פורשה 911 קאררה 4S בארץ

פורשה ישראל מתחילה בשיווק גרסת ההנעה הכפולה של ה-911
אלי שאולי |

פורשה 911 קאררה 4S

כשנה לאחר השקת ה-911 החדשה מתחילה פורשה ישראל בשיווק שתיים מהגרסאות היותר מעניינות שלה. מדובר בגרסאות כפולות ההנעה של ה-911 קאררה המהוללת או ליתר דיוק ב-4S – גרסת ההנעה הכפולה עם המנוע החזק יותר בהיצע של מכונית הספורט הגרמנית. ה-4S מצוידת במנוע ה-3.8 שמייצר 400 כ"ס לעומת 350 כ"ס בגרסת ה-3.4 ליטר הרגילה. זה אומר שהמכונית הזו זריזה יותר מהגרסה הרגילה עם זינוק ל-100 קמ"ש ב-4.3 שניות ומהירות מרבית של 299 קמ"ש.
 

נכון לעכשיו התייצבה באולמות התצוגה של פורשה רק גרסת ה-4S החזקה יותר, כיוון שלטענת היבואנית רוב הלקוחות מעדיפים את הגרסאות האלה. אבל כרגיל בפורשה, לקוח שירצה יהיה יכול לקבל גם את כפולת ההנעה הרגילה. מעניין לציין שעד כה הגיעו 5 מכוניות מהדור החדש של ה-911 לארץ וכולן בגרסת ה-S החזקה יותר.

המכונית החדשה של פורשה תגיע ברמת ציוד מעט גבוה יותר מזו של הדגם הרגיל (כמו כל גרסאות ה-S) ועם חישוקי 20 אינץ' לעומת 19 (245/35 מלפנים, ו-295/30 מאחור). חיצונית היא תיבדל באחוריים רחבים יותר (4.5 ס"מ) ופס אדום שמחבר בין הפנסים האחוריים.

מחיר המכונית החדשה יעמוד על 1,175,000 שקלים (לעומת מחיר התחלתי של 887,000 שקלים לגרסה הרגילה). גרסת ההנעה הכפולה הרגילה שמכונה קאררה 4, תעלה 987,000 שקלים. בשני המקרים תיבת ה-PDK – כפולת המצמדים של פורשה – תוסיף לחבילה 35,000 שקלים. היבואנית מצפה למכור 3-4 מכוניות כאלה בשנה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.