אחד הסממנים החשובים ביותר בעולמנו המודרני, כלומר הכפר הגלובלי, הוא היכולת לפזר את שרשרת הייצור בין מדינות, על מנת להוזיל את המוצרים ולתת לכל מדינה להתמקד באיכויות שהיא מביאה לשולחן.

אולם מה שקרה בפועל – מאז נפילת ברית המועצות והגוש הקומוניסטי – הוא שחברות אמריקאיות ואירופאיות רבות, העבירו את מרבית פס הייצור שלהם לסין. למה? הסיבות ברורות ובעיקר קשורות למחיר הנמוך של הייצור וכוח אדם בלתי נגמר.

במהלך העשורים האחרונים, סין, שרצתה להעלות את מעמד הביניים במדינה, העניקה תמריצים רבים לחברות לבוא ולייצר בשטחה – וגם הצליחה בכך. על פי הפרסומים, כ-19% מכלל הייצור בעולם עשה אלוקציה לסין.

המהפך שעבר על סין ב-3 העשורים האחרונים 

המעצמה האדומה, שגם כן קומוניסטית במהותה ונשלטת על ידי מפלגה אחת המייצגת את שבט ההאן – 90% מאזרחי המדינה – עברה שינויים רבים במהלך העשורים האחרונים. מספיק היה לראות שפתחו סניף של מקדונלדס בכניסה לעיר האסורה – קודש הקודשים הסיני – כדי להבין את גודל המהפכה, זו שכבר אי-אפשר היה להתעלם ממנה.

• תדיראן השקיעה 60 מיליון שקל בטכנולוגיית טיהור אוויר מזגנים עיליים
• ג'נרל מוטורס: ירידה של 35% בהכנסות הרבעון בסין אבל לא הכל שחור
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הכול נראה טוב וורוד, הן לכלכלה הגלובלית, שקיבלה זינוק משמעותי והן לכלכלה הסינית בראשותו של הנשיא שי ג'ינפינג, שהעביר את המדינה תהליך מודרניזציה מואץ והפך אותה לא רק מחברה יצרנית אלא גם לחברה צרכנית. אמנם תוך כדי היה נגיף ה-SARS ב-2003, אבל אז חשיבותה של סין לכלכלה העולמית לא הייתה מהותית כמו היום. 

17 שנים לאחר מכן, הפכה סין לכלכלה השנייה בגודלה בעולם, שנייה רק לארצות הברית. יתר על כן, באמצעות תוכנית "החגורה והדרך", שהציגה ושאמורה לשדרג תשתיתית וכלכלית מדינות רבות באסיה ובאפריקה, סין הפכה לאיום על ההגמוניה האמריקאית בעולם.

הווירוס יסיים את מה שמלחמת הסחר החלה

על כל מגרעותיו, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ראה והבין. לא סתם הוא פתח איתם בחזית כלכלית וגרם למעצמות מסחריות אמריקאיות להעביר חלק משרשרת הייצור שלהם מסין למדינות אחרות. המכסים והאיומים היו ברורים ועשו את שלהם. אף אחד לא רצה להרגיז את הנשיא הכי תזזיתי בהיסטוריה של המעצמה הגדולה בעולם.

• המטוס ששינה את פני התעופה המסחרית למרות שייצורו הופסק
• הרווחתם על מתכות נדירות? מה עם משאבי מזון נדירים?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?

אבל איפה שטראמפ לא הצליח, הווירוס החדש דווקא כן. כמו רכבת דוהרת שבולמת בלימת חירום ונעצרת בחריקת גלגלים על הפסים בתוך זמן קצר, כשבתוך כך היא גורמת לגלי הדף רבים, סין סגרה למסחר ותעשיה 21 מחוזות, בהם חוביי ושנגחאי, עד ל-9.2. לפחות לבינתיים ועד להודעה חדשה בה ייעצר התפשטותו של הנגיף, שכבר חצה אוקיינוסים והגיע ל-27 מדינות.

לפי דיווח של CNBC, המחוזות הללו אחראים ל-90% מהייצוא במדינה – שהסתכם ב-2018 ב-2.5 טריליון דולר – ו-80% מהתמ"ג הסיני. זו כמות בלתי נתפסת, שאת אדוותיה, הכלכלה העולמית תרגיש עוד זמן רב.

אם תרצו - טראמפ הוא המנצח הגדול מתקיפת נגיף הקורונה. הוא התמודד מול יריב חזק מאוד שתוך כדי הקרב, איבד מכוחו. טראמפ יודע שהסינים כבר לא יילחמו מולו בצורה משמעותית דרך הורדת המכסים, והוא גם יודע שהדבר החשוב להם ביותר הוא "ביטוח מפני אסונות".

סין הולכת לספוג מהלומה כלכלית גדולה והשאלה החשובה היא איך ארה"ב תוביל בהמשך את פתיחת השערים מול הסינים - טראמפ קובע, הוא שולט בעצם על הייבוא מסין, גם בלי המכסים. זו כנראה הסיבה שהסינים הורידו את המכסים על מוצרים מארה"ב. זה גם הוירוס, אבל זה בעיקר הצורך "להשלים"  עם טראמפ.    

אף אחד לא יודע עד כמה ישפיע הווירוס על הכלכלה העולמית

עכשיו כולם כבר מבינים את האימפקט. מספיק להסתכל על דיסני, שסגרה את המלון שלה בעיר ואת פארק השעשועים בהונג קונג, או אפל, גוגל ואמזון, שכולן נפגעו מהווירוס החדש, כדי להבין שאין ברירה אלא לבצע דיברסיפיקציה של שרשרת הייצור – כלומר, להמשיך את תהליך הגלובליזציה ולהפריד את שרשרת הייצור.

היטיב לתאר זאת שר המסחר של סינגפור, צ'אן צ'ון סינג שאמר ל-CNBC כי "כולם יושפעו מהמצב, השאלה היא רק עד כמה. כיום סין לא מייצרת רק מוצרי לואו-אנד, אלא גם מוצרי היי-אנד, מה שישפיע על שרשרת הייצור בכל העולם".

מה זה אומר? אמנם בשנים האחרונות סין מנסה להוריד את התלות שלה בייצור של המערב בתחומה ומפתחת יותר ויותר מתחמי ידע וייצור פנימיים, אבל ההשפעה בחודשים ובשנים הקרובות על כלכלתה יהיו משמעותיים מאוד.

התהליך לא יקרה ביום אחד, אבל הוא יקרה

אמנם סביר להניח שחלק משרשרת הייצור של חברות רבות – בהן גם ישראליות – יישאר בסין, אבל לכל אלה בוודאי יהיה גיבוי גם במדינות אחרות, למקרה שווירוס שכזה יתפרץ שוב.

האמריקאים, שידועים בדברים רבים, אך לאו דווקא ביכולתם לסלוח ולהעניק הזדמנות שנייה, לא יסתכנו בשנית במצב שבו יהיו תלויים כמעט לגמרי בכלכלה אחת. לפחות לא בזמן הנראה לעין.