אזורים - הפריצה קיבלה חותמת רשמית
אחת משאיפותיו הגדולות של משקיע ממוצע היא היכולת לחזות. בהקשר הזה הוא מוכן להתנסות בכל הטכניקות הקיימות, כולל המיסטיות והביזאריות ביותר, וכל זאת רק כדי לדעת מה יהיה מחר. אחת מהטעויות הנפוצות ביותר היא החשיבה לפיה, ההצלחה בהשקעה בניירות ערך תלויה בלעדית ביכולת הניבוי שלך.
לעניות דעתי, אין טעות גדולה מזו. מאחר ואינך יכול לשלוט בהתרחשויות, רצוי להסתמך על שתי יכולות מרכזיות: הראשונה היא לנתח את הנתונים הנוכחיים (היינו את הגרף), והשנייה היא היכולת להגיב כלפי התנהגות המניה.
השקעה בניירות ערך משולה לגלישת גלים. גל מתחיל להתרומם ואינך יודע את גובהו, מהירותו וטיבו. כל שהינך יודע הוא שגל יצא לדרך ויש רק נקודה ספציפית אחת בה אפשר לתפוס אותו. תנסה מוקדם מדי - תישאר מאחור. תנסה מאוחר מדי - ישבר עלייך ללא רחמים. רוב הדילמות שמתעוררות בהקשר לכיוונו של השוק, נפתרות או בשלב בניתוח, אם הוא נעשה בדרך הנכונה, או בזמן אמת כאשר השוק אומר את דברו. ומניית אזורים אמרה את דברה, ולא רק פעם אחת.
המניה המדוברת הסבה עונג רב לאלו שהשכילו לרכב על גל עליות, שראשיתו במחיר של 15.2 שקלים למניה בתחילת 2003, וסיומו בשיא של 46.5 שקלים למניה באפריל 2004. מנקודת שיא זאת החלה המניה לדשדש, כאשר תהליך זה לבש אופי מעניין ומוגדר. המוכרים מצידם נענו לאתגר רק במחיר של 46-47 שקלים למניה ולא יצרו לחץ או שידרו אותות מצוקה. הקונים מצידם, למרות ידיעה ברורה על היצע כבד הממתין במחיר השיא, שינסו מותניהם ובכל נסיגה של המניה שילמו מחיר גבוה יותר מהמחיר ששולם בפעם הקודמת. דינמיקה זו יצרה תבנית מסוג "משולש עולה", המעלה את הסבירות לפריצה מעלה שאכן התרחשה לפני שבועות מספר.
מחזור המסחר הגבוה לא הותיר מרווח רק לפירושים. הפריצה אמורה היתה להיות אמיתית ויעד המחירים המינימלי המחושב לפי התבנית אמור לעמוד על 63.50 שקלים למניה.
לאחר הפריצה, כפי ששמנו לב, התרחש תהליך הבדיקה הידוע ובמסגרתו נסוגה המניה ובודקת את רמת ההתנגדות הקודמת. העובדה שהמניה נתמכה סביב רמת 46 שקלים למניה מהווה מעין חותמת רשמית על אמינות הפריצה. בימים האחרונים רשמה המניה עלייה חדה שלוותה במחזור גבוה, עדות לכך שתהליך הבדיקה תם והמניה שבה לעלות.
לסיכום: התמונה הטכנית של מניית אזורים צבועה בגוונים של ורוד. מי שרכש בפריצה וחיכה בסבלנות קיבל שיעור ראשון בסבלנות ומשמעת עצמית. מי שכשל כוח סבלו ומכר מתוך יאוש מביט כעת בעיניים כלות על מניה שפשוט עומדת בציפיות. והיא תמשיך לעמוד בהן כל עוד רמת 46 שקלים למניה לא תישבר כלפי מטה. היה ורמה זו תישבר, יהיה עלינו בלחון שנית את הנחות העבודה ואולי להוסיף לתמונה הורודה קורט של גוון אפור.
*אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.
*הערה: כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.
מאת: אייל גורביץ'
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
