חבר קיבוץ המועסק במסגרת סידור העבודה לא נחשב עובד

ע"ע 1530/04 חנה רייק – גולדשמידט נ. קיבוץ איילון, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, ניתן ביום 20.12.2005.

עובדות

חנה רייק – גולדשמידט (להלן – חנה), חברת קיבוץ איילון (להלן – הקיבוץ) מאז שנת 1967. מרבית שנות חברותה בקיבוץ, עסקה חנה בתחום החינוך והשתלבה במערכת החינוך בקיבוץ, אך למרות שעיקר עיסוקה היה בחינוך ובהוראה, היא שובצה מידי פעם לעבודות אחרות, בהתאם לסידור העבודה, כמקובל בקיבוץ.

אין מחלוקת כי חנה נשמעה לרשויות הקיבוץ בכל הנוגע לסדרי עבודתה, מילאה את תפקידיה בנאמנות ובמסירות והעמידה לטובת הקיבוץ את מלוא כח עבודתה, כפי שנדרש מכל חבר קיבוץ.

עד ספטמבר 2000 התנהל הקיבוץ במסגרת המוכרת 'המסורתית' של קיבוץ. במסגרת זו, לא קיבלה חנה שכר תמורת עבודתה ולא שולמו לה זכויות סוציאליות.

בספטמבר 2000 החל הקיבוץ בתהליך הפרטה, ובסופו של דבר החלה חנה לעבוד בתחום התמחותה המקצועית, כ'פרילנסר'. חנה טענה לקיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין הקיבוץ עד תהליך ההפרטה.

תביעה שהגישה חנה כנגד הקיבוץ לבית הדין האזורי לעבודה נדחתה. מכאן הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה בתל אביב-יפו פסק

במקרה דנן, חנה הועסקה במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ ולא במסגרת תאגיד משפטי חיצוני לקיבוץ או שהקיבוץ היה שותף בו. לא הייתה בינה לבין הקיבוץ כל התקשרות חוזית במסגרתה הוגדרה עבודתה כעבודת שכיר. ההיפך הוא הנכון: חנה הודתה שבכל השנים הארוכות, עד להפרטת הקיבוץ, היא הועסקה על-פי סידור העבודה, וקיבלה את מחסורה וזכויותיה כחברת קיבוץ, ללא כל התחשבנות כספית בינה לבין הקיבוץ, בהתאם לכללים שנקבעו בו, לגבי כלל החברים בקיבוץ.

עולם העבודה משתנה תדיר ועימו תבניות העסקתם של עובדים. בית הדין בפסיקתו, קובע, בהתאם למציאות ההעסקה, המשתנה את הגבולות אשר מהם והלאה, מבצע עבודה לא ייחשב לעובד. בגדר גבולות אלה יבוא חבר הקיבוץ, המבצע עבודה במסגרת סידור העבודה בקיבוצו. אין לראותו כמי שרכש בעת ותוך ביצוע עבודה זו מעמד של עובד.

עת מדובר בקיבוץ, המתנהל על-פי התבנית המסורתית של שיתוף בין חבריו - עבודת החבר בקיבוץ פנימה נועדה לאפשר את קיום אורח החיים המסורתי בקיבוץ. ולכן, העובד בחדר האוכל של הקיבוץ; בגינת הירק שנועדה לצורכי כלל חברי הקיבוץ; או העובד העוסק בחינוך ילדי הקיבוץ וכיו"ב, אינם במעמד של עובד.

דומים היחסים בין חבר קיבוץ העובד בקיבוצו לבין הקיבוץ במהותם, ליחסים שבין בני משפחה. אלה כאלה עוסקים בביצוע מטלות הנדרשות למימוש הצרכים (צורכי הקיבוץ או צורכי המשפחה) והתמורה היא סיפוק צורכיהם השוטפים, לפי היכולת הכלכלית (של הקיבוץ או של המשפחה). לכן, אלה כאלה, לא לעובדים יחשבו.

הערעור נדחה. אין צו להוצאות.