מיצוי הליכים בפני פקיד השומה לפני פניה לבית המשפט
ה"פ 777/04, בש"א 16758/04 מדינת ישראל - פקיד שומה תל-אביב 4 נ. מואטי עטרה
המשיבה הגישה תובענה על דרך של המרצת פתיחה, בה עתרה כי ינתן סעד הצהרתי שיקבע כי אמה ז"ל זכאית לפטור ממס הכנסה ביחס להכנסותיה בשנים 2000-2002 וכן כי על המבקש לתקן את שומותיו, כך שישקפו את הפטור ממס הכנסה, כפי שמגיע לה מכח סעיף 9(5)(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א–1961 (להלן - הפקודה).
הבקשה הינה לדחיית התובענה על הסף, בהעדר סמכות עניינית לדון בה והיות שטרם מוצו ההליכים בהם פתחה המשיבה.
המבקש טוען כי המחלוקת בין הצדדים הנה מחלוקת מהותית והיא האם לגבי השנה הפתוחה, שנת 2002, זכאית המשיבה לפטור הקבוע בסעיף 9(5)(א) לפקודה או לפטור הקבוע בסעיף 9(5)(ב) לפקודה.
המשיבה עתרה לדחיית בקשת המבקש למחיקת (דחיית) התובענה על הסף. לטענתה, המבקש מעולם לא התבקש על ידה לבצע הליך של פתיחת שומות. כל שביקשה היה ליישם באורח טכני את אישור קביעת הנכות הרטרואקטיבית של אמה, שאושר על ידי המשיב ביחס להכנסתה החייבת במס בשנים 2000-2002, כשהמשמעות של כך היא החזר מס.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק
אף שבאופן עקרוני יתכנו (במשורה) מקרים בהם יקבע, שקיימת לבית המשפט סמכות עניינית המקבילה למנגנון ההשגה אותו קבע המחוקק, הפעלתה של סמכות זאת נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. השאלה העולה בענייננו, היא האם במקרה זה יש להפעיל את שיקול הדעת ולהיזקק לתביעה, או שמא יש לדחותה על הסף.
לצורך מתן תשובה לשאלה זו יש להתייחס לשתי ההלכות, שקיים מתח מסויים ביניהן בנסיבות מקרה זה: מחד, ההלכה לפיה בית המשפט לא יעתר לבקשת סילוק על הסף כדבר שבשגרה ולא בקלות יחסום לתובע את דרכו לדיון ענייני בתביעתו. מנגד, ההלכה לפיה הפעלת סמכותו של בית המשפט במקרים בהם פתוחה לתובע דרך אחרת אשר קבועה בחוק, גם היא, אל לה להיות דבר שבשגרה ויש להפעילה במקרים חריגים בלבד.
אין לראות בנסיבות המקרה הנדון מצב חריג. המשיבה אכן ביקשה בקשה "טכנית" וקצרה לקביעת אישור הנכות הרטרואקטיבית של אמה, כאשר המשמעות הנובעת מכך היא כי יש להשיב לה סכומי כסף כתוצאה מהחזרי מס. נכונה טענת המשיבה כי לא ביקשה פתיחת השומות של השנים 2000-2001 - המשיבה אכן לא הייתה צריכה לבקש זאת. די בבקשה להחזרי מס בעבור השנים הללו, כדי שהמבקש יפעל בדרך של פתיחת שומות השנים הללו, הדרך הקבועה בחוק והיא הדרך היחידה בה ניתן לנקוט לצורך השבת הכספים המגיעים למשיבה.
מתקבלת טענת המבקש, כי יש לפעול לפי הדרך הקבועה בפקודה לגבי שנת 2002, שהייתה שנה "פתוחה" והשומה בעניינה הוצאה במהלך התנהלות התובענה. גם לענין השנים 2000-2001, השנים ה"סגורות", יש לקבל את טענת המבקש, כי האפשרות היחידה לבדוק את דרישות המשיבה בקשר לשנים אלה, היתה פתיחת שומות כפי שנקבע בסעיף 147 לפקודה, המאפשר לתקן שומות סופיות וסגורות, בהתאם לתנאים המפורטים, לבקשת הנישום או ביוזמת נציב מס הכנסה. עניינה של המשיבה נמצא עדיין בבדיקה אצל המבקש וההליכים בענין ההשגה כפי שנקבעו בפקודה, טרם מוצו.
