הפרסומאים דבקה הישראליות הבוטה החצופה היודעת הכל והכל כך מכוערת? תעשיית הפרסום מכילה בתוכה אנשים. בני אדם. שעובדים קשה, מאוד קשה, וכמו בכל תעשיה יש אנשים טובים יותר וטובים פחות, חלקם חדים, חלקם עתידם לפניהם וחלקם כן, כנראה גם מבולבלים. אבל המשותף לכולם אני מניח, שכולם רוצים להצליח.

יש הרוצים להצליח ולהביא עגל זהב (שגם זו מטרה נעלה בפני עצמה) ויש הרוצים גם להצליח בלעשות עבודה פרסומית שמזיזה מחוג, כזו שגורמת לאנשים אמיתיים לקנות מוצרים אמיתיים, כי זו העבודה שלנו בסוף...למכור. אבל המשותף, שכולם באמת רוצים להצליח. אז במה חטאם?

האם יקב מקומי שהפיק השנה סדרת יינות שלא הוערכה מספיק בעולם, הוא יקב שצריך להתבייש בעצמו, לסגור את המשאבות לגרוס חביות כי לא זכה בתואר בתערוכת יין עולמית זו או אחרת, האם עובדיו צריכים להפסיק לעבוד על סדרות חדשות, האם הם יפסיקו לשלוח את היינות שלהם להתחרות ביינות מדר.אפריקה, צרפת ואיטליה? האם תעשיית היין המקומית ייוצאת מגדרה וקורעת את היקב המסכן לגזרים?

• קשת שולטת בלוח שידורי מוצ"ש
• הפרש של כ-50 אלף צופים בין מהדורות 12 ו-14
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הפרש של כ-50 אלף צופים בין מהדורות 12 ו-14

זה הבציר שהיקב הזה קיבל השנה, היו תנאי מזג אויר שונים, וזו הסדרה הכי טובה שהוא היה יכל לייצר, הוא עדיין גאה בה, הוא עדיין מפיק לקחים כך ששנה הבאה, הוא יינפק סדרה מדהימה יותר. הלקוחות שלנו, אנשי השיווק, מתמודדים עם מציאות מאוד מורכבת, מבולבלת, שוק קטן ואגרסיבי מאוד, שוק החי בתוך מדינה שכל הפגנה באוקספורד סטריט או רקטה באשקלון יכולה להשפיע עליו ועוד בעיות קטנות יותר וגדולות פחות. הלקוחות שלנו לעיתים מבולבלים, לעיתים לא הכי אמיצים בעולם, אבל גם הם תכלס מאוד רוצים, לעיתים יש להם דרך מוזרה לבטא זאת (היי, זה לא מדע טילים, ולא חקר המח - זה מאפיין כל מקצוע ותחום), אבל רובם רוצים להיות חתומים על מהלכים פורצי דרך, רובם רוצים לקדם את המוצרים של החברה בה הם עובדים ולקדם גם את עצמם.

אחד הטוקבקים הגדיל לעשות והציע לי ולחבריי "..ליהנות בחופשה המלכותית שלי ולהתפטר איך שאני חוזר". אממממ...לא. לא נראה לי. החופשה הזו, אכן מעט מלכותית. השייט ביאכטה של גוגל עבר ללא הקאות, והדגם החדש של הגוגל גלאס בקוקטיל בערב לא החמיא לי... אבל אני הגעתי לפסטיבל המדהים הזה לקבל השראה, להצית את התשוקה שיש לי למקצוע המדהים הזה שנקרא פרסום, ע"מ שבשנה הבאה אוכל לייצר עבודות שייתלו כאן בגאווה על קירות הפסטיבל, מזון לאריות, אבל יותר מכך ע"מ שבשנה הבאה אוכל לייצר עבורם עבודה טובה יותר ללקוחות שאני עובד איתם.

עבודה משמעותית, עם תוכן, כזו שהלקוחות שלהם לא יזפזפו או ידלגו עליה אחרי 15 שניות ביוטיוב, אלא תייצר עבורם תוכן משמעותי, אנטרטיימנט כזה שעונה על ההסכם הלא כתוב הזה, שהצרכן יקבל את "ההפרעה" של המפרסם, שאני ייצרתי עבורו, בתנאי שאני אצחק קצת או אפילו חס וחלילה אתרגש ממנה.

אש בנדאלאוו, מנהל הקריאיטיב של סוכנות הפרסום BRAVE בלונדון, העביר שלשום סמינר מעניין בו הוא מקביל את מה שעבר על העיר וגאס לאיזשהו חזון שעלינו המפרסמים לעבוד בו ולהנחיל ללקוחות שלנו ולמותגים שלהם. הוא דיבר על השינוי שחל בעיר הזו, באמצעות שימוש בדאטה, ביג דאטה - מעיר של הימורים נטו, לעיר של בילויים אינסופיים, של מסעדות מישלן, בארים יוקרתיים, השקות ומסיבות של דיג'יים מכל העולם, בידור לכל המשפחה ובנוסף לזאת, עדיין תעשיית הימורים משגשגת. רשתות של בתי מלון שהבינו שהם לא באמת שונים זה מזה, והשכילו ליצוק ערך מוסף, בידורי, תוכני, אמיתי שמשך אליהם קהלים חדשים וכסף, הרבה כסף חדש.

אני מבחינתי, עובד בסביבת עבודה שמפנימה והפנימה מסרים כאילו, רואה קדימה, ועובדת קשה מאוד, בשביל להתעקש עבור עבודה טובה יותר ללקוחות שלנו, אני מוקף ומכיר לא מעט אנשים בתעשייה שהמסרים העוברים כאן באולמות לא זרים לה, באמת בא להם, בא להם להתרומם ולפרוץ דרך, חלקם עובדים בהם יותר וכאמור חלקם פחות, אבל עדיין אין שום סיבה להצליף ולהלקות, אילו רק ייקבעו את היצירה הקריאטיבית בישראל במקום. ובמקום מאוד ממורמר ולא מתפתח.

אז בחייאת, השנה זה תורי ליהנות פה, נחזור צנועים יותר, מפוקחים ומדויקים יותר ובעיקר מלאי השראה עם פנקסים מלאים בתובנות ורעיונות פורצי דרך עבור הלקוחות שלנו. תרשו לעצמכם להמשיך וליהנות מהעבודה המדהימה הזו שקוראים לה פרסום, תעבדו, תעבדו, תעבדו, תיהנו, תצליחו, תהיו קצת פחות תושביה של ארץ אוכלת יושביה ומשם הדרך קצרה to be more Vegas!

הכותב הוא מנהל קריאייטיב במשרד הפרסום באומן בר ריבנאי