ECI: חוזה עם SK שיגיע ל-20 מ' ד' ב-5 השנים הקרובות
ECI טלקום (NASDAQ: ECIL) הודיעה היום (ג') כי תאגיד SK, התאגיד השלישי בגודלו בקוריאה ואחד הגדולים באסיה, החליט לרכוש ממנו פעם נוספת את מוצריה האופטיים להרחבת ליבת הרשת שלו. העסקה, הינה חלק משיתוף פעולה מתמשך בין קבוצת SK לבין ECI הפתח תקוואית.
מוצריה האופטיים של ECI נועדו לאפשר לקבוצת SK לספק שירותי דור שלישי מהירים ולתמוך ביישומים ממשלתיים מקוונים בדרום קוריאה, בעלות כספית סבירה. שווי העסקה צפוי להגיע ליותר מ-20 מיליון דולר במהלך חמש השנים הקרובות.
קבוצת SK תתקין את ה-XDM, הפלטפורמה האופטית המובילה של ECI, בפרויקט זה. הארכיטקטורה המאוגדת של פלטפורמת ה-XDM מאפשרת לקבוצת SK להוסיף שירותי מולטימדיה ושירותים דיגיטליים וכן לספק שדרת רשת אופטית. הרשת תהיה בעלת פריסה כלל ארצית ותכסה את כל דרום קוריאה, לאורך שטח העולה על 1200 ק"מ. הרשת תנוהל על ידי מערכת תכנה LightSoft, אחת ממערכות הניהול המובילות בשוק, המאפשרת צפייה וניהול יישומי הרשת השונים מכל מיקום.
מנהל בכיר בקבוצת SK אמר כי "בהיותנו ספק שירותים סלולריים וספק לספקי תקשורת, אנו מתמודדים עם דרישות חדשות של לקוחותינו לקיבולת ויישומים נוספים הדורשים מאיתנו לפתח את הרשתות הקיימות באופן היעיל ביותר. התרשמנו מאוד מהפתרונות המתקדמים של אי סי איי ומהתמיכה המצוינת שלהם בפרויקטים המשותפים הקודמים שלנו ולכן בחרנו להמשיך את שיתוף הפעולה עם ECI לפריסה כלל ארצית של ליבת הרשת".
רפי מאור, נשיא ומנכ"ל ECI טלקום אמר "אנו שמחים לסייע לקבוצת SK בפרוייקט ההרחבה וגאים על כך שהם בחרו לעבוד עימנו פעם נוספת". מאור הוסיף עוד כי "הזמנה זו מצביעה על גמישות הפתרונות שלנו, המאפשרים מתן מענה לדרישות ולשירותים חדשים בשוק תחרותי זה".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
