באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל נשמעו באחרונה עדויות שחשפו סיפור חיים של זוג שנישא ב-1978, גידל שלושה ילדים וכעת עומד בפני פירוק סופי של השותפות הארוכה שניהלו. למרות השנים שחלפו מאז שנישאו, המחלוקת ביניהם על הרכוש המשותף נותרה יוקדת, והפעם נסבה סביב השאלה הדרמטית: מתי בעצם נפסק השיתוף הרכושי ביניהם.

הבעל טען בעקשנות כי כבר ב-1986, לאחר שהתובעת חלתה והזוג הפסיק לקיים יחסי אישות, היה ברור שהנישואים למעשה הסתיימו. לדבריו, מאז חיו בני הזוג "למראית עין" בלבד, תחת אותה קורת גג אך בנפרד, וכל מטרתו היתה לשמור על שלמות המשפחה למען הילדים. מנגד, האשה טענה כי חיי המשפחה אמנם ידעו עליות ומורדות, אך הם נמשכו עד להגשת תביעת הגירושים בספטמבר האחרון.

השופטת גלית מרגלית ביטון פתחה את פסק הדין בהסבר משפטי מקיף על האפשרות להקדים את מועד הקרע לפי סעיף 5א לחוק יחסי ממון בין בני זוג. לדבריה, "ניתן להקדים מועד הקרע בטרם פקיעת הנישואים... נדרש כי מלבד הגשת בקשה על ידי אחד מהצדדים, תתקיים אחת משתי חלופות: האחת - מבחן טכני פורמלי, והשנייה - מבחן מהותי המתמקד בטיב הקשר הזוגי-כלכלי בין בני הזוג". היא הזכירה כי מועד הקרע אינו נקבע באופן אוטומטי אלא לפי נסיבותיו של כל מקרה. "מועד זה נקבע בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין אם במועד הפרידה בפועל, בין אם במועד הגשת התובענות לבית המשפט ובין במועד אחר - בנסיבות המעידות על הפרדה רכושית וכלכלית בפועל. ודוק - מדובר בקרע סופי ומוחלט", כתבה השופטת בפסק הדין שפורסם.

לא התקיימה הפרדה כלכלית אמיתית

במקרה הנוכחי, בחנה השופטת את מכלול הראיות - כתבי הטענות, עדויות הצדדים ומסמכים נוספים - והגיעה למסקנה כי גרסת האשה אמינה יותר. היא ציינה כי הנתבע עצמו הודה שהמשיך לפרנס את משפחתו, כולל רכישת רכב לאשה, תשלום ביטוחים וטיפולים לרכב, ואף צירף אותה ב-2011 כשותפה לחשבון הבנק שלו. "פעולה זו... מעידה על כוונת שיתוף כלכלית", כתבה השופטת בהכרעתה. גם העובדה שהזוג המשיך לבלות יחד, לנסוע לחופשות משותפות ולגור באותו בית במשך עשרות שנים לאחר 1986, חיזקה את מסקנתה כי לא התקיימה הפרדה כלכלית אמיתית. "הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח הפרדה כלכלית משנת 86. נהפוך הוא, מכתב ההגנה ומעדותו עולה כי הוא נקט בפעולות שיש בהן כדי להצביע את כוונת שיתוף כלכלית לאחר מועד זה", פסקה השופטת. היא אף ציטטה מתוך עדות הבעל, שבו הוא הסביר כי בחר להמשיך לחיות עם אשתו כדי לא לפגוע בילדים. "רק כדי לא לפגוע בילדים העדיף הנתבע לא להתגרש ולסבול את מעשיה הנילוזים של התובעת. למרות זאת לא החסיר מהתובעת ומהילדים דבר" נכתב בהכרעת הדין.

• החלטת להתגרש והמשכת לגור עם גרושתך? ייתכן שהפסדת מיליוני שקלים
• איך קובעים את מועד הקרע לעניין איזון המשאבים בין בני זוג שנפרדו וחזרו?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בסיכומו של דבר, קבעה השופטת כי מועד הקרע הוא מועד פתיחת הליך יישוב הסכסוך בבית הדין הרבני, כלומר ספטמבר 2024, ולא 1986 כפי שטען הבעל. היא הדגישה כי גם אם חיי הזוגיות לא היו "כליל השלמות", הרי שהצדדים המשיכו להתנהל כמשק בית משותף במשך עשרות שנים. היא גם ניצלה את ההזדמנות להבהיר מסר עקרוני שלפיו, "כאשר מוגשת בקשה להקדמת מועד קרע, על בקשה מסוג זה, שהיא כשלעצמה בקשה חריגה, להיות מוגשת בתום לב, בניקיון כפיים, ועליה לשקף דרישה אמיתית סבירה והגיונית על פי מבחן האדם הסביר. דרישה להקדמת מועד קרע 38 שנים אינה סבירה בעליל". לבסוף חייבה השופטת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של 7,000 שקל בתוך 30 יום.

מה זה בכלל "מועד הקרע"?