BDI: הרעה של 3.5% בסיכון העסקי של המשק הישראלי
המשק הישראלי רשם הרעה במצב סיכונו העסקי, לאחר הטבה עקבית שרשם ברבעון האחרון של 2006. כך עולה מנתוני מדד הסיכון המשולב של BDI לסיכום חודש ינואר.
בחודש ינואר עמד הסיכון העסקי של המשק על רמה של 5.9, בהשוואה ל-5.7 בדצמבר. כלכלני BDI מציינים, כי למרות ההרעה שנרשמה במדד הסיכון בחודש החולף, המשק הישראלי עדיין מסווג ברמת סיכון ממוצעת בלבד.
לדברי תהילה ינאי, מנכ"ל משותף בקבוצת BDI-COFACE: "אין לראות בהרעה שנרשמה החודש בסיכונו העסקי של המשק הישראלי כשינוי במגמת הצמיחה של המשק". ינאי צופה, כי סיכונו העסקי של המשק ימשיך לרשום הטבה גם ב-2007 זאת כמובן, בתנאי שלא יחולו אירועים פוליטיים ומדיניים חריגים.
את רשימת הענפים החזקים והבטוחים ביותר מוביל גם החודש ענף הכימיקלים, עם רמת סיכון של 4.97.
בנוסף, הגידול בפעילות ענף הנייר והקרטון בישראל הביא לשיפור עקבי בדירוג הסיכון שלו ובחודש ינואר בלט ענף הנייר (שרשם את ההטבה המשמעותית ביותר) בהשוואה לחודש דצמבר ודורג במקום השני ברשימת הענפים החזקים והבטוחים ביותר. סיכונו העסקי של הענף עמד בינואר על רמת סיכון של 5.04 בלבד, בהשוואה ל-5.41 בדצמבר- הטבה ניכרת בשיעור של כ-6.8%.
ענף תעשיית הקוסמטיקה, הפרמצבטיקה והדטרגנטים, שיפר גם הוא את מיקומו ברשימה לאחר שרשם הטבה בסיכונו העסקי ודורג במקום השלישי. בינואר עמד מצב הסיכון העסקי בענף על 5.38, בהשוואה ל-5.51 בחודש דצמבר. עוד ברשימת הענפים החזקים והבטוחים ביותר בחודש ינואר: שיווק וסיטונאות כלי רכב וחלקי חילוף וסיטונאות מוצרי דפוס והוצאה לאור.
במהלך ינואר עלה שיעור החברות הנמצאות במצבי סיכון גבוהים וגבוהים במיוחד ונמצא כי כ- 13.9% מהחברות והעסקים שנבדקו על-ידי כלכלני BDI בינואר דורגו ברמות הסיכון הגבוהות והמסוכנות ביותר (דירוגי הסיכון 9 ו- 10), בהשוואה לכ-13.3% בלבד בדצמבר.
במקום הראשון, מבין הענפים החזקים והבטוחים ביותר במשק בחודש ינואר 2007: תעשיית כימיקלים (4.97). אחריה - תעשיית נייר וקרטון(5.04). במקום השלישי קוסמטיקה, פרמצבטיקה ודטרגנטים (5.38)
מנגד, כל אחד מחמשת הענפים החלשים והמסוכנים ביותר בחודש ינואר רשמו הרעה בסיכונם העסקי, בהשוואה לחודש דצמבר. ענף תעשיית הייצור החקלאי רשם את השיפור המשמעותי ביותר, בהשוואה לשנה הקודמת. הענף שמצבו הורע בצורה המשמעותית ביותר בהשוואה לשנה שעברה היה ענף תעשיית הגומי והפלסטיק.
מדד הסיכון המשולב של BDI-COFACE, בוחן ומנתח, בכל חודש, אלפי חברות ועסקים בגדלים שונים, בכל תחומי הפעילות ובכל האזורים בארץ.
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
