
שקירה ניצחה את רשות המסים הספרדית, אך הקרב על עשרות מיליוני יורו עובר לבית המשפט העליון
בית משפט ספרדי קבע שהזמרת הקולומביאנית הייתה תושבת חוץ בשנת 2011 והורה להשיב לה עשרות מיליוני יורו, אך הרשויות פונות עכשיו לערכאת הערעור העליונה. סיפור מלחמת המס שנמשכת כמעט עשור, וההקשר הרחב יותר של כוכבי ספורט ומוזיקה שמתמודדים עם אותה סוגיה באירופה
רשות המסים הספרדית פותחת פרק נוסף במלחמת מס שנמשכת כמעט עשור מול הזמרת הקולומביאנית שקירה. בית משפט ספרדי קבע לטובתה בסכסוך על מעמד תושבותה לצורכי מס בשנת 2011, אך הרשות ממשיכה במאבק המשפטי ומכוונת את הערעור לבית המשפט העליון של המדינה. פסק הדין, שניתן בבית המשפט הארצי הספרדי (האודיינסיה נסיונל), ביטל את הקנס שהוטל על הזמרת בגין שנת המס 2011, והורה לרשות המסים להשיב לה סכום המוערך בכ-60 מיליון יורו, כולל ריבית. כדי לבסס תושבות מס בספרד היה על הרשות להוכיח ששקירה שהתה במדינה למעלה מ-183 ימים באותה שנה, סף שמקובל ברוב מדינות העולם לקביעת מקום התושבות. בפועל הצליחו הרשויות להוכיח שהייה של 163 ימים בלבד, בעוד שקירה טענה לספירה של כ-143 ימים, בין היתר הודות לסבב הופעות עולמי שכלל יותר מ-120 מופעים באותה שנה.
הרשויות הספרדיות ביססו את טענתן במידה רבה על הזיקה האישית של הזמרת למדינה, ובעיקר על מערכת היחסים הזוגית שניהלה באותן שנים עם השחקן ג'רארד פיקה, ולצד זאת על פעילות מקצועית מול חברות ואולפנים בברצלונה. בית המשפט קבע שזיקה אישית ומקצועית לבדה מהווה בסיס רעוע לקביעת מרכז חיים כלכלי במדינה, בייחוד כשמדובר באמנית שמבלה חלק גדול מהשנה בהופעות ברחבי העולם.
מבחן ספירת הימים נחשב אחד הכלים הנפוצים בעולם לקביעת מקום התושבות של יחיד לצורכי מס, לצד קריטריונים איכותיים יותר כמו מרכז האינטרסים הכלכליים והמשפחתיים. עבור אמנים וספורטאים שמבלים חלק גדול מהשנה בטיסות, בהופעות ובאימונים במדינות שונות, הגבול בין תושבות אחת לאחרת נהיה מטושטש, ולעיתים תלוי בספירה מדויקת שקשה להוכיח בדיעבד, שנים אחרי המועד הרלוונטי. גם ברשות המסים בישראל מתגבשים בשנים האחרונות שינויים במבחני התושבות לצורכי מס, במעבר ממבחן איכותי של מרכז חיים למבחן כמותי מבוסס ימי שהייה, מהלך שקל יותר ליישום אך פתוח יותר לתכנון מס אגרסיבי.
בשבועות האחרונים הורתה רשות המסים בספרד לפרקליטות המדינה להגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין. הרשות בוחרת להימנע מהעברת הכספים עד לפסיקה סופית. לפי הערכת מפקחי מס המעורים בתיק, הסכום שבמחלוקת בפועל נמוך מהסכום שצוין בפסק הדין המקורי, ועומד על סביבות 27 עד 30 מיליון יורו, בעקבות ניכויים וחישובי ריבית מעודכנים. בית המשפט הארצי גם חייב את הרשות בתשלום הוצאות המשפט של הזמרת, צעד חריג השמור בדרך כלל למקרים שבהם עמדת הצד המפסיד נתפסת כחסרת בסיס משפטי מספק. משפטנים שעוקבים אחר התיק מעריכים שסיכויי הערעור להתקבל נמוכים, לאור נימוקי הערכאה הראשונה, אך מציינים שהעליון כבר התייחס בעבר לסוגיית תושבות דומה בפרשת המאמן חאבי אלונסו, ותקדים כזה עשוי להשפיע גם על התיק הנוכחי.
מדובר בפרק נפרד ממחלוקת המס הכוללת של הזמרת מול הרשויות הספרדיות, שמקורה בטענה שניהלה את חייה בפועל בברצלונה בעודה מוצגת כתושבת איי בהאמה בין 2012 ל-2014. באותה פרשה, שהתבררה בנפרד מהמחלוקת על 2011, הגיעה שקירה בזמנו להסדר עם הפרקליטות ושילמה כ-7.3 מיליון יורו, אחרי שבתחילה עמדה בפני חשד לחוב מס וקנסות בהיקף של יותר מ-24 מיליון יורו ועונש מאסר בפוטנציה. ההסדר כלל עונש מאסר מותנה של שלוש שנים, בלי הודאה רשמית בחוב מס.
התיק הספרדי של שקירה מצטרף לשורה ארוכה של סכסוכי מס בין הרשויות במדינה לכוכבי ספורט ובידור בינלאומיים שפעלו סביב הליגה הספרדית לכדורגל. ליאו מסי הורשע בעבירות מס בגין הכנסות מזכויות דימוי שנותבו דרך חברות בבליז ובאורוגוואי, וקיבל עונש מאסר מותנה לצד קנס כספי. קריסטיאנו רונאלדו הגיע להסדר ושילם קנס של כ-18.8 מיליון יורו, בעקבות הכנסות דימוי שנעדרו מהדיווח לרשויות בתקופתו בריאל מדריד. ניימאר מוזכר עדיין ברשימת החייבים הגדולים של רשות המסים הספרדית, עם חוב נטען של כ-34.6 מיליון יורו. הדפוס החוזר במקרים האלה כרוך במבנים בינלאומיים מורכבים לניתוב הכנסות מזכויות דימוי, ולצדו פרשנות שונה של מקום המגורים בפועל. גם הצבירה ההונית של כוכבי כדורגל כמו מסי, שחצה את רף המיליארד דולר בזכות פעילות עסקית מגוונת הכוללת גם נדל"ן בספרד, ממחישה כמה מורכבת נעשתה מפת ההכנסות של כוכבי ספורט גלובליים, ולצדה מפת החבויות למס.
מגמה רחבה יותר מסתמנת באירופה, שבה רשויות מס מגבירות בשנים האחרונות את הפיקוח על תושבות בפועל של דמויות ציבור גלובליות, מנתוני כרטיסי טיסה ועד פעילות ברשתות חברתיות, ככלי הוכחה לספירת ימי שהייה במדינה. ייתכן שתיק שקירה, בזכות הפרופיל הגבוה שלו, ישמש דוגמה מרכזית לכיוון שאליו ילכו רשויות המס באיחוד האירופי בהתמודדות עם קהל הולך וגדל של אמנים, ספורטאים ובעלי הון שמנהלים חיים בין כמה מדינות בו זמנית.