היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

• רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
• גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

באופן אבסורדי, דווקא העלאת השכר היא זו שמתמרצת את המשק. לעובדים בעשירונים התחתונים יש נטייה שולית לצרוך גבוהה מאוד; כל שקל נוסף שהם מקבלים חוזר כמעט מיידית לשוק דרך רכישת מוצרים ושירותים בסיסיים, מה שמגדיל את הביקושים ומהווה הכנסה למגזר הפרטי, הגדלת התוצר והמיסוי העקיף (מע"מ).

במציאות של 2026, המאופיינת באבטלה נמוכה מחד ומחסור אקוטי בידיים עובדות מאידך, שכר המינימום הוא כלי אסטרטגי. הוא הכרחי למשיכת ישראלים לענפי הבנייה, החקלאות והסיעוד. כפי שציין בנק ישראל בעבר, הסתמכות על עובדים זרים בשכר נמוך מדכאת את שכר הישראלים ודוחקת אותם אל מחוץ למעגל העבודה. העלאת רף השכר הופכת את המקצועות הללו לאטרקטיביים יותר, מגדילה את התוצר ומקטינה את התלות בקצבאות הביטוח הלאומי.

• אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
• ועדת השרים אישרה: מגבלות חדשות על שכר הטרחה בתביעות סיעוד של קשישים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

ועם זאת, עלינו להישיר מבט אל המציאות: העלאת שכר המינימום לבדה היא בבחינת פלסטר על שבר פתוח. היא מעניקה לעובדים אשליה של צמיחה, בעוד המדינה נהנית מגידול בגביית המיסים והמעסיקים הם אלה שישלמו את המחיר וישתמשו בעליית שכר המינימום כעילה להעלאת מחירים. הפתרון האמיתי אינו טמון רק בתוספת שקלים לתלוש, אלא בטיפול שורש ביוקר המחיה ובהזנקת הפריון במשק. כל עוד הממשלה תמשיך לתת ביד אחת ולקחת בשתיים דרך המיסים העקיפים ועלויות המחיה, שכר המינימום ימשיך לרדוף אחרי הזנב של עצמו. הגיעה העת למדיניות כלכלית שלא רק מעדכנת מספרים בטבלאות, אלא מבטיחה שכל שקל שהעובד מרוויח בכבוד, גם יאפשר לו לחיות בכבוד.

אדם בלומנברג הוא סמנכ"ל הכלכלה של ההסתדרות