מט"ח: הדולר נחלש שערו היציג נקבע על 4.666 שקל
הדולר ממשיך לאבד מערכו. המטבע האמריקני חתם את שבוע המסחר בירידה של 0.59% ושערו היציג נקבע על רמת 4.666 שקל. מנגד, האירו רשם עליה של 0.15% ושערו היציג נקבע על 5.6769 שקל.
כלכלני בנק פועלים מעריכים, כי השקל ייסחר בטווח שערים צר יחסית. שני גורמים השפיעו בעיקר על המסחר בשקל השבוע: מגמת ההיחלשות של הדולר בשוק הבינלאומי והעלייה החדה מהצפוי במדד המחירים לצרכן לחודש פברואר. בעקבות המדד הגבוה גברו ההערכות, כי בנק ישראל יעלה את הריבית השקלית ב-28 לחודש ויספק בכך תמיכה לשקל.
בטווח הארוך, מעריכים בבנק, כי קטנו הסיכויים למגמה של פיחות משמעותי בשער השקל. ההערכות הן, כי בנק ישראל ישמור על פער ריביות חיובי של בסביבות חצי אחוז בין השקל והדולר ובכך ימנע עלייה בשערו של האחרון, שעלולה לעורר עלייה באינפלציה.
מזה תקופה נרשמה עלייה בהיקף ההשקעות של ישראלים בחו"ל וההערכות הן, כי מגמה זו צפויה להימשך ואף להתגבר. למרות זאת ההערכות הן, כי תנועות ההון נטו לישראל, אף כי יצטמצמו, יישארו בתחום החיובי וילחצו את שער הדולר מול השקל כלפי מטה.
כלכלני הבנק ממליצים להחזיק רכיב מט"ח בתיק ההשקעות בשיעור של כ- 15% -10%.
כלכלני בנק לאומי מעריכים כי על רקע אי הוודאות הבטחונית והפוליטית, כמו גם מגמות מסחר בעולם, תתכן בטווח הקצר מגמה מעורבת בשוק המט"ח. עם זאת, לא צפוי פיחות מהותי.
לדברי לאומי, נתוני בנק ישראל ממשיכים להצביע על האצת היקף ההשקעות של משקיעים ישראלים בחו"ל. בחודשיים שחלפו מתחילת השנה השקיעו משקיעים פרטיים כ-900 מיליון דולר בקרנות נאמנות המתמחות במט"ח (השקעות במט"ח בארץ, אג"ח בחו"ל ומניות בחו"ל). זהו סכום הדומה לזה שהושקע בשנת 2005 כולה וגבוה מהסכום שהושקע ב-2000-2004.
לטענתם, בשנה הקרובה צפויה מגמה זו של יציאת כספים מישראל לחו"ל להימשך, זאת על רקע השוואת שיעורי המס, פיזור השקעות גיאוגרפי ופערי ריביות נמוכים. זרימת הכספים לחו"ל מלווה בביקוש מוגבר למט"ח ומימוש קרנות שקליות כך שהתמיכה בשקל צפויה להיות נמוכה יותר. עם זאת, במקביל נמשכות גם השקעותיהם של משקיעים זרים בישראל באמצעות השקעות בני"ע הסחירים בבורסת ת"א ובהשקעות ישירות, דבר שצפוי לתרום להמשך היציבות היחסית במטבע המקומי.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.