מיטב הולכת אחרי מחלקות הדיבידנד: משיקה קרן בתחום

קרן חדשה של בית ההשקעות תשקיע בחברות שחילקו דיבידנד ב-2 מתוך 4 השנים האחרונות, או בחברות שהכריזו על מדיניות חלוקה של לפחות 30% מהרווח השנתי שלהן כדיבידנד
חזי שטרנליכט |

בית ההשקעות מיטב מביע אמון בחברות המחלקות דיבידנדים. מיטב ישיק היום (ד') את קרן הנאמנות "ירושלים תל-אביב 100 דיבידנד", שתתמחה בהשקעות במניות של חברות הנוהגות לחלק דיבידנדים. הקרן תשקיע בחברות, הנכללות במדד תל-אביב 100, שחילקו דיבידנד ב-2 מתוך 4 השנים האחרונות, או בחברות שהכריזו על מדיניות חלוקה של לפחות 30% מהרווח השנתי שלהן כדיבידנד.

כלכלני מיטב מציינים, כי תשואת הדיבידנד של המניות הנסחרות בתל-אביב הולכת ועולה עם השנים, וזאת בזכות העלייה העקבית בהיקף הדיבידנדים המחולק על ידי החברות. במיטב מציינים, כי ממחקר שערכה הבורסה בתל-אביב, ושפורסם באמצע שנת 2005, עולה, כי תשואת הדיבידנד של המניות בתל-אביב עמדה בשנת 2004 על כ-3.4%- מהשיעורים הגבוהים בעולם.

להערכת מיטב, המגמה של חלוקת הדיבידנדים על ידי החברות הנסחרות בתל-אביב תלך ותגבר במהלך שנת 2006, וזאת בזכות הגידול בקופות המזומנים של החברות והשיפור ברווחיותן. בין היתר, מציינים במיטב, צפויים הבנקים לחלק דיבידנדים גבוהים הודות לרווחי ההון שיירשמו ממכירת קופות הגמל וקרנות הנאמנות במסגרת יישום המלצות ועדת בכר.

במיטב מוספים, כי לאחרונה פורסמו מספר המלצות להשקעה במניות של חברות המחלקות דיבידנדים, בין היתר על ידי בנק הפועלים ובית ההשקעות הבינלאומי מריל לינץ'. במיטב מציינים עוד, כי במחקרים שנערכו בארה"ב נמצא, כי מניות של חברות המחלקות דיבידנדים מניבות לאורך זמן תשואות גבוהות יותר ממניות של חברות שאינן מחלקות דיבידנדים.

כמו כן, מציינים במיטב, השוואת שיעור המס המוטל על דיבידנדים (הופחת השנה ל-20%) לשיעור המס החל על רווחי הון בבורסה (הועלה השנה ל-20%) מגבירה את התמריץ של החברות ושל המשקיעים בישראל לחלוקת דיבידנדים.

יצויין, כי הקרן החדשה, "ירושלים תל-אביב 100 דיבידנד" הינה קרן בסיווג של "קרן פטורה" שאינה משלמת מס על רווחיה.

אל המגמה הנ"ל מצטרפת כוונת הבורסה בתל-אביב להשיק השנה מדד חדש בשם "מדד תל-דיב 20", שיורכב מ-20 המניות הגדולות במדד תל-אביב 100, שתשואת הדיבידנד שלהן היא הגבוהה ביותר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.