המבקש מצידו הודה כי אכן מגיע למשיבה החזר מס בגין השנים 2000-2002. המחלוקת בין הצדדים, כפי שטען המבקש, הנה מחלוקת מהותית, לגבי הסעיף בפקודה לפיו יחושב גובה ההחזר המגיע למשיבה והגדרת הכנסות הורי המשיבה כ"הכנסות מיגיעה אישית" ולא כ"הכנסות מדמי שכירות". מחלוקת מהותית זו ראוי שתידון בין הצדדים בערכאות הקבועות בפקודה.
למשיבה, כאמור, פתוחה הדרך לפנות לבית המשפט, אך זאת רק לאחר שימוצו כל ההליכים הקבועים בפקודה לפני פקיד השומה ובדרך הקבועה בפקודה.
התובענה נדחתה על הסף. המשיבה תשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.
ניתן ביום: 22.1.2006 בפני: כבוד הרשם ש. ברוך.
ב"כ המבקש: עו"ד מיכל סולומונוביץ; ב"כ המשיבה: עו"ד מנחם כהן.

האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
הדיונים הסגורים של הוועדה המוניטרית מה-19-20 לאוגוסט חושפים: כל ששת החברים תמכו בהשארת הריבית על 4.5% - בשוק הכלכלנים חלוקים כשרבים ואפילו הרוב סברו שהגיע הזמן להפחתה - אז איך ייתכן שבתוך בנק ישראל כולם חושבים אותו דבר?
בנק ישראל החליט לאחרונה להותיר את הריבית על כנה ברמה של 4.5% כשכל ששת חברי הועדה המוניטרית, כמו שמגלים הפרוטקולים, תמכו בהחלטה פה אחד. הדיונים של הועדה נערכו יום לפני ההחלטה וביום ההחלטה עצמו, גם בפורום רחב וגם בפורום מצומצם כשלחברים מוצגים כל נתוני
המאקרו הרלוונטים כדי לאפשר להם לקבל החלטה מושכלת.
אמנם זה היה צפוי שבנק ישראל ישאיר את הריבית ללא שינוי, בבנק ישראל גם היסטורית מעדיפים לחכות (ולחקות) את מה שעושים בבנק הפדרלי האמריקאי והסיכויים אז להורדת ריבית בארה"ב באותו החודש היו נמוכים. אבל מה שכן מפתיע זו תמימות הדעים. זה שאפילו חבר אחד לא הביע התנגדות. התנגדות לכאן ולכאן, אנחנו רק רואים התיישרות למה שהנגיד מכווין, במה שנראה כמו סוג של דיקטטורה מחשבתית.
הנתונים שהוצגו לוועדה
אי אפשר לטעון שחברי הועדה לא נחשפו לנתונים, מדובר באנשי מקצוע שמעורים היטב בכלכלה המקומית וגם העולמית ובנוסף לזה הם קיבלו סקירה מלאה של המצב לפני שניגשו להצביע. הצבעה שבסופה כאמור הם החליטו "פה אחד" לא להוריד או להעלות ריבית.
הוועדה שהתכנסה ב-19 לאוגוסט דנה בסביבת האינפלציה שהסתכמה בחודש יולי ב־3.1%, קצת מעל לגבול היעד העליון של הבנק. גם הציפיות לאינפלציה לשנה קדימה הם עדיין סביב מרכז היעד, כשלטווחים ארוכים יותר הן יציבות. שהדאיג אולי את חברי הועדה זה בעיקר המתיחות והרחבת הלחימה שהחמירה את המצב הגיאופוליטי, כמו גם אפשרות להרעה מסוימת בתנאי הסחר העולמיים בעקבות מלחמות הסחר של טראמפ.
- הורדת הריבית מתרחקת: המציאות הבטחונית מכתיבה את הקצב
- מודיס והדירוג, ריבית בנק ישראל ושאר ירקות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ברבעון השני נרשמה ירידה של 3.5% בתוצר הכולל ו־6.2% בתוצר העסקי. בבנק הדגישו שהמספרים הללו משקפים בראש ובראשונה את השיתוק הכלכלי שקרה במהלך מבצע "עם כלביא". ובאמת אחרי ההכרעה המהירה מול איראן, אפשר היה לראות התאוששות: הצריכה בכרטיסי
אשראי חזרה לעלות, היבוא והיצוא גדלו, וגם סקרי המגמות של הלמ"ס במגזר העסקי הראו עלייה בציפיות להמשך שיפור.