נפט
צילום: iStock

סיטי: הפער בין הנפט הקנדי לאמריקאי צפוי להתרחב ל-27 דולר

החלטת הממשל האמריקאי להטיל מכסים של 25% על קנדה מעוררת חששות בוול-סטריט; מחירי הדלק בארה"ב צפויים לזנק ב-35 סנט לגלון

אדיר בן עמי |


הודעת הבית הלבן על הטלת מכסים בשיעור 25% על יבוא מקנדה ומקסיקו מעוררת גלים בשוקי האנרגיה והאורניום העולמיים. בוול-סטריט מדווחים על שינויים משמעותיים בדפוסי המסחר. פול דוטסון, בכיר ב-TD Securities, מצביע על ירידה בנפחי המסחר בקרן הסל הקנדית iShares S&P/TSX Capped Energy Index, בעוד קרן הסל האמריקאית המקבילה רושמת עלייה בפעילות.


הנתונים מראים כי קרן הסל הקנדית רשמה ירידה של 1.6% ביום שישי, עם ירידה מצטברת של 0.4% מתחילת השנה. במקביל, חברת האנרגיה הקנדית הגדולה, Canadian Natural Resources, ספגה ירידה של 2.5% מתחילת השנה, בעוד קרן הסל האמריקאית Energy Select Sector SPDR עלתה ב-1.3%.


הנשיא טראמפ רמז כי חברות הנפט עשויות לזכות בהקלה מסוימת, עם מכס מופחת של כ-10%, אך הפרטים הסופיים טרם פורסמו. מומחי אנרגיה מזהירים מפני ההשלכות הצרכניות של המהלך. לפי הערכות, מכסים על נפט קנדי עלולים להוביל לעלייה משמעותית במחירי הדלק בארצות הברית, בעיקר בשל התלות של בתי הזיקוק האמריקאיים בנפט הקנדי. טום קלוזה, בכיר ב-Oil Price Information Service, מעריך כי העברה מלאה של המכסים לצרכנים עלולה להוביל לעלייה של עד 35 סנט לגלון בחלק מהאזורים. גם אם חברות הנפט יספגו חלק מהעלויות, צפויה עלייה של 15-20 סנט במחיר לצרכן.


היצרנים הקנדיים צפויים להיפגע משמעותית מהמהלך. הפער במחיר בין הנפט האמריקאי (WTI) לנפט הקנדי (Western Canadian Select), העומד כיום על 14 דולר, עלול להתרחב ל-27 דולר לפי תחזיות בנק Citi.


שוק האורניום, המהווה ענף יצוא משמעותי נוסף מקנדה לארצות הברית, מראה גם הוא סימני מתח. למרות שקיפותו הנמוכה של השוק, סוחרים מדווחים על תופעה נדירה: אורניום קנדי נסחר בהנחה לעומת האורניום האמריקאי.  המכסים עלולים לשנות את מפת התחרות בתעשיית האורניום, כאשר יצרנים קנדיים כמו Cameco צפויים להיפגע, בעוד חברות אמריקאיות כמו UEC עשויות לצאת נשכרות מהמצב.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נפט יורד
צילום: Getty images Israel

מלאי הנפט של סין הם "הפיל שבחדר"

הצטברות מהירה של מלאי נפט בארה״ב ובאירופה לצד הערכות כי סין סופגת בשקט עודפים עצומים, מעוררות חשש שהשוק צועד לעבר עודף היצע ממושך, כאשר ברקע אופ״ק בוחרת להגביר את תפוקת הנפט

תמיר חכמוף |
נושאים בכתבה נפט אופק

מחירי הנפט נסוגו בסוף השבוע אל אזור 65 דולר לחבית, על רקע התחזקות ההערכות שעודף היצע משמעותי מתחיל להיווצר בשוק העולמי. מגמות מלאים מעודכנות מצביעות על כך שהעודף כבר כאן: בארצות הברית המאגרים מתקרבים לרמות עונתיות רגילות, באירופה הם כבר חורגים מהנורמה, וההערכה היא שסין שהיא "הפיל שבחדר" סופגת בשקט את מרבית העודף. על פי הערכות, מאגרי הנפט של סין כבר עולים על אלו של ארה"ב, אף שאינם שקופים לציבור, וצפויים להמשיך ולצמוח בטווח הקרוב.

נורברט ראקר, ראש תחום כלכלה ומחקר הדור הבא,  כתב בסקירה של יוליוס בר כי מחירי הנפט ירדו בחמישי לכיוון 65 דולר, אך נותרו בטווח המסחר שנקבע בשבועות האחרונים. הנרטיבים ברובם נותרו ללא שינוי. ביקוש מדשדש במערב כולל סין, יחד עם גידול בייצור מדרום אמריקה, קנדה והמזרח התיכון, מובילים לעודפי היצע. העדכונים האחרונים שפורסמו השבוע הן על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה והן על ידי רשות המידע לאנרגיה של ארצות הברית מהדהדים את הסיפור הזה ומחזקים את התחזיות שלנו. כ-1.5 מיליון חביות ליום עשויות להיכנס לאחסון במהלך השנה הקרובה. 

