הבינלאומי רכש את חלקה של פיבי בבניין המטה בתל אביב
הבנק הבינלאומי הודיע היום (ד') על רכישת חלקה של החברה האם - פיבי אחזקות, בבניין מטה הבנק המוקם בתל-אביב. הבנק ישלם כ-12.5 מיליון דולר תמורת 30% מזכויות הבניה במקרקעין ובכך יגיע למלוא הזכויות בבניין הנבנה.
הבינלאומי ופיבי רכשו בפברואר 1998 שטח בן כ-3,000 מ"ר בפינת הרחובות רוטשילד, שד"ל ויבנה בלב הסיטי של תל-אביב, תוך מטרה להקים במשותף בניין שאכלוסו צפוי בשנת 2008. לפי הסכם הרכישה דאז 70% מזכויות המקרקעין בבניין היו של הבנק הבינלאומי ו-30% של פיבי.
לאחרונה החליטה פיבי כי היא מעוניינת למכור את חלקה במקרקעין והציעה לבנק לרכשו. הנהלת הבנק והדירקטוריון החליטו להיענות להצעה וזאת כי צרכי האכלוס של הבנק והתחשבות בהתרחבות העתידית הצפויה מצביעים על כך שהבנק יזדקק לכל שטח הבניין.
צרכי האיכלוס עולים בקנה אחד עם המטרה לרכז את הנהלת הבנק, מרבית יחידות המטה והסניף הראשי בבניין אחד מטעמי יעילות ומשיקולי תדמית. ההחלטה להיענות להצעת פיבי נתקבלה לאחר שנבחנה גם האפשרות לשכור מפיבי את שטחי הבניין שבבעלותה ונמצא כי רכישת חלקה של פיבי במקרקעין עדיפה על פני שכירת השטחים.
מחיר העסקה נקבע לפי ממוצע שתי הערכות שמאי שנתקבלו: הערכה שבוצעה עבור הבינלאומי על ידי משרד יוסף זרניצקי והערכה שבוצעה עבור פיבי על ידי משרד עדי נאור.
פיבי אחזקות היא החברה האם של הבנק הבינלאומי והיא מחזיקה ב-69.68% מזכויות ההצבעה וב-51.35% מההון. העסקה מצריכה את אשור האספות הכלליות.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
