חוק אדלסון: "ראוי לעיתונים להתחרות בשדה התקשורתי ולא בשדה התועמלנות והחקיקה"

כך כותב בועז ארד, מנתח מדיניות במכון ירושלים לחקר שווקים בנייר עמדה של המכון שמפורסם היום העוסק בהצעת חוק אשר מטרתה למנוע בעלות זרה על עיתון ישראלי
מאיה זיסר |

לפני כשבוע חבר הכנסת יואל חסון הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק, המונעת בעלות זרה על עיתון ישראלי. הצעה זו נועדה בפועל, לעצור ולהגביל את חדירתו והשתלטותו של המיליארדר שלדון אדלסון על שוק העיתונות הכתובה בישראל, באמצעות עיתון ישראל היום, על-מנת ל"מנוע את קריסת העיתונות הכתובה בארץ".

על-פי יוזמת הצעת החוק, יבוצעו מהלכים לחקיקה מהירה כאשר המטרה בהצעת החוק היא למנוע מאדלסון לממן את עיתון 'ישראל היום' וכמו כן על פי האמור בהצעת החוק, למנוע ממנו לצבור השפעה פוליטית באופן בלתי לגיטימי, תוך שימוש בידידו, ראש הממשלה בנימין נתניהו. חלקם של הכספים בהם ממומן העיתון מגיע מכספי הימירים בקזינו בחו"ל, פעילות האסורה חוקית בישראל.

הצעת חוק זו גורמת בשבוע האחרון לזעזוע רב בשוק כאשר לה יש מתנגדים לא מעטים וביניהם 'מכון ירושלים לחקר שווקים'. המכון מתריע בנייר עמדה שמפורסם הבוקר (ד') , כי "התערבות פוליטית בקביעת עתידו של אמצעי תקשורת כלשהו, לשבט או לחסד. התערבות זו עלולה ליצור תלות מסוכנת בין הרשות 'המבקרת' (העיתונות) והמחוקקת".

המכון קובע שמשום שבמדינת ישראל רואים אור כ-20 עיתונים יומיים, עשרות שבועונים וירחונים, כאלף כתבי-עת בשפות שונות וכ-350 מקומונים, בנוסף לערוצי טלוויזיה מקומיים ובינלאומיים ואינספור אתרי אינטרנט, "אין שחר לטענה שעיתון אחד חדש יוכל להשפיע השפעה מופרזת על כלל אזרחי המדינה".

כמו כן קובע המכון, שאחוזי החשיפה של 'ישראל היום', הם כ-27%, הממקמים את העיתון כמספר 2, אחרי 'ידיעות אחרונות', עשויים להיטיב עם קהל הקוראים וקהל המפרסמים, אשר רק יכולים להרוויח מהתחרות של העיתונים על כיסיהם.

על פי בועז ארד, מנתח מדיניות במכון ירושלים לחקר שווקים, "פעילות תועמלנית בכנסת של כלי תקשורת על מנת לחוקק חוק אשר יקל עליהם את התחרות המסחרית, אם ישנה כזו, מעוררת שאלות על הסכנה, שייווצר לחץ פוליטי שאינו ראוי, כאשר חבר כנסת עלול לחשוש להביע התנגדות ליוזמה, שמא יינזק מבחינת החשיפה לה יזכה בעתיד, על-ידי אותם כלי תקשורת".

"ראוי לעיתונים להתחרות בשדה התקשורתי ולא בשדה התועמלנות והחקיקה", כותב ארד, בנייר העמדה.

ארד מוסיף כי "כפי שאין להתערב בהגבלת חופש הביטוי של העיתונות כך גם ראוי להסיר את הכרזת הרשות להגבלים עסקיים על "ידיעות אחרונות" כמונופול, המגבילה את פעילותו.

כניסתו של החינמון 'ישראל היום' ובראשו המיליארדר יהודי-אמריקני, שלדון אדלסון, לשוק העיתונות היומית בישראל, וזאת על רקע המשבר הכלכלי בכלל והמשבר בשוק העיתונות בפרט, גרמה לזעזועים משמעותיים בשוק.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.