בסוף שבוע האחרון התחלחלנו מההתנהלות של קשת למקרא כתבה מפורטת של עופר מתן שהתפרסמה בהעיר: יחצנית זוהי סדום טרפדה ראיון עם במאי הסרט בגלל ביקורת גרועה עליו.

בצירוף מקרים נדיר תצא לאוויר העולם במוצ"ש אסופה הממפה מי נגד מי בעולם הספרות.

הנה לכם, מתוך האסופה, במה שמוכתר במקומותינו כ"פרסום ראשון":

תכתובת סמסים של המשורר עודד כרמלי עם עורך התרבות של העיר, סוף 2008

14:55, עודד כרמלי: "סיימתי לקרוא את ***. הוא לא משולל כישרון לגמרי, כך שהביקורת תהיה מעורבת. 500 מילה?"

14:57, איתמר בן-כנען: "אין מצב חביבי. אני מחויב פה לפרגון"

14:59, עודד כרמלי: "אם סגרת מראש עסקאות-שטן עם היח"צ אז זאת לא ביקורת, חביבי, זאת תעמולה"

15:02, איתמר בן-כנען: "זה עניין אישי וכל עוד אני עורך התרבות של רשת שוקן, אני מחליט מה היא ביקורת ומה לא. אתה יכול לפרגן (באופן סביר כמובן, לא היסטרי) מה טוב. אם לא אז לא"

15:07, עודד כרמלי: "אם זה עניין אישי אז תכתוב לו מייל אישי. אני יכול רק להביע את דעתי המקצועית על הספר, שהיא לא דעה שלילית דווקא"

15:14, איתמר בן-כנען: "מר כרמלי הצעיר, אני לא מכיר אותך אישית ואני לא חבר שלך. מקסימום עורך שלך. אז את ההצעות שלך והדאחקות שלך, שמור לעצמך. תכתוב ותשלח לי. אם זה מכובד, לא משתלח וכו', יפורסם. אם לא, אז לא."

15:16, עודד כרמלי: "אז לא."

שבועיים לאחר מכן התפרסמה בהעיר ביקורת טובה על הספר.

זו התיקייה המדוברת. ואירוע ההשקה.

תגובת עורך העיר, אלון עידן ו/או איתמר בן-כנען הנדלמן סמית עוד לא התקבלה, אבל תיתוסף אם ולכש-.

תגובת איתמר הנדלמן סמית, שישי, 20 באוגוסט, 14:10

"עודד כרמלי מעולם לא עבד כמבקר ספרות בעיתון העיר. הוא ביקש מסגני בעריכה, בכל לשון של בקשה, שניתן לו צ'אנס לכתוב עבורנו. מעולם לא פגשתי או דיברתי איתו אבל הסכמתי, על אף שכבר אז יצא לו מוניטין של איש ריב ומדון (... ).

כרמלי פרסם אצלנו ביקורת או שתיים. כשיצא הספר המדובר הבנתי שהוא מעוניין לכתוב עליו ושהוא די אוהב אותו. הספר המדובר לא נכתב על ידי חבר שלי או 'מקורב' כפי שנכתב באחד מאתרי החדשות (אני עדיין לא אוליגרך או שר בממשלה ואין לי 'מקורבים') אבל אני, כמבקר וכעורך תרבות, מאד אהבתי את הספר ומאד אהבתי והערכתי את יצירתו, בכללותה, של המחבר. בדרך כלל, הייתי כותב ביקורת בעצמי אם מאוד אהבתי או שנאתי יצירה כלשהי (והייתי מצרף גילוי נאות במידה והמחבר היה מחוג מכריי).

במקרה דנן, הנסיבות האישיות (תהליך גירושין קשה) לא אפשרו לי לכתוב מעבר לטורים שאני מחויב להם ולכן שקלתי לאפשר לכרמלי בתנאי שלא יהיה וולגרי ומשתלח כהרגלו. זה הכל. כשכתבתי באותו סמס שאני מחויב לפרגון - כוונתי הייתה ברורה 'תכתוב מכובד ולא משתלח' (כפי שמופיע שם בהמשך).

'העניין האישי' היה שאני אוהב את הספר ולא הסכמתי שעל חשבון הצ'אנס והבמה שאני נותן לצעקן הצעיר כרמלי הוא יבנה את עולמו תוך התנגחות ביוצרים שהם חשובים וטובים בעיני.

מעולם לא הטיתי ביקורת לטובת או כנגד מישהו. אני אדם חברותי ויש לי ידידים ומכרים רבים בתחומי תרבות ויצירה שונים, ויצא שעשרות רבות, אולי מאות של ביקורות נכתבו אצלנו בעד ונגד ידידים שונים שלי ויש לכך דוגמאות למכביר. מעולם לא התערבתי בזה אלא אם כן נכתבה ביקורת משתלחת יתר על המידה, ברמה אישית ופוגענית. זה לא סוג הכתיבה שעניין אותי כעורך. ברם, זה סוג הכתיבה היחיד שכרמלי מסוגל לו. עצם הסערה בכוס תה הזו שהוא מחולל נגדי כרגע, תוך פרסום קטע קצר ומניפולטיבי מתוך חליפת סמסים שהתנהלה לפני למעלה משנתיים (אני כבר שנה לא עורך את תרבות העיר ולא חי בארץ) מדגימה היטב למה אני מתכוון.

חשוב גם לציין שמדובר היה בספר שירה. בשירה אין 'דילים עם השטן'. היחצנים לא מתעסקים בשירה ולא נסגרות כאן עסקאות נוסח האי היווני. בסך הכל רציתי שכרמלי, שהיה אז בתקופת ניסיון קצרצרה אצלנו, ינהג בכבוד. עובדה שהוא לא נהג כך אז ואינו נוהג כך גם היום".