בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.

"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

• החברה של ראש המוסד לשעבר עשתה אקזיט של 700 מיליון דולר
• מנכ"ל וויקס, תמיר פרדו, יוחנן דנינו ושותפות המו"פ שתונפק בקרוב
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.

"פתחנו מודל של "עשר קומות", שמתחיל מהקומה של תקשורת ואו"ם, והקומה האחרונה היא המלחמה, מתוך מגמה לא להגיע למצב מלחמה ולנסות לפעול בכל דרך אפשרית, משום שבקומה הזו נכנסים ולא יודעים איך יוצאים. התובנה הייתה שבכל מצב נגיע בסופו של דבר למשא ומתן מול הממשלה השולטת.

"ההסכם של 2015 נחתם כשהיינו ב"קומה" החמישית-שישית-שביעית. היינו יכולים להגיע לתוצאה טובה יותר אם היינו פועלים במידה רציונלית. תקפנו את אובמה, וזה פגע במומנטום. כפי שאמר איציק, נחתם הסכם, וכיוון שההסכם צריך וריפיקציה מתמדת, הפיקוח ישב על כל הסעיפים, ואיראן אכן עמדה בהסכם ככתבו וכלשונו.

• קריית טבעון - למה אנבידיה בחרה בה ו-10 עובדות על האזור
• תקציב סל הבריאות לשנת 2026 אושר - התוספת תעמוד על 659 מיליון שקל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בשורה למורים - כל מורה יקבל בממוצע 14 אלף שקל; על הפשרה בין...

"התובנה המרכזית היא שברגע שמגיעים למצב מלחמה, כלומר כשמגיעים לקומה האחרונה, הייעוד הוא להביא את הצד השני למשא ומתן. המטוסים צריכים להיות באוויר עד לרגע שבו יושבים ומדברים, כי ערב המלחמה האיראנים עושים מה שהם רוצים. בזמן ההסכם היה פיקוח, ידענו איפה הם עומדים, ובמרבית הדברים היה פיקוח מלא. ברור שבשנייה שאתה מתחיל מלחמה, אין פיקוח ואין מצלמות.

"הפתרון הוא פוליטי. לכן, כשהתחלת להפעיל כוח, אתה צריך להישאר באוויר עד שהצד השני מגיע לשולחן הפוליטי, ואתה צריך לוודא שהוא מגיע. אחרי מלחמה מאוד מוצלחת, הפעלת כוח מוצלחת, ובניית מהלך מלחמתי מא' עד ת' ברמה גבוהה – אנחנו כמעט חודשיים אחרי מלחמה – איך ייתכן שעדיין לא נפתח משא ומתן?

"גם בעזה זה לא קורה. מה אנחנו חושבים שיקרה ביום שצה"ל יחזור לפרימטר? שלא יהיה משא ומתן? אני מקווה שזה יתחיל מהר מאוד.

"הנחת העבודה הנוספת הייתה שסדר המטרות, על פי כל מה שכתוב וגלוי, הוא פורדו והמטרה הזו לא הותקפה בתחילה. השאלה היא אם הגענו להבנה עם ארה"ב שהם גם בפנים. זה היה צריך להיות האקט האחרון. אבל כשאתה נכנס למערכה, ברור שהמטרות הגבוהות ביותר צריכות להיות מותקפות ראשונות, עם BDA טוב, כדי שלא נצטרך גיחות נוספות. למה זה עבד הפוך? האם הייתה מערכה משותפת, או שראש הממשלה קיבל החלטה כאשר ארה"ב לא הייתה חלק מהתוכנית? הנחת העבודה הוכיחה שארה"ב הצטרפה בסוף, אבל האם זה היה ידוע מראש? מה היה קורה אם ארה"ב לא הייתה נכנסת?

"סוגיה שלישית - החומר המועשר. מה קרה עם ה-400 קילו? כמה הושמד וכמה ייתכן שהוברח? האם תהיה לאיראן יכולת שיורית, כמו שצפון קוריאה שמרה לעצמה, כדי להגיד "יש לי משהו"? המרחק בין "משהו" לפצצה שתגיע לתל אביב הוא גדול, אבל אם מישהו מוכיח יכולת זה משנה את פני הזירה. השאלה היא אם כשנכנסנו ללחימה, ידענו איך נסיים אותה, מה הושמד.

