13 שנה עברו מאז חפציבה, קבוצת חברות הנדל"ן של בועז יונה, קרסה. יונה ברח לרומניה, והתברר כי מה שהוצג בדוחות של החברות הציבוריות לא היה נכון - החברה היתה בברוך פיננסי גדול, בשעה שהדוחות סיפרו סיפור אחר לחלוטין. בנוסף, היו כספים שעברו מחברה לחברה, מכיס לכיס, ובסוף נחתו בכיס של יונה. כלומר, הונאה על גבי הונאה. מי שילם את המחיר? כמובן - מחזיקי המניות ומחזיקי האג"ח של החברות בקבוצה. בעלי המניות לא ראו שקל, מחזיקי החוב דווקא קיבלו, כתלות בסדרת האג"ח ובחברה עצמה. אגב, יש דווקא מחזיקי אג"ח שהרוויחו הרבה. איך זה יכול להיות? הבורסה קיימה ימי מסחר בודדים באגרות חוב לפני הפסקת מסחר מוחלטת. בשלב הזה, גופים גדולים מיהרו למכור כדי לא להישאר עם ניירות לא סחירים במשך שנים. כמו כן, היו אגרות חוב שירדו לרמת מחיר של אגורות בודדות. זה היה נמוך מדי - בכל זאת יש נכסים בחברות, ויש גם שעבודים חזקים יותר על חלק מסדרות האג"ח. בשורה התחתונה, מחזיקי האג"ח שקנו במחיר מלא כמובן הפסידו, אבל מי שהשכיל לקנות בכמה אגורות (ועשה את החשבון כמו שצריך לצד בחינת הסיכונים) עשה רווחים שלא ייאמנו - יש אגרות חוב שהחזירו פי 7 מההשקעה וזה עוד לא נגמר.  איך נפלה חפציבה? יש הרבה אשמים בנפילה של חפציבה. בראש וראשונה יונה עצמו, אבל לא רק - יש הנהלה של חברות, יש דירקטוריון, יש רואי חשבון - אבל אף אחד לא ראה, לא שמע ובטח לא התריע. המנהל המיוחד עו"ד יצחק מולכו מנסה לקבל כמה שיותר מכל המעורבים כדי להעשיר את קופת הנושים. הוא מצליח, אבל לנושים זה עולה המון כסף - שכר הטרחה שלו בשמיים (גם ביחס לשכר הטרחה של עורכי הדין של הנאמן למחזיקי האג"ח והמעורבים האחרים). הכספים שמגיעים לקופה הם גם מימוש של נכסים וגם מתביעות נגד מעורבים בפרשה. ממש לאחרונה התעשרה הקופה ב-36 מיליון שקל ממימוש נכס - גג השקם בירושלים, בזכות התעקשות של המנהל המיוחד מולכו (באמצעות עו"ד יעקב מלצר), הכנ"ר (באמצעות עו"ד ציפי סלומון) בזכות עורכי הדין של נאמני האג"ח (הרמטיק ומשמרת) עדי פיגל ודוד פרץ, ובזכות המשקיף מטעם אגרות החוב - אדוארד קלר.  הסיפור שלא ייאמן - ערנות של עורכי הדין מנעה נזק של עשרות מיליונים הסיפור מתחיל ב-2006. אז רכשה חפציבה במסגרת מכרז את גג בניין השקם (לשעבר). מדובר בנכס שנמצא בסמוך לתחנה המרכזית ולבנייני האומה בכניסה לעיר. הוא כולל זכויות בנייה על גג השקם, בהן זכתה חפציבה דרך מכרז אך לא הספיקה לממשן. הנכס הוצע למכירה, היה מו"מ ממושך, כשלבסוף נסגרה עסקת מכירה בתמורה לכ-12 מיליון שקל. העסקה הזו ב-2018 היתה שנים לאחר ההתדיינות האחרונה בתיק. מבלי להיכנס לעובי הקורה, נקבע כי 40% מהנכס יהיה בידי נושים אחרים (שטענו לזכויות בנכס), כך שהתמורה לקופת הנשייה לרבות מחזיקי החוב ובנק הפועלים (הנושה העיקרי) היתה אמורה להיות בסדר גודל של כ-7-8 מיליון שקל.  בנק הפועלים עמד מאחורי העסקה עם כונס נכסים מטעמו, ונראה היה שהיא הולכת להיסגר. המנהל המיוחד ומשרד עורכי הדין פיגל פרץ, התנגדו לעסקה וערערו, אלא שהערעור לא התקבל, והם נאלצו לעלות לערכאה גבוהה יותר, בטענה כי אין הערכת שמאי. העליון מסרב לעכב את ביצוע פסק הדין, וביוני 2019 כונס הנכסים מבקש שוב לעכב את ההליכים ובית המשפט מסרב. כונס הנכס של חפציבה ג'רוזלם, אילן שביט־שטריקס לצד עו"ד חן אמסטר, מתחילים בהליך של התמחרות, אך בחודש דצמבר 2019 גורם שקשור לרוכשת - סנטר1 מבקש לעכב את ההתמחרות. עורך הדין של נאמן האג"ח מתנגד לעיכוב ההתמחרות, אך בית המשפט מאפשר את ההתמחרות. השופט אלכסנדר רון עצר את העסקה. ולבסוף - כונס הנכסים קיבל מחיר של 36 מיליון שקל על הנכס. בשלב הזה, כבר ברור שהמחיר שנקבע לפני כן אינו כלכלי או הגיוני. אז מדוע בנק הפועלים דחף לעסקה? לא ברור. בשורה התחתונה, ניתן לומר שמדובר במזל גדול לנושים - העסקה עוכבה, עד שלבסוף התברר שאכן הנכס שווה הרבה יותר - פי 3, לצד רווח לקופת הנשייה - לבנק הפועלים ולמחזיקי האג"ח.