המושב בטיסה לא מתכוונן - אתה זכאי לפיצוי

ביהמ"ש קובע, כי באחריות חברת הטיסה לבדוק את תקינות המטוס קודם ההמראה - אם תתגלה מושב פגום בטיסה יש לצמצם את הנזק ואם הטיסה מלאה על הדיילים לפנות את מקומם
משה קציר |

ביהמ"ש קובע כי באחריותה חברת תעופה לבדוק את תקינות המטוס קודם ההמראה, ובתוך כך את תקינות המושבים.

לקוח בשם יוסף חמלניקה רכש מחברת הטיסה בריטיש אירווייס כרטיס טיסה בקו תל אביב-לונדון-מיאמי. בטיסה חזור, בקטע שבין מיאמי ללונדון, הסתבר שהמושב שהוקצה לתובע פגום ולא ניתן להטותו לאחור. התובע, אדם גבוה, נאלץ לדבריו, לשבת בתנוחה מכבידה ובלתי נוחה למעלה משמונה שעות, ובתוך כך אף נגרמו לו כאבי גב.

על פי התביעה, דיילות הטיסה ניסו להסדיר את התקלה, אך ללא הועיל, ומאחר והטיסה היתה מלאה לא ניתן היה להעבירו למושב אחר.

החברה טוענת, כי לא יכולה היתה לנקוט באמצעים כלשהם למניעת הנזק, ולכן היא פטורה היא מאחריות על פי הוראות סעיף 20 לאמנת ורשה.

לטענתה, היא אף פיצתה את התובע בכך ששדרגה את מושבו בטיסה מלונדון לישראל למחלקת עסקים, וכמו כן הציעה לו פיצוי נוסף בסך 30 לירות שטרלינג, פיצוי אשר התובע דחה.

על פי ביהמ"ש, אם נתגלה מושב פגום בטיסה יש לצמצם את הנזק ואם הטיסה מלאה על הדיילים לפנות את מקומם.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.