"ושאלת השאלות - בסיכומו של דבר בטח ייפתח משא ומתן. האם ישראל הצליחה להבטיח שבכל תנאי היא לא תפגע? לא אפרט. מול נשיא כמו טראמפ, אירוע כזה הוא סופר חיוני. האם זה נדון? לפחות לפי איך שדברים מתנהלים היום, אני בספק.

"במלחמת 12 הימים, צה"ל ומערכת הביטחון, ובעיקר צה"ל, הוכיחו יכולת תכנון של עשרות שנים, חשיבה יצירתית ותכנון קפדני. זוהי מערכה אווירית וחשאית שילמדו אותה עוד עשרות שנים, איך מדינה הצליחה בפרק זמן קצר להוכיח עליונות ולנהל לחימה במעגל שלישי. אבל ברגע שאין תכנון וחשיבה על היום שאחרי, ואין הבנה שלא הכול עובד דרך הכוח, צריך לעיתים כוח כדי להתיר קשר גורדי, באותה שנייה צריכים להתחיל לבנות. כשאין חשיבה על הבנייה, הכול יכול להתהפך. אין ערבות לכך שהניצחון, גם המרשים ביותר מבחינה צבאית, בלי נדבך מדיני – לא יהפוך לתבוסה.

שאלות ותשובות מהקהל

התמקדת באיום הגרעיני מאיראן, והתעלמת מאיום הטילים?

"לא סתם התעלמתי. מדינות עצמאיות בוחרות את דרך בניית הכוח. החלטה להצטייד במטוסים ובכמות מסוימת של טילים, גם אסטרטגיים וגם טקטיים, היא החלטה שלהן. המחשבה שאפשר להגביל טילים בליסטיים בהסכם זו אשליה. איראן היא לא חיזבאללה ולא חמאס. היא מחליטה שבמקום מטוסים היא בונה כוח טילים, כי זה זול יותר. המחשבה שניתן להגביל את הפיתוח ואז מתחילה הדדיות.

"לא נעים להגיד, אבל מי שעשה באותו לילה מהומה בטהרן זו לא הייתה איראן על תל אביב, אלא ישראל על איראן. כשנפתחת מלחמה זו מלחמה, והצד השני לא יישב בחיבוק ידיים. לשמחתי יש לנו את מערך ההגנה הטוב בעולם, אבל הוא לא הרמטי. הייתה לנו הצגת תכלית, וחלק מהטילים לא הגיעו להצתה ויורטו על הקרקע. זו מלחמה, ויש לה מחירים".

מאיר דגן לא סיכל שום דבר?

"לא הוא, לא גבי אשכנזי ולא דיסקין. ב-2011 לישראל לא הייתה יכולת לממש את היכולות שיש היום. ראש הממשלה החליט בשלושה צמתי החלטה. אני לא שמעתי החלטה כזו. דעתי אז הייתה שזה קשקוש אחד גדול. האיראנים, בשנת 2003, כתוצאה מחשש מתקיפה אמריקאית משולשת, עשו מהלכים רבים לצמצום היכולת לתקוף אותם.

עסקת בעיקר בישראל. רוצה להתייחס לטהרן על רקע ההצלחה של ישראל,  מה קרה לתפיסת ההרתעה מול איראן?

"אחת הבעיות המרכזיות כשנכנסים למלחמה היא החשש מהיפוך התוצאה. המנהיג האיראני יכול לומר: "אם הייתה לנו יכולת גרעינית, לא היינו מגיעים להשפלה הזו". לכן, היה חובה על ישראל וארה"ב להביא את איראן למשא ומתן תוך כדי לחימה, ולהיות מוכנים להמשיך עד שיגיעו לשולחן. הסיכון הוא שייקחו את היכולת השיורית ויבטיחו לעם שזה לא יחזור".