שוב מתחדשים ומתלהטים הויכוחים בדבר "תכנוני המס האגרסיביים".

יש הגורסים, שהמהלכים בהם נוקטת רשות המסים בישראל (לרבות גיבוש רשימת תכנוני המס המחייבים דיווח) דרקוניים, ואף מהווים פגיעה של ממש בזכויות היסוד של הנישומים, ואחרים סבורים כי "ההר הוליד עכבר" והרתעה של ממש לא הושגה.

אנו מבקשים למתוח בקורת בהקשר זה על הוראה גורפת, הכלולה בפקודת מס הכנסה, שמכוחה רשאי פקיד השומה להתעלם מכל פעולה שעשה הנישום - חוקית ככל שתהא - אם מצא כי נועדה להשיג הפחתת מס "בלתי נאותה" (הוראה דומה נכללה בחוק מיסוי המקרקעין ובחוק מס ערך מוסף).

נדגיש, כי אין בקורתנו מתייחסת לפעולות מלאכותיות או בדויות, אלא לפעולות בעלות נפקות ותוקף משפטי מובהק, שכל חטאן בכך שהביאו כביכול להפחתת מס "בלתי נאותה".

למרות שקראנו עשרות מאמרים, ולמדנו בשקידה את פסקי הדין שיצאו במהלך השנים מבית מדרשו של בית המשפט העליון (במיוחד מזכיר את ע"א 4639/91, מנהל מס שבח נגד חזון ואחרים, את ע"א 3415/97 פשמ"ג נגד יואב רובינשטיין ושות' חברה לבנין בע"מ, ואת ע"א 10666/03, סילבאן שטרית נגד פ"ש ת"א 4, שניתנו כולם על ידי נשיאי בית המשפט), ספק אם נוכל לדבוק בדרך המלך, מבלי לסטות הימנה.

בדרך כלל, נוהג בית המשפט להבחין בין פעולות לגיטימיות (שיש להן טעם מסחרי של ממש, זולת החיסכון במס) לבין פעולות שנתפסות כבלתי לגיטימיות (בהעדר טעם שכזה), אך גם הבחנה זו אינה נקייה מספקות.

בין היתר, נזכיר את פסק הדין בעניין יצחק סיון (ע"א 1240/00), בו נקבע כי יש גבולות להתערבות בית המשפט במתן פירוש "יצירתי" להוראות המס, את פסק הדין בעניין עמי חזן (ע"א 9413/03 וכן 10398/03), בו נקבע כי בעלי שליטה בתאגיד "קבלני" רשאים לתכנן פעילות משותפת עם התאגיד, כאשר מדובר במקרקעין שבבעלותם הפרטית, וכן את פסק הדין המפורסם בעניין פרומדיקו ואחרים (ע"פ 1182/99, ע"פ 1493/99 וכן ע"פ 2606/99), בו הוזכר חיבורו של השופט מ. זילברג (כך דרכו של התלמוד), שהגיע למסקנה כי אליבא דמשפט העברי ניתן להערים על החוק באמצעות החוק גופו, בבחינת "יכה יוסי את יוסי".

לטעמנו, במקרים רבים הנישום הישראלי מוצא עצמו בעמדת נחיתות מובהקת, כל שכן בעידן הרפורמות הבלתי נגמרות, ובמידה רבה הולכת ומגשימה את עצמה ה"נורמה" הקובעת כי מי שאינו יודע להתגונן, חזקה שיביא על עצמו מסים מיותרים.

על רקע הדברים הללו נפליג לאחור עד לחודש אפריל 2002, בו הוגשו לועדת רבינוביץ' (בין היתר) המלצות צוות משימה של לשכת רואי חשבון בישראל לעניין בסיס המס.

ההמלצות עסקו בעשרה נושאים עיקריים, והם: הפחתת נטל המס, הרחבת בסיס המס, השוואת נטל המס, שינויים בקביעת ההכנסה החייבת, מניעת עיוותים, מניעת העלמות מס, שקיפות, האחדת שיעורי המס, הטלת אחריות אישית ומניעת הטלת מס "בלתי נאותה".

מרבית ההמלצות שעסקו בשמונת הנושאים הראשונים קיבלו ביטוי - בסופו של דבר - בפקודת מס הכנסה (אם במסגרת תיקון 132 לפקודה ואם לאחר מכן), אך בשני הנושאים האחרונים לא נעשה דבר.

לנוחיות הקוראים, נפרט להלן את ההמלצות הללו, שלדעתנו רלוונטיות עוד יותר משהיו בשנת 2002:

(*) תוטל אחריות אישית על כל בעל תפקיד, ברשות המסים, שבית המשפט קבע כי הפעיל את סמכויותיו בשרירות לב וללא הצדק סביר.

(*) הוראות סעיף 86 לפקודה (וכן הוראות סעיף 84 לחוק מיסוי מקרקעין) יתוקנו, כך שניתן יהיה להימנע מהטלת מס "בלתי נאותה".