עבודת לילה והתשלום בעדה
חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן - החוק) מגדיר את המונח "עבודת לילה" בסעיף 1, כלהלן: "עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22:00 ובין 06:00".
לענין זה יש לציין כי מספיק ששתי שעות בלבד ליום עבודה תחולנה בתחומים הנקובים בחוק כדי שהעובד יקבל את הזכויות מכוח החוק עבור כל השעות בהן עבד ברציפות לשעתיים האמורות.
כלומר, במקרה זה אורי אכן נחשב כעובד עבודת לילה.
לענין משמעות הסיווג כ"עבודת לילה" :
החוק אינו קובע כל תמורה מיוחדת עבור עבודה בלילה. כל אשר קובע החוק הוא שבעבודת לילה "לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה" (סעיף 2(ב) לחוק).
בדב"ע לט/24-3 בתי הזיקוק לנפט בע"מ נ' זאב למפל (פד"ע י 421) - נפסק כי כל הנוגע לשכר עבודה המשתלם בעד עבודה בלילה או בעד עבודה במשמרת לילה נשאר בתחום המשא ומתן הקיבוצי או האישי, באותה המידה שאין החוק מתערב בגובה השכר בעד שעות עבודה ביום (למעט הנושא של שכר מינימום). המשמעות של קביעת יום עבודה קצר ל"עבודת לילה" (7 שעות) היא שלכל דבר וענין רואה החוק את שעות העבודה השמינית ואילך בעבודת לילה כעבודה בשעות נוספות על כל המשתמע מכך.
באשר לחישוב ערך השעה בעבודת לילה שעל בסיסו יש לחשב את התמורה בעד השעות הנוספות:
בע"ע 300175/97 דניאל כהן נ. עיריית נהרייה נקבע כי חישוב ערך שעת עבודה בעבודת לילה ייערך לפי מספר שעות העבודה ביום רגיל, ולא לפי שעות העבודה בעבודת לילה (7 שעות), שהרי בעצם הגמול לשעות נוספות החל מהשעה השמינית באה כבר לידי ביטוי הגדלת מחיר השעה, ואם ייערך החישוב לפי 7 שעות, יובא בחשבון גמול זה פעמיים.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
