בנק פועלים: השוק יתקשה לפרוץ קדימה
יחידת המחקר של בנק הפועלים מסכמים את השבוע וטוענים כי שוק המניות התל אביבי ממשיך להתעלם מאירועים בזירה הגיאופוליטית.
למרות הפסימיות המדינית שנובעת מהפעולה ביריחו, מדדי המניות לא רשמו תגובה שלילית מהותית. גם התגובה השלילית להענקת הרוב לחמאס בבחירות ברש"פ הולכת ומתפוגגת, כשנכון לאמצע השבוע כבר עמד מדד תל אביב 25 על כ-3% בלבד מתחת לשיאו (שנרשם ערב עליית חמאס ברשות), כך שבסך הכל נראה כי הפוקוס של המשקיעים חזר שוב לנושאים הכלכליים, ופחות לגורמים האקסוגניים.
עם זאת, סבורים כלכלני הבנק, כי עננת אי הודאות, בעיקר במישור הפוליטי, עדיין קיימת ותתפוגג רק לאחר שתתברר זהות הקואליציה שתוקם לאחר הבחירות. על כן, למרות הירידה במידת השפעתה של עננה זו על השוק, כי השוק יתקשה לפרוץ קדימה עד להתפוגגותה.
ביחידת המחקר של הבנק ממשיכים לטעון כי שוק המניות מצוי כיום בתקופה מאתגרת, וזאת בשל שורת גורמים שצפויים להשפיע עליו בשני הכיוונים.
בצד השלילי, המשך חוסר הודאות על רקע הבחירות בישראל והנעשה בזירה המדינית-ביטחונית, וכן בנוגע להמשך מגמת העליה בריביות בישראל ובארה"ב בחודשים הקרובים. זאת בנוסף לחשש מפני מימושים נוספים של המשקיעים, כפי שראינו במהלך מרבית חודש פברואר, ורגישות גוברת לנעשה בשוקי המניות הבינלאומיים.
ובצד החיובי, התמיכה מכוון הכלכלה, הן מנתוני המאקרו הטובים והן הדוחות הכספיים, שמרביתם צפויים להיות חיוביים. בנוסף, מציינים כלכלני הבנק, המשך כניסת הכספים הזרים לשוק בחודשיים האחרונים מעיד על אמונם במניות המקומיות.
כלכלני הבנק רואים לנכון לשמר כיום את רמת החשיפה למניות המקומיות בתיק ההשקעות ביחס לחודשים האחרונים, עם התמקדות במניות המומלצות לחיוב מתוך רשימת המניות המסוקרות.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
