השבוע - בין השורות

התלוש 1. השבוע היה אמור להיות "שבוע הבנקים" בבורסה של ת"א. אך בשלושת הבנקים הגדולים החליטו שטוב יעשו אם יפרסמו את דוחותיהם הכספיים ביום פרסום תוצאות הבחירות. כמה נוח. אולם גם הבחירות לא הצליחו הפעם להסתיר את הנתון הבולט ביותר בדוחות שלושת הבנקים - הפועלים, לאומי ודיסקונט. כך הפך השבוע גם קצת ל"שבוע התלוש". אני מודה. גם אותי זה מעניין. כן, גם אני כמו רובכם מעוניין לדעת כמה קיבל השנה מנכ"ל הבנק שלי. מה זה משנה אם זה זיו, מאור או כל אחד אחר ממנהלי הבנקים. אני רוצה לדעת כמה זה יוצא לו בחודש. כמה זה נהיה בשנה. כמה מתוך זה בבונוסים וכמה מזה בהוצאות נלוות. אני רוצה לדעת אם זה 12, 18 או 33 מיליון שקל. אני ממש רוצה לדעת. אבל בואו נאמר את האמת. הההסבר, שכאילו הפרסום הזה של שכר המנהלים נועד לתת אינדיקציה למשקיע - אם כדאי לבנות על החברה הציבורית, או האנשים העומדים בראשה, הוא רק תירוץ. מדובר ברכילות שהיא חומר מצויין לעיתונאים ותו לא. כי מה אני יכול לעשות באמת עם המידע שצבי זיו (מנכ"ל בנק הפועלים) מקבל סכום הדומה לשכר המינימום במשק, בכל רבע שעה משעות היממה. האם זה יגרום לי לנחש כיצד הוא ינהל את הבנק שלו, והאם המניה של הבנק תעלה במשך החודשים או השנים שיבואו? כנראה שלא. אני מודה. גם אותי זה מעניין. אבל זה עוד לא גרם לאף חברה ציבורית להפחית את השכר של מנהליה. אבל האמת, זה מביא המון קוראים. תאמינו לי - ספרתי. ואם עיתונאי כלשהו חושב לעצמו שהוא השפיע על הדירקטוריונים באמת, כשפרסם את הנתונים על שכר המנהלים - שיחשוב שוב. התלוש 2 למרות שאותי, ותנו לי לנחש שגם אתכם זה מעניין, יש מי שחושב שההחלטה על גובה השכר וההטבות למנהלי בנקים דווקא כן משפיעה עליו. אני מתככון לעובדי הבנקים. מי שלא ראה את מה שקורה בסניפים ובמסדרונות ההנהלה של בנק ביום שמפרסמים בבורסה את הדוחות השנתיים של הבנק, לא ראה "שמחה" מעולם. מדובר כמובן באירוע הכולל תגובות קיצוניות - החל מה רטינה קולקטיבית ועד לקללות של ממש. אחד הרגעים המביכים ביותר בתחום זה בשנים האחרונות אירע השבוע - בכנס לכבוד פרישתו של יו"ר בנק דיסקונט, אריה מינטקביץ'. האיש שנאלץ ללכת, בעקבות מכירת השליטה בבנק על ידי המדינה למשפחת ברונפמן. מדובר באחד מהאירועים הכי אקסטראוונגנדיים שנרשמו בתחום הזה בישראל אי פעם. את האירוע הנחה אלי יצפאן‏ והופיעו בו עשרות אמנים, ביניהם גליקריה (רגע לאחר שביקרה אצל ראש הממשלה הבא שלנו) כשהסתבר, כי היא הגיעה במיוחד מיוון להופעה. המלכה היוונית הופיעה שם לצד רשימת אמנים מרשימה הכוללת את: מירי מסיקה, בועז שרעבי, חיים משה, שלומי שבת, שלום אסייג, נינט טייב, הראל מויאל, הראל סקעת, ענת שרוף, שירי מיימון , סטאלוס ואורן חן ועוד רבים אחרים. צריך לומר שהאירוע כלל 5,000 משתתפים בגני התערוכה, רובם עובדי הבנק ומנהליו, אך גם לא מעט אורחים. בתחילת הערב כולם עוד חייכו, כך סיפרו לנו. זה היה אמור להיות רגע של אחדות בין עובדי הבנק על כל השכבות שלו, יחד עם המנהלים והבעלים החדשים שחגגו את פרסום התוצאות העסקיות של הבנק לשנת 2005. שנה, שצריך לומר, היתה פחות מוצלחת מזו של המתחרים הגדולים - הפועלים ודיסקונט. אך עדיין שנה טובה בסך הכל. אך החיוכיים, בעיקר אלה של חברי הנהלת הבנק, נמחקו לפחות זמנית, כשעלה לנאום יו"ר הוועד הוותיק של דיסקונט - ריקי בכר, שאמר לקהל: "וועד העובדים לא יוכל לעבור בשתיקה על הבונוס שנתנו לעצמם חברי ההנהלה". בכר הסביר לקהל המופתע: "השנה, לאחר מו"מ מפרך, קיבלו כלל עובדי דיסקונט משכורת וחצי בונוס. היום אנו שומעים, שלעצמה לקחה ההנהלה עשרות מונים יותר. לא ייתכן מצב בו המשכורת של כולכם יחד פחותה ממש שקיבלו 12 המנהלים. זהו בדיוק המצב היום". ואם זה לא הספיק - בכר כבר דיווח שביום שני (כלומר מחר), הוא מכנס את וועד העובדים כדי להחליט על הצעדים שינקטו כמחאה על גובה הבונוסים שחולקו למנהלים בו. אם אני הייתי בין מארגני הכנס והמנהלים - גם אני לא הייתי מחייך. מאת: שי פאוזנר.