שעיה בוימלגרין רכש את חברת הנדל"ן אזורים
אי.די.בי פתוח שבשליטת נטחי דנקנר הודיעה היום, כי חתמה על חוזה למכירת אחזקותיה הישירות בחברת אזורים לשעיה בויימלגרין. על פי החוזה יקנה בוימלגרין 22,286,138 מניות בתמורה ל-1.5 מיליארד שקל, המהווה 14.3206 דולר למניה, בניכוי חלקה של אזורים בדיבידנד שהוכרז על ידה ב-15 למרץ השנה.
סכום המשקף שווי חברה של 500 מיליון דולר. בעקבות העסקה אי.די.בי פתוח צפויה לרשום במהלך 2006 רווח הון של כ-620 מיליון שקל.
אזורים דיווחה השבוע על תוצאותיה הרבעוניים והשנתיים לשנת 2005. אומנם החברה הציגה גידול של פי 4.8 בשורת הרווח הנקי שהסתכמה בכ-254 מיליון שקל, הרווח הנקי כלל רווח הון בגובה של 207 מיליון שקל ממימוש אחזקות החברה ב-GTC שנמכרו לקרדן באמצעות GTC RE. המכירה שנזקפה לרבעון הרביעי של השנה בספריה של אזורים. אך בניטרול רווחי ההון ממימוש אחזקותיה היתה החברה מציגה שנה פחות מוצלחת עם קיטון של 15.4% ברווח הנקי לרמה של 33 מיליון שקל, לעומת 40.1 מיליון שקל בשנת 2004.
שעיה בוימלגרין הוא יזם החרדי ושותף עם לב לבייב ואפריקה ישראל בעסקי נדל"ן בארה"ב. בוימלגרין, שעזב את ישראל כנער, מתגורר כיום בקראון הייטס בניו יורק וחולש על אימפריית נדל"ן בארה"ב. הוא מעורב בבנייתם של כ-30 בניינים במיאמי, לאס ווגאס וטורונטו.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
