הראל בית השקעות מורידים את מחיר היעד למכתשים אגן
הראל בית ההשקעות בוחרים להוריד במעט את תחזיות הצמיחה של מכתשים אגן לשנת 2006 ולהעלות את שיעור פרמיית הסיכון לאור הצטברות גורמי סיכון בשוק היעד של החברה. הם מותירים למנייה המלצת "קנייה" ומורידים לה את מחיר היעד ל-31 שקל.
לדעת האנליסט אמיר אביבי החברה ממשיכה החברה ממשיכה להציג תוצאות טובות יחסית למתחרותיה, הבולטות במיוחד לנוכח סביבה מאתגרת בחלק מאיזורי הפעילות שלה, בעיקר אמל"ט ואירופה.
למרות השנה הקשה השכילה מכתשים אגן לצמוח בקצב גבוה בהרבה מזה של השוק כולו בעיקר בכל הקשור להגדלת הפעילות בצפון אמריקה ופעילות הנון-אגרו. אביבי מונה את הקשיים שמכתשים עברה השנה. החברה נאלצה להתמודד מול תנאי מזג אויר לא אידיאליים, הצטברות מלאים בקרב המגדלים ושחיקת מחירים בחלק מהמוצרים ו/או בחלק מהאזורים, הבצורת בברזיל והקיץ החם באירופה השפיעו לרעה על השוק כולו ועל החברה.
בהראל מעריכים כי הרבעון הראשון של 2006 יהיה פושר למדי וזאת לנוכח החורף הקשה באירופה שיתכן ויביא לדחיית הזריעה. בשנים הבאות תתמקד מכתשים אגן בעיקר בפתוח פעילות הנון-אגרו שלה (בעיקר הליקופן), בהגדלת נתח השוק שלה בצפון אמריקה (תוך הדגשת סגמנט הנון-קורפ), בהרחבת הנוכחות שלה במערב אירופה (בעיקר באנגליה, גרמניה ואיטליה) וכן בסגמנט הקשור לדלק ממקורות צמחיים.
אביבי מעריך כי 2006 תהיה עוד שנה לא קלה לענף בגלל מספר סיבות. החורף באירופה קשה והחקלאים עדיין לא התחילו לזרוע ולכן יתכן שחלק ממכירות מוצרי האגרוכימיה להגנת הצומח ידחו לרבעון השני. בנוסף, המלאים המיועדים לשוק באמל"ט שהצטברו בקרב החברות צפויים להספג חזרה לשוק ברבעונים 2 ו-3 של שנת 2006,
- 2.ענת הראל 25/03/2011 15:44הגב לתגובה זומה אתה עשר ישבן ממני דימה
- 1.ענת הראל 25/03/2011 15:43הגב לתגובה זושלום שבת
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