למעשה, העודף כבר החל להיבנות, כפי שמגמות המלאים האחרונות מצביעות. בחודשים האחרונים, אחסון הנפט בארצות הברית התקרב לנורמה העונתית, ושיעורי המילוי באירופה אף חורגים מעל הנורמה. הפיל שבחדר הוא סין ומלאי הנפט האדירים שלה, שלגביהם אין נתונים ציבוריים אלא רק הערכות פרטיות. סין ככל הנראה מחזיקה כיום מלאי משמעותי יותר מארצות הברית, אך פחות מסך כל מדינות המערב יחד. סביר להניח שסין כבר ספגה ותמשיך לספוג את רוב עודפי ההיצע. 

הדבר מעלה שאלות חדשות: האם שוק הנפט יתחיל לשקלל באופן בולט יותר את ההיצעים הפחות גלויים האלה במחירי השוק, והאם עקומת החוזים העתידיים תתהפך בהתאם? האם סין תמשיך לבנות מלאים בקצב גבוה בסביבה שבה הביקוש המקומי לנפט מגיע לשיאו וחלקו עובר להזנות פטרו-כימיות מבוססות גז טבעי? 

מצב הרוח בשוק כבר התקרר באופן ניכר ונראה דובי למדי. הנפט החזיק מעמד היטב מול מגמות אלה, אולי בשל גורמים גיאופוליטיים, אך טיעון הנגד הוא שזה דווקא לא משתקף בפוזיציות החוזים העתידיים. עודפי ההיצע הצפויים יוצרים מתחים שונים, למשל בעסקי נפט הפצלים בארצות הברית. עם כל ההתמקדות בארצות הברית בהשקעות הקשורות למרכזי נתונים, הירידה בהשקעות ההון בתחום הנפט והגז פחות ניכרת אך היא משמעותית מבחינה כלכלית. אנו שומרים על עמדת Neutral ורואים את המחירים נעים לכיוון 60 דולר.

חן בר יוסף
צילום: שלומי אמסלם לעמ

עשור למתווה הגז: ישראל ביססה עצמה כמעצמת אנרגיה אזורית

מנהל מינהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה חן בר יוסף ואמיר פורסטר, מנכ"ל איגוד חברות הגז, מסכמים עשור למתווה הגז, מביטים על המשק קדימה, ומסבירים מדוע ייצוא גז זה אינטרס ישראלי

אתי אפללו |
נושאים בכתבה גז טבעי

עשור חלף מאז שאושר מתווה הגז, שהפך את ישראל לשחקנית משמעותית בזירה האנרגטית האזורית והבינלאומית. בפאנל שנערך במסגרת כנס האנרגיה של ביזפורטל, התארחו מנהל מינהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה חן בר יוסף ואמיר פורסטר, ומנכ"ל איגוד חברות הגז, לדבר על העשור שעבר, ועל זה שיבוא.

בר יוסף הזכיר את נקודת המוצא: "ב־2015 היינו מדינה עם אסדה אחת, צינור אחד ומאגר אחד. חשבנו שזה מספיק, אבל זה היה מסוכן מאוד. ללא המתווה לא היה לווייתן, לא כריש, ולא תחרות. היום אנחנו במקום אחר לחלוטין עם ביטחון אנרגטי גבוה, מחירים מהנמוכים ב־OECD, ויכולת לספק חשמל גם בעיצומה של מלחמה בלי הפסקות חשמל". לדבריו, הציבור נהנה מהפירות לא רק במחירי החשמל אלא גם בהכנסות המדינה ובשיפור היחסים עם שכנותיה.

פורסטר הרחיב: "בשלוש השנים האחרונות אני מסתובב בעולם, אין מדינה שהתקדמה בקצב כזה בפיתוח משק הגז כמו ישראל. למרות המחאות והעיכובים, זהו סיפור הצלחה בינלאומי". לדבריו, בעשור האחרון נכנסו לקופת המדינה כ־31 מיליארד שקלים, וכיום זורמים כחצי מיליארד שקל בחודש מהכנסות הגז. "מעבר לכך, הפחתנו פליטות מזהמים בצורה דרמטית: 90% פחות תחמוצות גופרית, 80% פחות תחמוצות חנקן ו־44% פחות פחמן דו חמצני".

יצוא מול צרכים מקומיים: "זה לא משחק סכום אפס"

בציבור עלתה לא אחת ביקורת על כך שישראל מייצאת גז במקום לשמור אותו לדורות. בר יוסף דחה את הטענה: "היכולת להפיק גז תלויה גם בביקוש. היצוא, בעיקר למצרים, מאפשר הרחבת כושר ההפקה, כך שגם בשעת חירום יש למדינה אלטרנטיבות. כשמאגר אחד נפגע, מאגרים אחרים שנבנו בזכות היצוא נכנסו לפעולה".

פורסטר הוסיף: "אין מדינה בעולם ששומרת גז טבעי לדורות כמו ישראל. בארה"ב, לדוגמה, היחס עומד על כ־15 שנה בלבד בזכות חיפושים מתמשכים. גם אצלנו, על פי ההסכמים הקיימים, יש מלאי שמספיק ליותר מ־30 שנה עוד לפני גילויים חדשים".